בג"צ 10302/07, טל בניה והשקעות קרני שומרון ואח' נ' שר הבטחון ואח'
כב' השופטים: ד' ביניש, א' פרוקצ'יה, ס' ג'ובראן
16.11.2008
העובדות:
1. על חלקה בעיר חברון ניצב מבנה בן ארבע קומות, המכונה בפי המתיישבים היהודיים בחברון "בית שלום" או "הבית החום".
2. המשיב 5 - רג'בי ושאוור, שני תושבים פלסטינים, הינם בעלי זכויות הקנין והחזקה במבנה.
3. בין רג'בי ושאוור לבין איוב ג'אבר, תושב פלסטיני, נערכה עסקת מכר ביחס למבנה בשנת 2004.
4. העותרות טוענות כי עיסקה זו נעשתה עבורן, כרוכשות של המבנה, כאשר ג'אבר שימש "איש קש" לצורך כך. העותרות הן חברה ועמותה הפועלות באזור, שחבריהן הם בעלי אזרחות ישראלית.
5. במהלך התקופה מאז ביצוע העסקה ועד ליום 19.3.07 הוחזק המבנה בפועל בידי רג'בי. החזקה בפועל לא נמסרה מעולם לג'אבר, ואף לא לעותרות.
6. לטענת רג'בי, הוא חזר בו בשלב מסוים מהעיסקה עם ג'אבר, מאחר שלא שולמה לו יתרת התמורה עבור המכר, והעסקה בוטלה. מנגד, טוענות העותרות, כי העיסקה הושלמה, והזכויות בנכס בשלמותן עברו אליהן.
7. ביום 19.3.07 בשעות הערב, ובעוד רג'בי מחזיק בפועל במבנה, נכנסו למקום כ-150 אנשים, ברובם תלמידי ישיבה, שפעלו מטעם העותרות.
8. בסמוך לאחר הכניסה למבנה, הגישה עותרת 1 בקשה להיתר עסקה לרכישת הנכס, כנדרש על-פי צו בדבר עסקאות במקרקעין (יהודה ושומרון) (מס' 25) התשכ"ז-1967. בקשה זו נדחתה. בהמשך לכך, הוחלט על-ידי ראש המינהל האזרחי לעשות שימוש בצו בדבר מקרקעין (שימוש מפריע במקרקעין פרטיים) (יהודה ושומרון) (מס' 1586), התשס"ז-2007, מן הטעם שהשימוש בנכס נעשה, לכאורה, ללא זכות שבדין.
9. בעתירה, מבקשות העותרות כי יינתן צו אשר יורה למשיבים להימנע ממימוש כוונתם לסייע בפינוי נציגי העותרות מהמבנה, כפי שזו באה לידי ביטוי בעתירת רג'בי.
10. כן נתבקש צו אשר יורה למשיבים להמציא לעותרות את מלוא הראיות שבידיהם ביחס לזכויות במבנה, כדי שתינתן להן אפשרות מלאה והוגנת להפריך ראיות הפועלות, לכאורה, נגדן, בטרם תגובש החלטתה הסופית של המדינה לסייע לרג'בי בפינוי.
ההכרעה:
1. בתחומי איזור יהודה ושומרון חל צו בדבר מקרקעין (סילוק פולשים) (יהודה ושומרון) (מס' 1472) התש"ס-1999, הקובע בסעיף 3 כי תפס אדם מקרקעין שלא כדין, רשאי המחזיק בהם כדין להוציאו מן המקרקעין ולסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה לשימוש בהם, תוך שלושים יום מיום התפיסה; לשם כך יהיה רשאי להשתמש בכוח במידה סבירה.
2. צו זה, במהותו, דומה להסדר הנורמטיבי הקיים בשטח ישראל מכוח סעיף 18 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.
3. החזקה, בין מכוח זכות ובין שלא מכוח זכות, מוגנת במשפט בצורה נרחבת. מקור ההגנה נעוץ, בראש וראשונה, בצורך להגן על המצב הקיים בשטח כחלק מחובת השמירה על השלום ועל הסדר הציבורי, ולמנוע פתרון מחלוקות בין אדם לאדם ביחס לנכס מקרקעין בכוח הזרוע. טעם נוסף להגנה על החזקה טמון בצורך לשמור על הרצף וההמשכיות בשימוש בקרקע.
4. חוק המקרקעין פורש הגנתו על המחזיק במקרקעין, בין שהוא הבעלים של הקרקע, ובין שהוא זכאי להחזיק בהם שלא בתורת בעלים, ובין שהוא מחזיק בקרקע בחזקה בפועל שלא מכוח זכות כלל. כל אלה מוגנים בדרכים שונות במסגרת ההגנה על החזקה מפני מי שמבקש לנשלם מחזקתם.
