זיכוי מאשמת אי נקיטת צעדי זהירות בחיה בעקבות נשיכת ילדה על ידי כלבת אמסטאף 

ת"פ 7513/07, מדינת ישראל נ' שרעבי רצון ואח'

כב' השופט ציון קאפח


12.11.2008

העובדות:
1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום שעניינו אי נקיטת צעדי זהירות בחיה. כתב האישום מספר כי הנאשמים הינם בעליה של כלבה מסוג אמסטאף, המוגדרת ככלבה מסוכנת בתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים) התשס"ה-2004.
2. ביום 11.10.06 בשעות אחר הצהריים, החזיקו הנאשמים את הכלבה בביתם, בחצר הבית כששער החצר סגור אך אינו נעול, הכלבה אינה קשורה ואין זמם החוסם את פיה. באותו יום, הגיעה המתלוננת לביתם של הנאשמים. הנאשם 1 הכניס את המתלוננת לחצר תוך שהוא מותיר אותה לבדה עם הכלבה. בהמשך, תקפה הכלבה את המתלוננת, נשכה אותה בפניה מספר נשיכות שגרמו לה חתכים עמוקים בפניה ובתוך פיה וכן נתלשו ממקומן שתי שיניים. במעשים אלו לא נקטו הנאשמים באמצעי הזהירות בחיה המוטלים עליהם על פי חוק.

החלטה:
1. המתלוננת, ילדה בטוחה בעצמה, בת 12, אשר ניכר עליה כי ניחנה ביכולות שאינן אופייניות לבני גילה. התנהגותה בבית המשפט היתה חופשית, בטוחה ומשוחררת. מגרסת המתלוננת עולות תמיהות רבות. לדבריה, היתה עדה לאירוע מקדים, "מזעזע ומפחיד" בו הכלבה כמעט טרפה כלב אחר, היא שמעה את נהמות הכלבה בעת שנכנסה לחצר לכאורה בהזמנת נאשם 1, אך אף על פי כן לא נרתעה מלשחק עם הכלבה. איך וכיצד ניתן להעלות על הדעת שהמתלוננת לא תחשוש לשחק עם הכלבה אם אכן ראתה את הכלבה כמעט טורפת כלב פינצ'ר קטן לנגד עיניה. או שמא, האירוע "המזעזע" לדבריה, אשר התרחש דקות ספורות קודם לאירוע הנשיכה, לא התרחש כלל במציאות, ומכאן שיש בתיאור זה ניסיון מודע או שלא מודע להעצים את מסוכנות הכלבה ומכאן את אחריות הנאשמים. העדה לא חסכה כל מאמץ להטיח רפש בנאשמים כאשר היא טוענת שפעולתם המהירה של הנאשמים להחיש אותה לבית חולים, פעולה המבורכת לכל הדעות, היתה בבחינת "גרירתה מהמקום".
2. המתלוננת הוזהרה במפגש הראשון לבל תשחק עם הכלבה, היא חזרה למקום מהשער הקדמי, נכנסה לחצר הקדמית תוך כיפוף הידית ודחיפת הדלת, תוך התעלמות משלטי האזהרה ושיחקה עם הכלבה בשעה שאיש מהנאשמים אינו שוהה במקום. נאשם 1 היה בחצר האחורית ונאשמת 2 לא היתה כלל בבית. נאשם 1 לא ידע ולא יכול היה לדעת כי המתלוננת מצויה בחצר השנייה ואילו לרשות נאשמת 2 אשר הגיעה באיחור לבית, עמד פרק זמן של מספר שניות בו לא יכולה היתה לעשות דבר. המתלוננת, היתה בבחינת מסיגת גבול.
3. לשונו של סעיף 338 (א) (6) ברורה. אין מדובר בעבירת תוצאה. די במעשיו של בעל הכלב ובעצם יצירת הסיכון כדי לחייב אותו בפלילים. באשר לאחריות המושגית ברור וברי כי בעלי כלבים חייבים באחריות כלפי הזולת.
4. בחינת עובדות המקרה מעלה כי אפשרות כניסת המתלוננת לחצר הקדמית ללא ידיעת הבעלים ולאחר שהוזהרה, לא היתה "סכנה מסתברת" בנסיבות העניין, על פי מבחן "האדם הסביר". ניתן היה לצפות מהמתלוננת למידה של אחריות למעשיה לאחר שהוזהרה מפורשות שלא לשחק עם הכלבה.