האם ההחלטה לשמש אם פונדקאית היא מתוך מניע כלכלי בלבד או שישנם מניעים נוספים הכרוכים בהחלטה זו?! 

כשנולד תינוק הוא הופך באופן טבעי גבר ואישה למשפחה ואין דבר מרגש יותר מלצפות בגבר ואישה שחובקים לראשונה את ילדם שזה עתה נולד.

בפונדקאות אנו חייבות לציין ההתרגשות הרבה יותר גדולה. בחדר הלידה נמצאים זוג פונדקאית אחות מילדת ומלווה מטעם המרכז וכולם ביחד מלווים את הולדתו של הצאצא בהתרגשות שעולה במקביל לשלבי התהליך ומגיעה לשיא ברגע זה. גופה של הפונדקאית מטלטל בכאב וכל כולה רוצה להגיע לרגע בו תוכל לסיים את ההריון ולהעניק את הדבר היקר מכל להוריו.

קבלת התינוק לאחר כל התהליך יוצרת התרגשות שעולה ונוסקת עם קבלת הילד לחיקם. כל הרגשות האלו הם פרי של שיתוף פעולה בין הורים מיועדים לבין אישה שלקחה על עצמה לסייע לזוג להפוך להורים. כשנמצאים בחדר לידה שבו הנפשות האלו פועלות ברור שהמניע הכספי קיים אבל לא לבדו כשאם פונדקאית נכנסת לתהליך לראשונה היא עושה זאת במרבית המקרים מתוך מניע כספי מוצהר ובמהלך הזמן מסתבר לה ולנו שהרכיב הרגשי שהיה טמון עמוק ומוסווה הוא מניע שיש לו משמעות בקבלת ההחלטה להיות אם פונדקאית.

הפונדקאיות שמגיעות לפונדקאות עוברות תהליך שבמהלכו בודקות ומתוודעות ליותר ויותר פרטים הכרוכים בתהליך. חלק מהפרטים הם בעלי אפיון פסיכולוגי וחלקם בעלי אפיון רפואי. בדיקת כל הפרטים הינה הכרחית ויוצרת לעיתים שינויים ברמת המחוייבות של הפונדקאית בשלב בו היא עדיין בשלבי האבחונים השונים.

האמביולנטיות הזו הינה הכרחית וההחלטה להמשיך לאחר האמביולנטיות יכולה לתת ביטחון רב יותר ביחס למחויבותה של הפונדקאית בהמשך תהליך הפונדקאות. לכאורה תהליך הפונדקאות מתחיל עם התשובה החיובית שנים עשר ימים לאחר ההחזרה. בפועל תהליך הפונדקאות מתחיל הרבה לפני ולהערכתנו הוא נובט בפגישה הראשונה בין ההורים המיועדים לבין הפונדקאית המועמדת. הקשר שנוצר והאמפטיה שמתפתחת,( במהלכה הפונדקאית מזדהה בדרך כלל גם עם הרגשות של ההורים, שהגיעו ברוב המקרים לאחר אובדנים רבים אכזבות וכישלונות), נקלטים היטב אצל הפונדקאית ומעצימים את הרכיב הרגשי.

הסיבות הרגשיות הכרוכות בהחלטה להיות פונדקאית: תהליך ההריון ובסופו המסירה הינו תהליך קשה, אבל לאורך ההיסטוריה אנשים התעלו מעל מצבים קשים ועשו דברים למען אחרים מתוך דאגה לזולת. הדאגה לזולת היא הדרגה הגבוהה ביותר הקיימת של הגנה פסיכולוגית . דאגה לזולת היא המאפיין הבסיסי של פונדקאות בישראל .

פונדקאיות מרגישות שהן נותנות מתנה לאחרים שהן עושות זאת ע"מ לעזור לזולת להנות מילד, ובכך הן עוזרות לזוג למלא את חייו. הרצון לעזרה לזולת תלוי במידה רבה בקשר שנוצר בין הפונדקאית להורים המיועדים, ויכול בהדרגה להפוך את המניע הכלכלי למישני ככל שההריון מתקדם.

ישנן נשים שבעברן, עברו הפלה וסוחבות איתן רגשות אשמה עקב כך. רגשות אלו יכולים להשפיע על "הדאגה לזולת" בהקשר של פונדקאות הן חשות שניתן לפתור דילמה זו דרך פונדקאות., דרך שנתפסת גם כנאותה, ובאה ממקום של שיחזור החוויה אך הפעם מתוך שליטה. פונדקאיות רבות מדווחות כי חווית ההריון היתה נעימה, והעצימה את נשיותן, וישנו געגוע לחוות זאת מחדש. לאור נסיבות חייהן הן אינן יכולות או רוצות להביא לעולם ילד משלהן אך שמחות לחוות שוב הריון.

ישנן פונדקאיות שעברו את ההריונות שלהן תוך כדי נסיבות חיים קשות, קרי מצב כלכלי קשה, בדידות ,משבר גירושין, וישנו צורך לעבור חוויה מתקנת, של הריון בתנאים אחרים, הריון מפנק עם תשומת לב, הכרת תודה והערכה על הקושי הפיזי ורגשי הכרוך בכך.

ההחלטה לשמש כפונדקאית נותנת לנשים רבות תחושת העצמה, השתתפות בדבר חשוב יחודי ובעל ערך, שלא כל אישה היתה מסוגלת לעבור אותו. פונדקאיות אלו ישמחו לשתף את הסביבה, להתראיין בתקשורת, מתוך אמונה שלמה כי הן שותפות בעשיה יחודית ומרגשת שיש בה אלמנט של שליחות .

פונדקאיות רבות באות מבית מסורתי, ולהחלטתן לשמש כפונדקאיות מצטרפת גם תחושת מצווה גדולה, היכולת שלהן לסייע לזוג להביא תינוק לעולם. קיום מצווה זו מחזק את האמונה כי מעשה טוב יזכה בתגמול את עושהו.

תוצאות מחקר שבדק את המניעים הרגשיים כרוכים בהחלטה לשמש כפונדקאית מעבר למניעים הכלכליים מאת קלייר מוריי אמה פיונה וסוזן גולמבוק הועברו למאתיים פונדקאיות סידרה של שלושה ראיונות מובנים למחצה כשכל ראיון נמשך כ 90דק' וזאת כדי להעריך את המוטיבציה.

הראיונות בדקו פרטים כמו מצב חייהן בעבר ובהווה, מערכות יחסים ושאלות הקשורות לתחום הריגשי. ממצאי המחקר היו: למרות שהכסף הוא מניע חשוב ביותר אין הוא המניע היחיד הדוחות פירטו סיבות רגשיות מגוונות והמכנה המשותף היה הרצון לאפשר לזוג לחוות את חווית ההורות המבוסס על תחושה שביעות רצון מילדהן, והרצון להרגיש משמעותי דבר התורם לחיזוק הזהות העצמית. אצל למעלה מ 60% מהמרואיינות עלה צורך גדול לנתינה ועזרה לזולת.