5. המחזיק כדין זכאי, בנסיבות מסוימות, להיזקק אף לעשיית דין עצמית להחזרת החזקה שניטלה ממנו על-ידי פולש על-פי סעיף 18 לחוק המקרקעין.
6. אף שדרך המלך להתמודדות בין בעל זכות בקרקע לבין מסיג גבול היא בערכאות המשפט, נותן הדין לגיטימציה לעשיית דין עצמית בידי מחזיק כדין, כדי להגן על חזקתו מפני מי שמתנכל לה, בכפוף לקיום תנאים מוגדרים.
7. קטגוריה שניה של הגנה על החזקה היא זו הנתונה למחזיק בפועל של מקרקעין שלא מכוח זכות, כלפי מסיג גבול המנסה לנשלו מחזקתו.
8. בסעיף 17 לחוק המקרקעין נתונה למחזיק כזה בקרקע זכות לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך, שיימנע מכל הפרעה לשימוש בקרקע, ובכלל זה מפלישה אליה. ההגנה נתונה למחזיק בפועל, הגם שאין בידו זכות לחזקה, למעט כלפי מי שיש לו זכות עדיפה על זו של המחזיק.
9. סעיף 19 לחוק המקרקעין מקנה זכות תביעה פוססורית למחזיק במקרקעין לצורך החזרת מצב לקדמותו, כל אימת שהחזקה בקרקע ניטלה ממנו שלא כדין.
10. זכות תביעה זו עומדת הן למחזיק מכוח זכות, והן למחזיק בפועל שלא מכוח זכות. התביעה הפוססורית היא דרך המלך להחזרת זכויות חזקה שנשללו שלא כדין על-ידי פלישת מסיג גבול. היא האמצעי המשפטי הנתון בידי המחזיק הנפגע, בצד "עשיית דין עצמית" להחזרת החזקה הנתונה לו, בכפוף לתנאים מוגדרים המפורטים בחוק.
11. תכליתה של התביעה הפוססורית היא לתת הגנה משפטית למחזיק, אפילו הוא מחזיק שלא מכוח זכות, כלפי מי שנישל אותו מחזקתו ותפס חזקה בלא צו שיפוטי שקדמה לו הכרעה שיפוטית בזכויות בין הצדדים.
12. האיסור על עשיית דין עצמית הוא יחסי, והצורך בו הוכר בתנאים מסויימים לצורך החזרת החזקה על-ידי מי שנושל מחזקתו על-ידי מסיג גבול.
13. עשיית דין עצמית הוכרה בדין מקום שמסיג גבול מבקש לנשל מחזיק כדין מחזקתו, או כאשר מסיג גבול תפס מקרקעין שלא כדין מהמחזיק בהם כדין (סעיף 3 לצו סילוק פולשים וסעיף 18 לחוק המקרקעין). בשני המקרים רשאי המחזיק להשתמש בכוח סביר כדי למנוע הסגת גבול, או כדי להחזיר לעצמו את החזקה שנשללה ממנו במקרה של "פלישה טרייה", תוך שימוש בכוח סביר בתוך 30 יום מהתפיסה.
14. החזרת החזקה שנשללה עקב "פלישה טרייה" כרוכה לא אחת בפנייה למשטרה לצורך קבלת עזרה בביצוע עשיית הדין העצמית.
15. הפעלת שיקול הדעת של המדינה בענין זה כורכת, בין היתר, התייחסות לעניינים הבאים: ראשית, האם הפנייה למשטרה של מי שנשללה חזקתו היתה בטווח של 30 ימים מאז הפלישה; שנית - האם מעשה הפלישה היה ללא רשות המחזיק. כאשר בירור השאלה מיהו המחזיק כדין כרוך בקשיים, ראוי, ככלל, כי המשטרה תפעל להחזרת המצב לקדמותו, כפי שהיה בטרם הפלישה. חובה זו נובעת גם מאחריותה הכללית לשמור על הסדר הציבורי על-פי פקודת המשטרה.
16. יש לראות את מועד 30 הימים הנקוב בצו סילוק פולשים כמועד שנעצר עם פניית בעל החזקה שנושל למשטרה או לבית המשפט בבקשת סעד כלפי מי שתפס ממנו את חזקתו בלא הסכמתו.
17. נתמלא תנאי 30 הימים הנדרש לצורך סילוק פולש.
