שכני העיוור 

אני גר בבניין בו מתגורר עיוור שנתעוור באחת ממלחמות ישראל.

מידי פעם אני פוגש את העיוור כשצמוד לחזהו תינוק וכלב הנחייה מלווה אותו.
מראה מרגש מאוד.

לפני כשבוע נולד לזוג בן בשם קליל. (אנו גרים בקומה 7).

ולפתע עלה רעיון במוחי להקדיש לשכני העיוור ספר ותקליטור.

ספר? הרי הוא לא קורא. תקליטור ובו 4 סיפורים ניחא שהרי הוא יכול
להאזין לתקליטור ללא עזרתו של איש.

אני מהסס בגלל הרגישות שבדבר ובכל זאת מחליט לרדת אליו.

אני מקדיש לו את ספרי "פנצ'ו הבלש בממלכת הג'ונגל" על תוכי
ועל מפגש עם נסיכה וחיות מהג'ונגל. סיפור אמיתי עם תוספת פרי
דמיונו של המחבר.

ואז אני מקבל תעוזה וקורא לו קטע מההקדמה: (זה לא היה קל)

"בחלומות הכי יפים שלי לא תיארתי לעצמי שיבוא יום והספר
(פנצ'ו) והתקליטור יהיו למקור סעד ונחמה לאנשים שאבדו
את מאור עיניהם."

שכני העיוור נדהם. חיבק אותי ולחץ את ידי בחום.

וכך אירעו הדברים.

בעודי נוהג במכוניתי האזנתי באופן אקראי לתוכנית ששודרה
ברדיו, שעניינה אנשים המבקשים עזרה. אל עורכת התוכנית
פנה אדם בשם אביגדור ובפיו בקשה:

"רעייתי ואני עיוורים אנחנו. בקשתי היא שיבואו אלינו
אנשים טובים, גבר או אישה, ויקראו בפנינו סיפורים."

על כך השיבה המראיינת:
"אנא מסור את מספר הטלפון שלך, אולי מישהו ישמע ויסייע."

מיד עצרתי את מכוניתי ושמעתי את אביגדור מוסר את מספר
הטלפון.

כשהגעתי לביתי התקשרתי אל אביגדור , ומהשיחה הסתבר
שיש לו משפחה עם שני ילדים וכי הוא גר בירושלים.


אמרתי לאביגדור:
"יש בידי ספר ותקליטור ובו שלושה סיפורי ילדות מירושלים וסיפור על סיור
מודיעיני באפריקה .אם תיתן לי את כתובתך אעביר לך את הספר שממנו יוכלו
לקרוא בעבורך ותקליטור שתוכל לשמוע את הסיפורים מבלי להסתייע באיש".

על כך השיב אביגדור.

"מהיכן נפלת? לא תיארתי לעצמי שאקבל מתנת חג כזאת לראש השנה"

ואני, יומי, מודה לאלוהים שנתן לי את ההשראה לכתוב את הספר ולהפיק
ממנו תקליטור עם שחקנים שהיום הפכו לידועים.

אני מתרגש ומאושר שיכולתי היום לעשות מצווה גם לשכן הגר
בשכנות ושאבד את מאור עיניו.

יומי

אפריל 2008 ערב חג העצמאות.