דרך המילים 

"חיים ומוות ביד הלשון"
מאז ומתמיד שיחקו מילים תפקיד חשוב הן במיסטיקות למיניהן והן במחקר על ענפיו השונים. ואמנם, המילים שלך, המושגים והביטויים בהם אתה משתמש בחיי היום-יום - מאפיינים אותך, ומצביעים על דרכי חשיבתך ועל דפוסי הפעולה שלך. לא לחינם מתמקדות תיאוריות לשיפור עצמי, כגון NLP, בהדגשת אופן ההתנסחות או ההתבטאות. ולא בכדי מתעסקת "הקבלה היהודית" הרבה מאוד באותיות ובמילים.
השאלה היא: מהי משמעות המילים בחיינו מעבר לתוכן של כל מילה? במילים אחרות, האם יש למילים תפקיד נוסף על תקשורת?

אנו יודעים כי מילים משמשות לתקשורת עם הזולת וגם לתקשורת בינינו לבין עצמנו. כאשר אנו מהרהרים בעניין מסוים - המילים הרלבנטיות מתלוות להרהורים, כחתן אל הכלה. כאשר אני מהרהרת לעצמי "הייתי בסדר" או "לא הייתי בסדר" - אכן, אני אומרת לעצמי מילים כאלה או אחרות. אך מה בדיוק קורה בעת השימוש במילים אלה או אחרות? ומה בדיוק קורה לנו כאשר בוחרים ניסוח מילולי אחד על פני אחר?

"מחפשי האוצרות"
יש שבטים המאמינים כי למילים יש כוח מיסטי. כוח עצום. כוח לבנות או להרוס. ולא מדובר במצב בו חשוד מפליל את עצמו בגלל דבריו או בשימוש במילים לתיאור אמת או שקר. מדובר באמונות שאין להן קשר לתפקיד התכליתי של המילים. סיפור נפילת חומות יריחו מדגים את האמונה בכוחם של צלילים וקולות.
ככל שהמדע מאפשר לנו לדעת דברים, לא נראה כי למילים או לאותיות יש "כוח" מיסטי כלשהו, אבל האמונה ב"רחוב" היא שונה, ורבים מאמינים כי אם קיללת מישהו - אדם זה נמצא בסכנה.
אך מהי אות? אות היא בסך הכל סימן ציורי מוסכם. למשל, מוסכם עלינו כי לסימן "צ" יש צליל מסוים כזה ולא אחר.
ומהי מילה? מילה היא בסך הכל צירוף צלילי מוסכם. למשל, למילה עלבון יש משמעות מוסכמת מסוימת. אבל, שימו לב - במילה עלבון נמצאת המילה לב ולכן עלבון קשור ללב. אין זה מקרי, יטענו החופרים במילים. ואם תהפוך עלב? תקבל בלע. כמו דברי-בלע, דברים רעים.
אם קוראים את המילה ערפל מהסוף להתחלה מקבלים - לפרע. יש שיקפצו על המציאה: אה-הה! לא סתם ערפל הוא בעל משמעות גם מהכיוון ההפוך ...ובאמת, יש אנשים המקדישים שעות ארוכות לחיפוש "אוצרות" מעין אלה.
היפכו כל מילה, חברו גימטריות, מיצאו ראשי תיבות מעניינים, ועדיין הנכם משחקים בסימנים מוסכמים, כמו ילד המשתעשע באבני לגו או כצייר המשתמש בפלטת-הצבעים שלו, ותו לא. אם ייצא ציור יפה - נפלא. אם לא - אז היה ניסיון שלא הצליח. למשל, להפוך את המילה אושר - לא מצליח. יוצא - רשוא. לעומת זאת, מילים כגון מים או נגן אפשר לקרוא מכל כיוון. ואז מה? אז כלום. זאת בדיוק הנקודה.