18. יש לבחון האם תשתית הנתונים הלכאורית שבידי המדינה מבססת, בנסיבות הענין, את זכותו של רג'בי לעשיית דין עצמית להחזרת החזקה לידיו, כאשר במקביל לכך מתבררת סוגיית הזכויות המהותיות של הצדדים בנכס בפני ועדת הערר ובפני בית המשפט המחוזי בתובענת העותרות.
19. בנסיבות הענין, מצויות בידי המדינה ראיות מינהליות המבססות, לכאורה, את התקיימותם של התנאים לצורך החזרת המצב לקדמותו במבנה, והשבת החזקה לידי רג'בי. אין בכך כדי לייתר בירור הזכויות המהותיות בין הצדדים בערכאה המוסמכת. החלטת המדינה לפעול לפינויין של העותרות ומי מטעמן מהמבנה, ולשלילת החזקה שתפסו באופן חד-צדדי במבנה, עומדת במבחן הסבירות המינהלית, ואינה מקימה עילה להתערבות.
20. הראיות המינהליות שבידי המדינה נותנות בידיה עילה לעשיית שימוש בכוח הנתון על-פי צו סילוק פולשים לסייע למחזיק כדין להחזיר לעצמו את החזקה שנתפסה שלא כדין על-ידי העותרות.
21. די בראיות מינהליות אלה כדי לבסס את התנאים הנדרשים לצורך עשיית שימוש באמצעי של סילוק "פולש טרי", הניתן למחזיק המנושל על-פי צו סילוק פולשים. בירור שאלת "החזקה כדין" של המחזיק המנושל לצורך עשיית דין עצמית מחייב בדיקה סבירה ברמת הוכחה מינהלית בלבד, כנדרש לצורך הגנה אפקטיבית כנגד פלישה.
22. בירור הזכויות המהותיות בין הצדדים אכן מתקיים עתה בערכאות המוסמכות. בירור זה אינו מייתר את הצורך להחזיר את המצב בשטח לקדמותו עד להכרעה שיפוטית בשאלת הזכויות לנכס על מלוא היקפן ומורכבותן. אין צריך לומר, כי בעתיד, על הצדדים יהיה לפעול על-פי ההכרעה המשפטית הפסוקה החלוטה שתינתן במחלוקת ביניהם. ל
23. אין מקום להתערב בהחלטת המדינה לפעול לפינוי העותרות ומי מטעמן מן המבנה לאחר שתפסו חזקה בו שלא כדין.
24. העתירה נדחית. צו הביניים מבוטל.
כב' השופטים: ד' ביניש, א' פרוקצ'יה, ס' ג'ובראן
16.11.2008
העובדות:
1. על חלקה בעיר חברון ניצב מבנה בן ארבע קומות, המכונה בפי המתיישבים היהודיים בחברון "בית שלום" או "הבית החום".
2. המשיב 5 - רג'בי ושאוור, שני תושבים פלסטינים, הינם בעלי זכויות הקנין והחזקה במבנה.
3. בין רג'בי ושאוור לבין איוב ג'אבר, תושב פלסטיני, נערכה עסקת מכר ביחס למבנה בשנת 2004.
4. העותרות טוענות כי עיסקה זו נעשתה עבורן, כרוכשות של המבנה, כאשר ג'אבר שימש "איש קש" לצורך כך. העותרות הן חברה ועמותה הפועלות באזור, שחבריהן הם בעלי אזרחות ישראלית.
5. במהלך התקופה מאז ביצוע העסקה ועד ליום 19.3.07 הוחזק המבנה בפועל בידי רג'בי. החזקה בפועל לא נמסרה מעולם לג'אבר, ואף לא לעותרות.
6. לטענת רג'בי, הוא חזר בו בשלב מסוים מהעיסקה עם ג'אבר, מאחר שלא שולמה לו יתרת התמורה עבור המכר, והעסקה בוטלה. מנגד, טוענות העותרות, כי העיסקה הושלמה, והזכויות בנכס בשלמותן עברו אליהן.
7. ביום 19.3.07 בשעות הערב, ובעוד רג'בי מחזיק בפועל במבנה, נכנסו למקום כ-150 אנשים, ברובם תלמידי ישיבה, שפעלו מטעם העותרות.
8. בסמוך לאחר הכניסה למבנה, הגישה עותרת 1 בקשה להיתר עסקה לרכישת הנכס, כנדרש על-פי צו בדבר עסקאות במקרקעין (יהודה ושומרון) (מס' 25) התשכ"ז-1967. בקשה זו נדחתה. בהמשך לכך, הוחלט על-ידי ראש המינהל האזרחי לעשות שימוש בצו בדבר מקרקעין (שימוש מפריע במקרקעין פרטיים) (יהודה ושומרון) (מס' 1586), התשס"ז-2007, מן הטעם שהשימוש בנכס נעשה, לכאורה, ללא זכות שבדין.
