דף הבית  >> 
 >> 

הרשם  |  התחבר


מערות יארץ ישראל - ארץ הפלאות וההרפתקאות הבלתי נודעת 

מאת    [ 23/09/2008 ]

מילים במאמר: 2822   [ נצפה 4332 פעמים ]

במהלך השנים נחשפו בארץ ישראל אלפי (!) מערות מסוגים שונים הניתנות לחלוקה ל 3 קבוצות עיקריות : 1. קמינים, (בורות אנכיים היורדים לעומק ומתרחבים כלפי מטה) בולענים,דולינות(עמקים קרסטיים ללא ניקוז חיצוני) ומערות קרסטיות - להן העניק הטבע שפע של נטיפים וזקיפים,כחלק מתהליכי ההמסה וההשקעה של הסלע. 2. מערות מסתור ומפלט - אלה הן מערות שתחילתן בפעילות קרסטית והמשכן הכשרתן ביד אדם למסתור ולמפלט בעיקר למורדים יהודיים בתקופת המרידות הגדולות של היהודים נגד הרומאים. 3. מערות טבעיות או חצובות - כאלה שהוכשרו או נחצבו במהלך תקופות שונות בפרהיסטוריה ובהיסטוריה,של א"י, למגורים,קבורה,תעשייה, אגירה,אחסון וכיו"ב.

בארץ ישראל מתגלות , כמעט באופן קבוע, מערות מכל 3 הסוגים, כמעט עם כל חפירה ארכיאולוגית,הכשרת שטחים לבנייה,או בסקרים רשמיים ובעת האחרונה סביב בניית קו התפר הארוך.

העולם הקרסטי (עולם פעילות ההמסה וההשקעה של סלעים) התת קרקעי של ארץ ישראל , מחביא במעמקיו עולם ומלואו של נופי טבע בראשיתיים מהיפים בעולם.

זהו עולם שכולו מערות נטיפים וזקיפים,של בורות אנכיים,של מחילות מסועפות ושל

אולמות ענק שנוצרו בתהליכי המסה והשקעה של חומר גירני, בהם באו במגע טיפות מים עם סלעי גיר, דבר שיצר חומצה לכל דבר שתקפה את הסלע והותירה את רישומה בו בצורות מרהיבות עין.

עולם תת קרקעי זה משך אליו גם את האוכלוסייה הקדומה של ארץ ישראל ומעט מן המערות הללו נמצא ששימשו למגורים או להסתתרות מפני פגעי מזג האוויר או מחיות טרף. מערות אחרות הורחבו או נחצבו בידי אדם ושימשו למסתור ולמקלט מפני אויבי העם היהודי הן בתקופת ההתנחלות (גדעון בספר שופטים) והן בתקופת המרידות ברומאים.(מרד גדול ומרד בר כוכבא).

מאז שנות ה - 50 נתגלו המערות של מדבר יהודה כבנק ששימר במשך אלפיים שנה את אוצרותיו הרוחניים של עם ישראל בצורת מקום אחסון של מגילות התנ"ך, כתביה של כת יהודית מסתורית, אגרות בר כוכבא ומסמכים יהודיים שונים ומגוונים. ממצאים אלה לא רק שפתחו פתח למחקר היסטורי וארכיאולוגי מגוון (שנמשך עד עצם היום הזה),אלא אף פתחו פתח להתעניינות במבנה המערות ובדרך היווצרותן. בשנות ה - 70 התרחב המחקר שעה שדור חדש של חוקרים החל לחשוף את מערכות המסתור שנתגלו במאותיהן בשפלת יהודה ויוחסו לתקופת מרד בר כוכבא . והחל מתחילת שנות השמונים כבר התגבש המרכז לחקר מערות ששם לעצמו מטרה לגלות ולתעד את מצאי המערות שבא"י.

אחת התגליות החשובות שזכו להכרה בינלאומית הייתה גילוייה של מערת נטיפים ענקית אי שם במעמקיו של הר סדום: במהלך סקר ראשוני שנערך בראשית שנות השמונים בהר סדום נתגלו במרומי ההר, שמורכב ממלח, עשרות "פירים" - מעיין ארובות אנכיות שירדו לבטן האדמה.

במהלך הסקר גלשו צוותים בחבלים למעמקי הפירים (חלק מהם הגיע לעומק של 100 מ' ומעלה) ומקרקעיתם היה צורך לזחול לאור פנסים,דרך מחילות מפותלות ומסועפות שהזחילה בהן נתמשכה על פני שעות ארוכות.