"מה הדמיון בין עגבניה לאפרסמון? "
האם ידעתם כי המילה 'אמת' מתחילה באות הראשונה של הא-ב ומסתיימת באות האחרונה? האין זה יפה, שואלים אותי. פעם, מזמן, כאשר העזתי לא להתלהב, נזפו בי שאני מחריבה שמחות. אין ספק שזה לא מקרי, טענו בפניי. כאשר עמדתי בסירובי להצטרף למסיבת האותיות, הזמינו אליי מלומד שהראה לי קסם אמיתי: באמצע המילה אמת נמצאת האות מ"ם שהיא האות האמצעית של הא-ב. האין זאת עובדה מרשימה? תקפו אותי מכל עבר. ראי, מתחיל באל"ף, מסתיים בת"ו, ובאמצע מ"ם. הוכחה ניצחת לאמיתות האמת והשפה העברית הקדושה והמיוחדת.
יש אנשים המתלהבים ביותר משעשועי אותיות כאלה. אבל, וסליחה על החרבת השמחה, מה דעתכם על כך שגם המילה אוהבת, וגם המילים את, אחת, אגודת, אנציקלופדיית, אומרת, ועוד ועוד - מתחילות באל"ף ומסתיימות בת"ו?

ושוב סליחה, אבל אם תבדקו, תגלו כי האות האמצעית בא-ב העברי כלל איננה האות מ"ם. כאשר יש 22 אותיות, דהיינו הכמות היא זוגית, אין אמצע. אם בכלל, יהיה עלינו לציין זוג אותיות, ובמקרה של הא-ב העברי נמצא באמצע את האותיות כ-ל. כל? האמצע שמכיל הכל? כל דבר בעיתו? הכל שטויות? אם נוסיף את האותיות הסופיות ך-ם-ן-ף-ץ אזי האות האמצעית היא בכלל נו"ן.
משעשע ואפילו מרתק להשתעשע עם שורשים של מילים, היפוך אותיות, ראשי תיבות, וכיוצא באלה. קצת כושר יצירתי ואתה מפליג ומוצא עושר מדהים של מילה בתוך מילה מתחת למילה ומאחוריה. ועדיין, אותיות ומילים הם רק סימנים מוסכמים של תרבות מתקדמת המנצלת את יכולת ההפשטה האנושית והיכול להסמלה. התוצאות המשעשעות או המפתיעות הן תוצר נלווה בלבד, ולא מהות. באותה מידה, אפשר להשתעשע בדימיון בין העגבניה לאפרסמון. האין הם דומים?

הכוח שמאחורי המילים
המסקנה אליה אנו שואפים היא כי למילה כשלעצמה אין כוחות מעבר לתפקידה כמציינת משמעות מסוימת באופן צלילי-סימבולי, אם כי יש כוח הקשור למילים ומייד נגיע אליו. למשל, בעברית אומרים אושר ובאנגלית happiness ושתי המילים מעבירות מידע מסוים, ספציפי, ולשתיהן אין שום קשר לכוח מיסטי או לעוצמה כלשהי. אפשר לכתוב מילים אלה או להגות אותן או לקרוא אותן ודבר אינו מתחולל. המילים גם אינן מתהפכות היטב ואינן מצלצלות כפעמונים. ובכל זאת - הפלא ופלא! - יש להן השפעה עלינו. הכיצד? התשובה איננה במילים עצמן, אלא במה שנמצא מאחוריהן ...