9. בעתירה, מבקשות העותרות כי יינתן צו אשר יורה למשיבים להימנע ממימוש כוונתם לסייע בפינוי נציגי העותרות מהמבנה, כפי שזו באה לידי ביטוי בעתירת רג'בי.
10. כן נתבקש צו אשר יורה למשיבים להמציא לעותרות את מלוא הראיות שבידיהם ביחס לזכויות במבנה, כדי שתינתן להן אפשרות מלאה והוגנת להפריך ראיות הפועלות, לכאורה, נגדן, בטרם תגובש החלטתה הסופית של המדינה לסייע לרג'בי בפינוי.
ההכרעה:
1. בתחומי איזור יהודה ושומרון חל צו בדבר מקרקעין (סילוק פולשים) (יהודה ושומרון) (מס' 1472) התש"ס-1999, הקובע בסעיף 3 כי תפס אדם מקרקעין שלא כדין, רשאי המחזיק בהם כדין להוציאו מן המקרקעין ולסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה לשימוש בהם, תוך שלושים יום מיום התפיסה; לשם כך יהיה רשאי להשתמש בכוח במידה סבירה.
2. צו זה, במהותו, דומה להסדר הנורמטיבי הקיים בשטח ישראל מכוח סעיף 18 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.
3. החזקה, בין מכוח זכות ובין שלא מכוח זכות, מוגנת במשפט בצורה נרחבת. מקור ההגנה נעוץ, בראש וראשונה, בצורך להגן על המצב הקיים בשטח כחלק מחובת השמירה על השלום ועל הסדר הציבורי, ולמנוע פתרון מחלוקות בין אדם לאדם ביחס לנכס מקרקעין בכוח הזרוע. טעם נוסף להגנה על החזקה טמון בצורך לשמור על הרצף וההמשכיות בשימוש בקרקע.
4. חוק המקרקעין פורש הגנתו על המחזיק במקרקעין, בין שהוא הבעלים של הקרקע, ובין שהוא זכאי להחזיק בהם שלא בתורת בעלים, ובין שהוא מחזיק בקרקע בחזקה בפועל שלא מכוח זכות כלל. כל אלה מוגנים בדרכים שונות במסגרת ההגנה על החזקה מפני מי שמבקש לנשלם מחזקתם.
5. המחזיק כדין זכאי, בנסיבות מסוימות, להיזקק אף לעשיית דין עצמית להחזרת החזקה שניטלה ממנו על-ידי פולש על-פי סעיף 18 לחוק המקרקעין.
6. אף שדרך המלך להתמודדות בין בעל זכות בקרקע לבין מסיג גבול היא בערכאות המשפט, נותן הדין לגיטימציה לעשיית דין עצמית בידי מחזיק כדין, כדי להגן על חזקתו מפני מי שמתנכל לה, בכפוף לקיום תנאים מוגדרים.
7. קטגוריה שניה של הגנה על החזקה היא זו הנתונה למחזיק בפועל של מקרקעין שלא מכוח זכות, כלפי מסיג גבול המנסה לנשלו מחזקתו.
8. בסעיף 17 לחוק המקרקעין נתונה למחזיק כזה בקרקע זכות לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך, שיימנע מכל הפרעה לשימוש בקרקע, ובכלל זה מפלישה אליה. ההגנה נתונה למחזיק בפועל, הגם שאין בידו זכות לחזקה, למעט כלפי מי שיש לו זכות עדיפה על זו של המחזיק.
9. סעיף 19 לחוק המקרקעין מקנה זכות תביעה פוססורית למחזיק במקרקעין לצורך החזרת מצב לקדמותו, כל אימת שהחזקה בקרקע ניטלה ממנו שלא כדין.
10. זכות תביעה זו עומדת הן למחזיק מכוח זכות, והן למחזיק בפועל שלא מכוח זכות. התביעה הפוססורית היא דרך המלך להחזרת זכויות חזקה שנשללו שלא כדין על-ידי פלישת מסיג גבול. היא האמצעי המשפטי הנתון בידי המחזיק הנפגע, בצד "עשיית דין עצמית" להחזרת החזקה הנתונה לו, בכפוף לתנאים מוגדרים המפורטים בחוק.
11. תכליתה של התביעה הפוססורית היא לתת הגנה משפטית למחזיק, אפילו הוא מחזיק שלא מכוח זכות, כלפי מי שנישל אותו מחזקתו ותפס חזקה בלא צו שיפוטי שקדמה לו הכרעה שיפוטית בזכויות בין הצדדים.
