ב"ל 2157/07 , נסרין אבו ראס נ' המוסד לביטוח לאומי
כב' השופט: ח' ארמון
15.12.2008
העובדות:
1. התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה. הנתבע, במכתבו לתובעת מיום 16/7/07, דחה את התביעה לדמי לידה, בטענה שהתובעת הגישה את תביעתה לאחר חלוף כ-22 חודשים מיום היווצרות העילה המזכה בדמי לידה, וזאת - בהסתמך על סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. התובענה שבפנינו הוגשה כנגד דחיית התביעה.
2. לטענת התובעת, היא הגישה תביעה לדמי לידה במועד, ושלא בשיהוי. משתשובת הנתבע התמהמה לבוא - היא פנתה לבא כחה שבירר בשמה את ענין דמי הלידה, ותשובת הנתבע היתה שתביעה כאמור לא הוגשה.לאחר מכן, הגישה התובעת תביעה מחודשת לדמי לידה, היא התביעה שנדחתה בטענת שיהוי. המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית בלבד, בשאלה אם התובעת אכן הגישה לנתבע תביעה קודמת לתשלום דמי לידה.
החלטה:
1. מחלוקת העובדתית שהתגלעה בין הצדדים העדיף ביהמ"ש את גרסתה של התובעת. יש לציין לשבח את הנתבע על כך שהוא מאפשר למבוטחיו להגיש מסמכים גם באמצעות תיבת השירות שממוקמת ליד דלת הכניסה לסניף. אולם, יש להביא בחשבון שתמיד ייתכנו גם תקלות, שבגינן מסמכים שמוגשים בדרך זו, לא יגיעו ליעדיהם בסניף הנתבע. תקלות עלולות לקרות בכל ארגון, ואפילו אצל המוסד לביטוח לאומי, שאין לו חסינות מיוחדת מפני תקלות. לפיכך, ברור שמידת הוודאות באמירתו של עובד הציבור אשר העיד בתיק זה כי "לא ייתכן" שטופס תביעה שהונח בתיבת השירות לא יגיע אל הפקיד המתאים - אינה יכולה להיות מידה מוחלטת של וודאות. עצם האמירה הכוללנית על כך שהדבר "לא ייתכן", עשויה להצביע על בטחון עצמי רב מדי בענין העדר האפשרות של תקלות.
2. הסיבה לדחיית תביעתה של התובעת על ידי הנתבע, היא טענתו הנתבע לפיה התביעה לדמי לידה הוגשה בחלוף 12 חודשים מיום יצירת העילה, וכי המועד בו הוגשה, שולל למעשה לגמרי, את הזכאות לדמי לידה לפי סעיף 296(ב) לחוק.
3. ביהמ"ש קובע כי תביעתה של התובעת לדמי לידה, לא הוגשה תוך שיהוי, אלא הוגשה במועד האמור בסעיף 296(א) לחוק. הנחת טופס התביעה במקום המיועד לכך בסניף הנתבע (תיבת השירות), דינה - כדין הגשת התביעה. העובדה שהתביעה לא הגיעה למקום המיועד לכך ועל כן לא טופלה על ידי פקיד התביעות - אינה שוללת את העובדה שהתביעה אכן "הוגשה".
4. מבחינת המדיניות הראויה, ראוי שהנתבע ינהיג אצלו מודעות לאפשרות התרחשותן של תקלות. במקרים כאלה, נכון יותר לתת עדיפות לבדיקה לגופה של הזכאות לגמלה, על פני מתן משקל רב מדי לשאלת השיהוי. הנתבע, יצר את הסיכון לאפשרות שתביעות המוגשות בדרך זו לא יגיעו ליעד המבוקש, קרי לטיפולו של פקיד הנתבע. אמנם הדבר נעשה במסגרת נכונותו של הנתבע לייעול השירות שניתן על ידיו למבוטחים. נכונות זו מבורכת, ויש לשבח את הנתבע על כך שהוא מאפשר להגיש תביעות גם באמצעות הנחתן בתיבת השירות, בלא צורך להמתנה בתור לפקיד שיקבל את התביעה ויטביע עליה חותמת. אולם יחד עם זאת, אין זה הוגן כי במקרה שבו מתרחשת תקלה, המבוטח יהיה זה שיינזק, בעוד שהסיכון עצמו נוצר על ידי הנתבע.
5. ביהמ"ש מקבל את התביעה ומחייבים את הנתבע לשלם לתובעת דמי לידה.