"אני מאושר!" - השתגעת?
כאשר אדם אומר לך שהוא מאושר - אוזניך נזקפות בתמיהה. מאושר? היתכן? הכיצד? כבר רואה אתה בדמיונך משהו בלתי-ייאמן: יצור אנושי שחי לו כמו בגן-עדן ... אולי הוא הוזה, אתה שואל את עצמך. אולי הוא משקר? אולי אינו יודע להבדיל בין חיים סבירים למילה הענקית הזאת אושר? המילה "אושר" מדליקה בראשך נורות אזהרה. ציור האושר עולה וממלא את חלל-תודעתך ומשאיר אותך נבוך.
נסו זאת ותראו בעצמכם. בפעם הבאה שמישהו ישאל אתכם: מה שלומך? השיבו: אני מאושר/ת, ותראו איזה הלם תוקף את בן-שיחכם. ההלם עשוי להתבטא בחקירה תובענית, בשתיקה מביכה, או במבול של מילים, אשר כאילו מנסות לכבות את התמונה שנדלקה בראשו של הזולת. מצחיק.
ומדוע? משום שאם אני יצור מתבכיין, אומלל, ומישהו מדבר אתי על "אושר" - אין בראשי תמונה המאפשרת לי להבין או לקבל ספונטאנית תשובה כמו "אושר".
התמונות בראשו של כל אחד - מייצגות את עולמו, תפיסתו, אמונותיו. צלי תמונה בראש לא בגלל המילה. אלא משום שהאדם מולכם אינו יכול לחיות עם תמונה אשר סותרת את האמונות הבסיסיות שלו לגבי החיים ולגבי אפשרות הגשמת אידיאל האושר. בלבלתם אותו, יצרתם בלגן בראשו, וכל מה שאמרתם - הייתה מילה. כמובן, אל תנסו זאת על מאמנים אישיים או פסיכולוגים. הם רק יחייכו באושר. מטפלים מיומנים יודעים שהתמונה בראשם אינה זאת אשר קובעת.
וזה מקור העוצמה של הלשון המילולית: התמונה שמאחורי המילה.

תמונת העולם
"אז את צריכה להגיה את המאמר או את רוצה להגיה אותו?"
השאלה למעלה מדגימה את ההתייחסות של גישות העוסקות בשינוי דרך השפה, באמצעות השימוש הלשוני, כגון NLP. ואמנם, נפלא לחדד את ההבחנות אבל בהחלט לא מספיק.
נפלא להבדיל בין מה שעלי לעשות לבין מה שאני רוצה לעשות, אבל מה בדיוק ההבדל ומדוע הוא בכלל קיים? מה אפשר להפיק ממנו וכיצד?
האם שינוי מילולי - למשל, להגיד רוצה במקום צריכה - יגרום לכך שמעכשיו הסיוטים שלי בהגהת מאמרים ייעלמו? ספק גדול. האם הם יקלו עלי בפעם הבאה שיהיה עלי להגיה? לא נראה לי. אלא אם כן ... אצעד עוד צעד קטן קדימה. הצעד החשוב. הקובע. נבחן אותו כעת מקרוב.

ציור מנטלי
הצעד הקובע מחייב אותנו להציץ אל מעבר למילים. כי בוודאי למילים יש כוח, אך לא בזכות עצמן, אלא בזכות הדימוי המתלווה אליהן. בראשנו שוכן דימוי מתאים לכל מילה. מעין ציור מנטלי העולה לתודעה בכל פעם שהמילה המסוימת עולה.
את הדימויים אנו רוכשים ומעצבים לעצמנו במהלך למידה. כלומר, כאשר לומדים עניינים חדשים, הלימוד אמנם מלווה במילים, במושגים, אבל במקביל לרכישת המילים החדשות, אנו יוצרים בראשנו דימוי מתאים לכל מילה כזאת ... ואין ספק כי לדימוי מאחורי המילה - יש ויש כוח.
הבלבול מההכרזה "אני מאושר" אינו מתעורר אלא בגלל הציור המנטלי המתלווה אליו מיידית. יתרה מכך, מילה בלי דימוי מתאים - היא חסרת משמעות. ונדגים:
אם אספר לכם כי קניתי מטריה אדומה, מייד תבינו אותי. כיצד זה שהבנתם אותי? בראשו של כל אחד מכם יש דימוי של מטרייה. אתם גם יודעים כיצד נראה צבע אדום. אין ספק שהובנתי כהלכה. כעת נסו לצייר לעצמכם את המשפט הבא: אתמול רכשתי זובנגלה קבטה. בודאי לא הצטיירה בדמיונכם תמונה בהירה של כובע צהוב או מכונית מפוארת כי אין לכם מושג מה זה זובנגלה קבטה (גם לי אין :)) כאן לא הייתי ברורה. לא תיקשרתי. לא הצלחתי לבטא משהו שאפשר להבין. ומדוע? כי אפשר "להבין" מילים רק כאשר יש בראשנו ציור מתאים עבורן. דימוי.
ומדוע זה חשוב? כי כאשר אנו מהרהרים, משוחחים או מתקשרים, עם עצמנו או עם הזולת - התמונות המתאימות עולות בראשנו וממלאות את חלל התודעה. התמונות הללו מציגות לנו את הנושא אשר יעסיק אותנו בשניות או בדקות הקרובות.
תמונות אלה הן שורש השינוי או השיפור. כאשר אנו משתמשים במילים אנו מעלים לתודעה דימויים מתאימים, ואם אנחנו רוצים לחוות שינוי - עלינו לטפל בהם. לא רק במילים.