12. האיסור על עשיית דין עצמית הוא יחסי, והצורך בו הוכר בתנאים מסויימים לצורך החזרת החזקה על-ידי מי שנושל מחזקתו על-ידי מסיג גבול.
13. עשיית דין עצמית הוכרה בדין מקום שמסיג גבול מבקש לנשל מחזיק כדין מחזקתו, או כאשר מסיג גבול תפס מקרקעין שלא כדין מהמחזיק בהם כדין (סעיף 3 לצו סילוק פולשים וסעיף 18 לחוק המקרקעין). בשני המקרים רשאי המחזיק להשתמש בכוח סביר כדי למנוע הסגת גבול, או כדי להחזיר לעצמו את החזקה שנשללה ממנו במקרה של "פלישה טרייה", תוך שימוש בכוח סביר בתוך 30 יום מהתפיסה.
14. החזרת החזקה שנשללה עקב "פלישה טרייה" כרוכה לא אחת בפנייה למשטרה לצורך קבלת עזרה בביצוע עשיית הדין העצמית.
15. הפעלת שיקול הדעת של המדינה בענין זה כורכת, בין היתר, התייחסות לעניינים הבאים: ראשית, האם הפנייה למשטרה של מי שנשללה חזקתו היתה בטווח של 30 ימים מאז הפלישה; שנית - האם מעשה הפלישה היה ללא רשות המחזיק. כאשר בירור השאלה מיהו המחזיק כדין כרוך בקשיים, ראוי, ככלל, כי המשטרה תפעל להחזרת המצב לקדמותו, כפי שהיה בטרם הפלישה. חובה זו נובעת גם מאחריותה הכללית לשמור על הסדר הציבורי על-פי פקודת המשטרה.
16. יש לראות את מועד 30 הימים הנקוב בצו סילוק פולשים כמועד שנעצר עם פניית בעל החזקה שנושל למשטרה או לבית המשפט בבקשת סעד כלפי מי שתפס ממנו את חזקתו בלא הסכמתו.
17. נתמלא תנאי 30 הימים הנדרש לצורך סילוק פולש.
18. יש לבחון האם תשתית הנתונים הלכאורית שבידי המדינה מבססת, בנסיבות הענין, את זכותו של רג'בי לעשיית דין עצמית להחזרת החזקה לידיו, כאשר במקביל לכך מתבררת סוגיית הזכויות המהותיות של הצדדים בנכס בפני ועדת הערר ובפני בית המשפט המחוזי בתובענת העותרות.
19. בנסיבות הענין, מצויות בידי המדינה ראיות מינהליות המבססות, לכאורה, את התקיימותם של התנאים לצורך החזרת המצב לקדמותו במבנה, והשבת החזקה לידי רג'בי. אין בכך כדי לייתר בירור הזכויות המהותיות בין הצדדים בערכאה המוסמכת. החלטת המדינה לפעול לפינויין של העותרות ומי מטעמן מהמבנה, ולשלילת החזקה שתפסו באופן חד-צדדי במבנה, עומדת במבחן הסבירות המינהלית, ואינה מקימה עילה להתערבות.
20. הראיות המינהליות שבידי המדינה נותנות בידיה עילה לעשיית שימוש בכוח הנתון על-פי צו סילוק פולשים לסייע למחזיק כדין להחזיר לעצמו את החזקה שנתפסה שלא כדין על-ידי העותרות.
21. די בראיות מינהליות אלה כדי לבסס את התנאים הנדרשים לצורך עשיית שימוש באמצעי של סילוק "פולש טרי", הניתן למחזיק המנושל על-פי צו סילוק פולשים. בירור שאלת "החזקה כדין" של המחזיק המנושל לצורך עשיית דין עצמית מחייב בדיקה סבירה ברמת הוכחה מינהלית בלבד, כנדרש לצורך הגנה אפקטיבית כנגד פלישה.
22. בירור הזכויות המהותיות בין הצדדים אכן מתקיים עתה בערכאות המוסמכות. בירור זה אינו מייתר את הצורך להחזיר את המצב בשטח לקדמותו עד להכרעה שיפוטית בשאלת הזכויות לנכס על מלוא היקפן ומורכבותן. אין צריך לומר, כי בעתיד, על הצדדים יהיה לפעול על-פי ההכרעה המשפטית הפסוקה החלוטה שתינתן במחלוקת ביניהם. ל
23. אין מקום להתערב בהחלטת המדינה לפעול לפינוי העותרות ומי מטעמן מן המבנה לאחר שתפסו חזקה בו שלא כדין.
24. העתירה נדחית. צו הביניים מבוטל.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