במהלך אחת הגלישות זכה מרכז הסקר בשם עמוס (כיום פרופ' עמוס פרומקין מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית ומרכז מלח"ם),לגלות בסופה של אחת המחילות חלל תת קרקעי ענק בו התגלו שפע של נטיפים וזקיפים עשויים ממלח טהור! המערה נמצאה שלמה ללא כל נזקים והיא בעלת מגוון מרהיב של תופעות טבע שנגרמו ע"י המסת המלח על ידי משטר זרימות שטפוניות שחדרו למעמקי בטן ההר. המערה, שנחקרה, מופתה ושורטטה על כל ממצאיה הנופיים המגוונים,היא מערת נטיפי המלח הגדולה מסוגה בעולם ונחשבת למערה ייחודית בנופיה הקרסטיים שהמלח הוא המרכיב הבלעדי שלה.

מערה זו שבכל מקום אחר בעולם הייתה זוכה להכשרה לביקורים של הקהל הרחב,סגורה עד היום מפני מבקרים מסיבות שונות כשהסיבה הבטיחותית בראשה.הסיפור שלהלן יבהיר מדוע הכניסה למערה ללא הכשרה מתאימה עלול להיות מסוכן.כותב שורות אלו עצמו ניסה לאתר את המערה לאחר גילוייה והנציח את האירועים ביומנו:

השכם בבוקר של אמצע חודש דצמבר של שנת 1982 ,איתרנו את הפיר בעזרת תצ"א,קשרנו חבל סנפליג וגלשנו 80 מ' לעומק בטן ההר. איתנו תרמיל בודד ובו קסדה ,חבל רזרבי,סוללות לפנסים וברוב טיפשותנו כמה נרות לחרום,דבר שלא העיד על בשלות יתר בנוגע לשמירת טבע במערות.

בקרקעית הפיר ציפתה לנו מחילה ואנו התחלנו לזחול לתוכה, מאירים דרכנו בפנסים כשמדי פעם אנו מצליחים להרים ראש ולהתפעל מהעובדה שמימיננו ומשמאלנו נפערו פתחי מחילות נוספות שמזמינים אותנו לזחול לתוכן. כעבור כשעתיים של זחילה במחילות שונות (לימים התברר שזחלנו במחילות המסה של המלח שנבעו ממשטר הגשמים המועט לו זוכה ההר), החל החשש להתגנב לליבנו שאנו בעצם לא יודעים לאן אנו זוחלים. שום סימן לא נראה שאנו במחילה הנכונה כי איש מאיתנו לא ידע לומר מהי המחילה הנכונה ,מבין שפע המחילות שכבר עברנו. המחשבה הראשונית שיש לפנינו מחילה אחת שתוביל אותנו הישר לאולם עליו סיפר עמוס,התבררה כמחשבה מוטעית לחלוטין. המצאותינו במעמקי בטן ההר שוכבים באפלה ומולנו עשרות פתחים של מחילות, החלה לנסוך בנו תחושה של פחד שבעצם גם לצאת חזרה לא יהיה הדבר קל, כי כבר חלפו להן כמה שעות של זחילה במחילות שאנו לא זוכרים ,לא את מיקומן ולא את מראן. החלטנו להמשיך בזחילה ,בחרנו באחת המחילות ,שפתחן נפער מתחתינו וזחלנו לתוכה. המחילה משכה ימינה ושמאלה,שמאלה וימינה ,מדי פעם היה עלינו להתמודד עם מעברים צרים של קורות מלח צרות שחסמו את דרכינו או לחילופין טיפסנו בגוף זקוף על בולדרים ענקיים של מלח שהתמוטטו,בזמן כזה או אחר וצנחו מתקרת המערה. ממרומי גושי המלח היינו גולשים הישר לעבר מחילה אחרת,נוספת. היו מקומות שתהליך המסת המחילה בה זחלנו לא הושלם ואנו הגענו למבוי סתום, שם נאלצנו להסתובב בקושי ולחזור, תוך כדי עשיית מאמצים נואשים לזכור את הדרך האפלה. איש מאיתנו לא היה בטוח בעצמו כשרק אור הפנסים היה צריך לרצד על פני קירות המלח ולהזכיר לנו במשהו את הנתיב. ככל שנקפו השעות גברה החרדה לגורלנו וסימני השבר הראשונים ניכרו בנו. תחושת אובדן הביטחון,קיבלה עוצמות של קולות רמים ופה ושם אפילו הופנתה אצבע מאשימה אל מי שהוביל אותם בחוסר אחריות למקום. התרגעות מפתיעה הגיעה שעה שלפתע מצאנו עצמנו עוברים למצב עמידה ,מאירים בפנסים אולם תת קרקעי ענק שמסך של מקרונים ממלח משתלשל מתקרתו, וזקיפים ממלח צימחו מתוך קרקעיתו. מאות הלקטיטים (נטיפים הצומחים אופקית !) מרשימים יצרו תצורות משונות ונראו כמהתלים בחוק כוח הכבידה של ניוטון. עמדנו פעורי פה מול המראה הקסום ,החרדות נדחקו לפינה רדומה ואנו התחלנו לסייר באולם הקסם בהיכל נטיפי המלח של המערה התת קרקעית שבבטן הר סדום. קולותינו השתנו מקולות מחאה לקולות של התפעלות. צורך עז לשתף איש את רעהו בתמונות הנגלות לעינינו המשתאות,גרם לנו להזעיק זה את זה לפינה אחרת באולם .קולות נרגשים למראה עוד נטיף ועוד זקיף ממלח, התגודדות של כולנו לרגע ארוך של ריגוש מול נברשת בדולח, עטורת מלח שהשתלשלה לה ממרומי התקרה, ובתוך כל זאת ניסיון משותף להנציח במצלמת חובבים את שרואות עינינו. הידיעה שאנו זוכים לחוויה ראשונית, בראשיתית, הגבירה את עוצמת החוויה והזמן הרב שחלף עלינו כשאנו למעשה ללא מים ומזון עוד לא עורר בנו את תחושת הדאגה למה יקרה אותנו כשנגיע לסוף האולם.