"אין סוף לצרות ..."
כדי לוודא כי מוחנו מלא בתמונות הרצויות לנו ולעתידנו, כדאי לנו להתחיל לשים-לב לדימויים העולים בתודעה בעת שיחה בין-אישית, או במונלוג המתנהל בינך לבין עצמך. ומדוע? כי אחרת נקום בבוקר ליום מלא באויבים ונתנהל כבתוך שדה-קרב.

מלחמה או שלום
ננסה להבהיר עניין זה באמצעות דוגמה:
לעיתים תכופות, אנו שומעים מאחרים כי הסבל בעולם גדול. כי אין צדק. כי חיי אדם ישר הם קשים. כי אין סוף לצרות הניחתות על האדם. ועוד כהנה וכהנה אמירות פופולריות. הסכנה באימוץ אמירות מדכאות כגון אלה היא גדולה, ולא רק בגלל המילים, כמו שכבר ציינו למעלה, אלא בעיקר גלל הדימויים המתלווים אליהן.
מה קורה כאשר אתה מרשה לתמונת העולם שלך להתעצב באמצעות תלונות של קורבנות החיים? כוונתי לאנשים האלה המתלוננים באופן כרוני. המקיפים אותנו מכל עבר. הם נמצאים בכל פינה, תמיד מוכנים ומזומנים להסביר לך כמה העולם אכזר וכמה אינו טוב ...
לאחר כמה וכמה פעמים שאתה שומע כמה רע וקשה ולא-פייר ואיכסה המצב - מוחך כבר מצית את התמונה בעצמו. מייד עם הרמז הראשון, נדלק הסוויטץ', ובראשך מצטיירת אוטומטית תמונת-עולם המזכירה את ציורי ימי-הביניים: עולם של סבל, בו הצדיקים מעונים והרשעים חוגגים, העוורים נטושים, האיכרים המסכנים עניים ואומללים, והעולם תהו ובהו.
מחקרי המוח האחרונים מאשרים את ההנחה כי במוחנו לא יכולות לדלוק שתי תמונות שונות בו-בזמן (על כך הרחבתי במקום אחר*), והתוצאה היא שתמונות הסבל והזוועה תופסות את מקומן של תמונות הילדות התמימות: לא עוד עולם של יושר וצדק והגינות. מעתה, משרתות את תודעתך תמונות זוועה מדכאות. ואם הרשית לתמונה רעה וקשה מעין זאת לכבוש מקום בראשך, היא הופכת, עד מהרה, לחלק אינטגרלי מבסיס-הפעולה היומי שלך ...

"לזהות את הרשעים ולהרוג אותם"
ואם עליך לקום בבוקר, ליום חדש, עם תמונת זוועה בראשך, קשה להאמין כי זה יהיה יום קל ונעים. סביר יותר להניח כי זה יהיה יום של מאבק מתמשך לזהות את הרשעים ולהרוג אותם, או לכל הפחות - להימנע מנזקיהם. במקרה הראשון - אפשר להחליק במדרון תלול עד לאובססיית רדיפה ושיתוק. אימפוטנציה. חוסר מעש וחוסר אמביציה. יש לא מעט אנשים שאינם מסוגלים להניע את עצמם לעשייה בגלל חרדה מהעולם, מאנשים בעולם, מהגורל, ממיסטיקה כזאת או אחרת. במקרה השני, החמור פחות - הפרנויה תהיה מובלעת יותר ותתגלה רק לעין חדה. אנשים רבים למדו לתפקד בתוך המסגרות החונקות הממלאות את מוחם. לכאורהף הכל נורמלי אצלם, אבל מצב הרוח השפוף או הישגים נמוכים עשויים להעיד על הבעיות הפנימיות.
דרך הדימויים שלו, האדם מסוגל ליצור לעצמו תמונת עולם "מאפשרת" בניגוד לתמונת עולם משתקת או מחניקה.
מילים וביטויים מציתים תמונות מתאימות, ועל כן, כדי ליצור שינוי משמעותי - עלינו לבחון את התמונות הללו. בחינה מדויקת של עולם הדימויים שלך, התייחסות בהירה לעולם עשיר זה, וטיפול יעיל בדימויים השונים - עשוי להביא לשיפור משמעותי, מתמשך. לא שינוי המילים שעל שפתיך ישנה אותך או יקדם אותך.

