אימון לתפקידי חיים באמצעות פסיכודרמה 

מי לא שמע ולו פעם בחייו את המשפט: "כזה אני ואת זה לא ניתן לשנות"?

כמה מאיתנו מבינים כי: אני מבצע תפקיד מסוים כי כך למדתי/לימדו אותי/הבנתי ש... ציפו ממני..."
כמה מאיתנו מבינים כי: "נאלצתי לבצע תפקיד מסוים וכעת אני מבין ויכול לבחור אחרת, או לבחור לשנות רק דפוסים מסוימים בתוך התפקיד או רק פעולות מסוימות...

יעקב לוי מורנו, אבי הפסיכודרמה הבין כבר בתחילת המאה הקודמת את מה שתורות המזרח מבינות: שהאני האמיתי הוא הוויה שנמצאת מעבר לאגו ומעבר לדרך שבה אנחנו מתנהגים, חושבים, מרגישים. "תאוריית התפקיד" שפיתח מורנו מהווה גשר בין הפסיכולוגיה החברתית לפסיכולוגיה האישית, ובמטרה לפשט את המושג החמחמק אני, שהוא כאמור, מעבר למה שניתן לצפייה. מורנו גרס כי העצמי צומח ומתגבש מהתפקידים שלו ולא להיפך (העצמי שונה מן האני - הסבר מפורט ניתן למצוא בתיאוריות הפסיכואנליטיות).
תאוריה זו גורסת שהאדם הינו יצור חברתי למן יומו הראשון ועוד בטרם היותו לעצמו, הוא מושפע מסביבתו. עוד בטרם מודע לעצמו כבר מוענקים לו תפקידים: הבן הבכור, התלמיד הטוב והחנון, הילד המנומס אך המופנם, הילדה האחראית שדואגת לכולם, המצחיקן טוב הלב. ובהמשך כשהילד יוצא אל מעבר למעגל המשפחתי הראשוני הוא ממשיך לקבל על עצמו (מתוך בחירה או לא) עוד תפקידים: החייל הקרבי, הסטודנט המצטיין, הרופא המסור, הפוליטיקאי הימני, הדוגמנית האנורקסית, ועוד ועוד כותרות לתפקידים שהחברה והתרבות נותנת לאנשיה.
המושג "אני" או עצמי" גם כשהוא מוסבר באופן הברור ביותר, הינו עבור מרבית האנשים מושג מופשט ובלתי ניתן לתפיסה. "תאוריית התפקיד" אשר צמחה מטכניקת הפסיכודרמה הופכת אותו לנגיש, מוחשי והחשוב מכל: כמשהו שניתן לשינוי.לא גזירת גורל תלויית גנטיקה ואישיות מולדת, אלא אוסף תפקודים ניתנים לצפייה ואבחון ולפיכך גם לשינוי וארגון מחדש.
תפקיד הוא: אוסף התפיסות, הפעולות והרגשות המצופים מאדם מסוים ברגע מסוים שבו מעורבים אנשים אחרים.
יצירה של תפקיד היא תהליך דינמי של דיאלוג בין ציפיות, התנסות ומשתנים תרבותיים, חברתיים. היינו: ממורה בשבט בניגריה לא בהכרח יצפו לאותם תפקודים כמו ממורה בפנימיית ילדים בלונדון. כל תפקיד אם כך, כולל מרכיבים פרטיים (של כל אדם ואדם ספציפית) ומרכיבים קולקטיביים, והוא כולל בתוכו קובץ של התנהגויות (בלטנר, 1996).
תפיסת התפקיד כתופעה נפשית מוחשית ולא מופשטת, ניתנת לתצפית ומיקוד, הופכת אותו למושג נוח לשימוש מבחינה טיפולית (פסיכותרפויטית). המטפל הפסיכודרמטיסת יסייע לפציינט שלו לזהות את תפקידיו, להתבונן בהם ולאבחן בהם את הדפוסים, אמונות ופעולות המכשילות והמקדמות. ראייתו של הפציינט כנושא בתפקידים שונים מאפשרת התבוננות מן הצד במגוון תפקידיו (וגם באלה שנעדרים מחייו) מבלי לקשור בינם לבינו כאדם שלם. צורת התבוננות כזו מאפשרת הפרדה בין האדם כהוויה כוללת לבין מעשיו, ומסייעת בהפחתת מנגנוני הגנה נוקשים שעלולים לחבל בתהליך התרפויטי.
"אנליזת התפקיד" היא טכניקה יישומית שמאפשרת מיפוי, פירוק לגורמים וניתוח של תפקידי היחיד. בהליך זה אנו מזהים בראש ובראשונה את מגוון התפקידים של האדם, עורכים רשימה (לעתים גם בטבלא) ובודקים בין היתר: חלקים מעכבים מול מקדמים בתפקידים הבולטים, חלקים מפותחים מספיק, מפותחים מידי, או בלתי מפותחים לחלוטין. ומתוך כך נגזרות מטרות העבודה הטיפולית: אילו חלקים לחזק, איזה חלקים לפתח מן היסוד, על אילו חלקים תפקודיים לוותר, היכן נדרשת יצירתיות והמצאה מחדש?. וחלק ניכר מן העבודה הטיפולית נעשה באמצעות טכניקות פעולה פסיכודרמטיות שמאפשרות יישום מיידי, ניסוי וטעייה בתוך המעבדה של חדר הטיפולים - חלק זה נקרא בשפה הפסיכודמרטית: Role Training.