מי לעזאזל צריך 700,000 זקנים בישראל?!
איך כתב המשורר דוד אבידן: "אדם זקן, מה יש לו בחייו?"
ואכן, לכאורה הולך ומתמעט מצאי הדברים של האדם הזקן.
בריאותו הולכת ומתרופפת, הילוכו נעשה כבד ואיטי, חריפות שכלו נפגמת כלשהו, עירנותו למתרחש בסביבתו חדה פחות, שערותיו מלבינות ומתדלדלות, קמטים חורשים את פניו, ידיו מתגיידות והולכות.
גם השתכרותו מצטמקת בגלל לוחות הזכאות הדרקוניים של המוסד לביטוח לאומי. לפיהם, מי שהתמיד לשלם את דמי הביטוח הלאומי כל חייו, הרי יחד עם ההפרשות של מעסיקיו במשך 35 או אפילו 40 שנה זכאי במקרה הטוב לקבל מדי חודש את הסכום העלוב והמעליב שאינו מגיע אף ל - 2,000 ש"ח. הרי זו שערורייה בפני עצמה, מאחר שלפי כל חישוב אקטוארי פשוט, זכאי כל אזרח ישראלי שעבד כל ימי חייו, לפנסיית זיקנה ששיעורה לפחות פי שישה (!!!) מזו המשתלמת על ידי הביטוח הלאומי שלנו.
חוג חבריו של האדם הזקן סוגר עליו את תחושת פרידתם של ידידיו לחיים. הוא חש בדידות הולכת וגדלה, פונה ימינה ושמאלה ורואה את השורות החסרות ואת החללים (תרתי משמע) שהותירו אלו שכבר אינם.
נכון. אדם זקן, מה יש לו בחייו?
מעמדו החברתי הולך ונשחק עקב התרחקותו מעמדות השפעה וכוח בהן החזיק בהיותו בעל שררה, תפקיד בכיר, משפיען פוליטי וכיוצא באלה.
מעמדו המשפחתי מתרופף. שוב אינו אותו מקור עוצמה וכסף כפי שהיה בעבר. הימים שבהם על פיו יישק דבר במשפחה חלפו לבלי שוב. הוא עדיין זוכה לאהבה ואפילו למעט כבוד, אבל זהו כבוד מאולץ כלשהו שלעתים בא מתוך רחמים ולפעמים כמצוות אנשים מלומדה.
דור חדש תופס את עמדות המפתח הכלכליות, החברתיות, הפוליטיות, ההשפעתיות, שבהן החזיקו הוא ובני דורו רק לפני שנים מעטות. זהו דור חדש ומתוחכם, תחרותי והישגי, מוכוון מטרה ושאפתן, מאופיין בחוסר חמלה כלפי החלש, חסר האמצעים, הקשיש, הזקן.
חיוך שחצני אופף את פניו של הנהג הצעיר שבצפירה רועמת מסלק את הנהג המזדקן לשולי הכביש, ואף קורא לעברו: "מי בכלל נתן לך רישיון?". אני זוכר סיפור מדכא של חיים גורי שנסע עם רעייתו לבית החולים הדסה בעין כרם, שממש כך אירע לו עם חצוף מתלהם בן תשחורת. "ואני" אומר חיים, "חושב על נהיגתי את הג'יפ בפריצת המצור על ירושלים ומהרהר מי באמת נתן לי רישיון נהיגה..."
נכון, אדם זקן, מה יש לו בחייו?
בהדרגה אנו הופכים לחברה המנסה להקיא מתוכה את אלה שהזקינו ובעיני הדור החדש היו למעמסה. קשישים אלה אינם יצרניים עוד, עומסים נטל כבד על אוצר המדינה, קופות הפנסיה וגופים דומים, יוצרים גרעון אקטוארי ענק, העלול למוטט בעתיד כלשהו את המערכת הפיננסית כולה.
נכון, אדם זקן, מה יש לו בחייו, מלבד יתרת שנותיו?
ואני חושב, כמה רחוקים אנו מאותם אסקימואים המוציאים את זקניהם אל הקור כדי למות לבדם בחושך?
ומי באמת צריך לעזאזל 700,000 זקנים בישראל?!
ספטמבר 2008
בעל תואר שני במינהל עסקים ובחינוך. עוסק במתן ייעוץ אסטרטגי ושיווקי.
בעל התמחות מיוחדת בשיווק ובתפעול דיור מוגן,ובסוגיות איכות החיים בגיל הזהב.
מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמכללה האקדמית נתניה.
מפרסם בקביעות מאמרים, שירים, פליטונים וסיפורים.
מחבר הרומן "מריונטות".
בעל התמחות מיוחדת בשיווק ובתפעול דיור מוגן,ובסוגיות איכות החיים בגיל הזהב.
מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמכללה האקדמית נתניה.
מפרסם בקביעות מאמרים, שירים, פליטונים וסיפורים.
מחבר הרומן "מריונטות".