תמונת עולם מאפשרת
לתפיסת האינטליגנציה האינטואיטיבית "תמונת עולם מאפשרת" הוא ביטוי קריטי המתאר את מצבו המנטלי של האדם, את תפיסת העולם שלו. אם תפיסת העולם שלך מורכבת מדימויים המאפשרים ואף מעודדים פעולה לקראת המטרות שלך - אזי יש לך תמונת עולם מאפשרת. ואם הדימויים המרכיבים את עולמך הפנימי הם חונקים - אזי אין לך אפשרות להגשים את חלומותיך או שאיפותיך. אתה יכול לרצות להמריא עד מאוד, אבל, בפועל, תמשיך להתנהל כציפור קצוצת-כנפיים ...

תוכל לבדוק את עצמך:
האם כשאומרים לך כי החיים קשים אתה מייד מזדהה? כדאי לעצור לרגע ולהשיב לשאלה זאת בכנות: האם כשאומרים לך כי החיים קשים אתה מייד מזדהה? כן? לא?
האם קל לך להבין משפט כמו: החיים לא פיירים?

אם השבת בחיוב לשתי השאלות למעלה ואפילו אם השבת בחיוב רק לאחת מהן, יש לך כעת מושג ברור לגבי הדימויים המעצבים את תמונת עולמך ... בעולמך יש מושגים מדכאים וחונקים ותמונת העולם הפרטית שלך אינה מעודדת במיוחד ...
טכניקות ההתמודדות עם אוסף הדימויים מן העבר ותהליכי יצירת דימויים חדשים - ראויים לפרקים משל עצמם.
בניגוד למה שמלמדים בכמה מקומות - שינוי משמעותי כזה אינו הוקוס-פוקוס של תובנה שכלית אחת או טכניקה מחוכמת, כזאת או אחרת. מדובר בתהליך הכרוך בהתחוללותו של שינוי פנימי משמעותי. לא סוף שבוע מרוכז ולא מרתון ולא מטה קסמים יחוללו עבורך את השינוי הרצוי לך.
ובכל מקרה, הצעד הראשון הוא ההבנה כי הדימויים בראשך, הדימויים המתלווים למילים, ולא המילים גרידא, הם-הם המעצבים את מי שאתה וקובעים לאן תגיע.

מילים, מילים ....
מילים הן רק אמצעי לתקשורת. כשלעצמן, הן ריקות מכל כוח, עוצמה, או משמעות מנטלית.
בשיעורים שלנו, כאשר אנחנו מדברים על הרמוניה, הצלחה וחיים טובים, אנחנו, בין השאר, מתכוונים להכרה אינטימית של עצמנו: הכרת התמונות המוצלחות כמו גם הבלתי-מוצלחות, המרכיבות את תמונת העולם בראשנו. יישום עקרונות האינטליגנציה אינטואיטיבית - קשב עצמי, בהירות, אומץ ויושרה - מאפשרים לך להגיע להיכרות זאת ולחולל את השינוי הרצוי לך.
אחרי הכל, מדוע שלא יהיו לך החיים שאתה רוצה בהם? אין סיבה!

אסתי פישר-היים.

"דמה את שברצונך להשיג, ותשיג את שאתה מדמה". (אסתי)