כב' השופט: ח' ארמון
15.12.2008
העובדות:
1. התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה. הנתבע, במכתבו לתובעת מיום 16/7/07, דחה את התביעה לדמי לידה, בטענה שהתובעת הגישה את תביעתה לאחר חלוף כ-22 חודשים מיום היווצרות העילה המזכה בדמי לידה, וזאת - בהסתמך על סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. התובענה שבפנינו הוגשה כנגד דחיית התביעה.
2. לטענת התובעת, היא הגישה תביעה לדמי לידה במועד, ושלא בשיהוי. משתשובת הנתבע התמהמה לבוא - היא פנתה לבא כחה שבירר בשמה את ענין דמי הלידה, ותשובת הנתבע היתה שתביעה כאמור לא הוגשה.לאחר מכן, הגישה התובעת תביעה מחודשת לדמי לידה, היא התביעה שנדחתה בטענת שיהוי. המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית בלבד, בשאלה אם התובעת אכן הגישה לנתבע תביעה קודמת לתשלום דמי לידה.
החלטה:
1. מחלוקת העובדתית שהתגלעה בין הצדדים העדיף ביהמ"ש את גרסתה של התובעת. יש לציין לשבח את הנתבע על כך שהוא מאפשר למבוטחיו להגיש מסמכים גם באמצעות תיבת השירות שממוקמת ליד דלת הכניסה לסניף. אולם, יש להביא בחשבון שתמיד ייתכנו גם תקלות, שבגינן מסמכים שמוגשים בדרך זו, לא יגיעו ליעדיהם בסניף הנתבע. תקלות עלולות לקרות בכל ארגון, ואפילו אצל המוסד לביטוח לאומי, שאין לו חסינות מיוחדת מפני תקלות. לפיכך, ברור שמידת הוודאות באמירתו של עובד הציבור אשר העיד בתיק זה כי "לא ייתכן" שטופס תביעה שהונח בתיבת השירות לא יגיע אל הפקיד המתאים - אינה יכולה להיות מידה מוחלטת של וודאות. עצם האמירה הכוללנית על כך שהדבר "לא ייתכן", עשויה להצביע על בטחון עצמי רב מדי בענין העדר האפשרות של תקלות.
2. הסיבה לדחיית תביעתה של התובעת על ידי הנתבע, היא טענתו הנתבע לפיה התביעה לדמי לידה הוגשה בחלוף 12 חודשים מיום יצירת העילה, וכי המועד בו הוגשה, שולל למעשה לגמרי, את הזכאות לדמי לידה לפי סעיף 296(ב) לחוק.
3. ביהמ"ש קובע כי תביעתה של התובעת לדמי לידה, לא הוגשה תוך שיהוי, אלא הוגשה במועד האמור בסעיף 296(א) לחוק. הנחת טופס התביעה במקום המיועד לכך בסניף הנתבע (תיבת השירות), דינה - כדין הגשת התביעה. העובדה שהתביעה לא הגיעה למקום המיועד לכך ועל כן לא טופלה על ידי פקיד התביעות - אינה שוללת את העובדה שהתביעה אכן "הוגשה".
4. מבחינת המדיניות הראויה, ראוי שהנתבע ינהיג אצלו מודעות לאפשרות התרחשותן של תקלות. במקרים כאלה, נכון יותר לתת עדיפות לבדיקה לגופה של הזכאות לגמלה, על פני מתן משקל רב מדי לשאלת השיהוי. הנתבע, יצר את הסיכון לאפשרות שתביעות המוגשות בדרך זו לא יגיעו ליעד המבוקש, קרי לטיפולו של פקיד הנתבע. אמנם הדבר נעשה במסגרת נכונותו של הנתבע לייעול השירות שניתן על ידיו למבוטחים. נכונות זו מבורכת, ויש לשבח את הנתבע על כך שהוא מאפשר להגיש תביעות גם באמצעות הנחתן בתיבת השירות, בלא צורך להמתנה בתור לפקיד שיקבל את התביעה ויטביע עליה חותמת. אולם יחד עם זאת, אין זה הוגן כי במקרה שבו מתרחשת תקלה, המבוטח יהיה זה שיינזק, בעוד שהסיכון עצמו נוצר על ידי הנתבע.
5. ביהמ"ש מקבל את התביעה ומחייבים את הנתבע לשלם לתובעת דמי לידה.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