אור הפנסים הדועך, לא בישר טובות, מאי שם התעוררה החרדה והתחלפה לפחד.הקסם פג ואנו היינו אמורים למצוא מוצא מן המערה הענקית בה אנו מבלים כבר כמה שעות.

חיפוש דרך בחשיכה, העצים את תחושת החידלון ובהסכמה שבשתיקה התחלנו לזחול ללא כל בקרה במחילה הראשונה שנקרתה על דרכינו,בסופו של האולם.

רק כשהוצאנו את נרות החירום מהתרמיל, הבנו שאנו במצוקה אמיתית והחשש לחיינו גבר .קורת המלח שחסמה את דרכינו לא תרמה לרגעי האימה שנחשבו כנצח ורק קרן אור חיוורת שנראתה מתחת לקורה הבהירה לנו שאנו רואים אור שמבליח מבחוץ. זחילה שפופה תוך כדי דחיקת הגוף בכוח מתחת לקורה ומאמץ אדיר לכווץ את הבטן לגוף ,בידיעה שזהו מקור הצלתנו היחיד,עשתה את שלה והאחרון בינינו שנותר תקוע, חולץ תוך כדי משיכת זרועותיו שהציצו מתחת לקורה.

מצאנו עצמנו מסונוורים מאור השמש ומהעובדה שיצאנו מפתח כל שהוא בתחתית ההר הישר לעבר כביש ים המלח.

מאז אותה הרפתקה לא השתנה דבר בדרך להגעה אל המערה ויופייה עדיין גנוז מפני הציבור.

תופעת מערות שהוכשרו למערות מסתור ומפלט (על ההבדל בהמשך)ממלאת את הארץ כולה, מדובר במאות במדבר יהודה ובשפלת יהודה ובכמה עשרות בגליל. המערות, לפחות במקרה של שפלת יהודה היו מערות שהוכשרו למילוט ולהסתתרות של האוכלוסייה היהודית המורדת ברומאים במרד הידוע כמרד בר כוכבא. הסתבר שבמהלך ההכנות למרד,הכשירו המורדים מאות מערות למסתור מפני האוייב הרומאי. רובן נחצבו בסלע הקירטון הרך, המאפיין את שפלת יהודה, ואפשר לחצוב מחילות ארוכות ומפותלות , במהירות יחסית.

אחת ממערות המסתור היפות מתקופת מרד בר כוכבא נתגלתה באיזור המושב אמציה שבדרום שפלת יהודה. המקום הוכשר למבקרים וחווית הזחילה במחילת המסתור ותחושת המורדים היהודיים שמימי מרד בר כוכבא השרתה על המבקרים תחושה הרפתקנית. לאתר לא הייתה עדנה וכיום סגור המקום ומצפה ליזם שיפעיל אותו.

מערות מסתור בדגם הזה נתגלו אף בגליל, גם אם עדיין אין וודאות שגם מערות אלו מיוחסות למרד בר כוכבא, הרי שמדובר במערות מסתור מרשימות הן בהיקפן והן בדרך שהן תורמות להרחבת המחקר. אחת מהן היא מערכת המסתור שנתגלתה לצידו של הכפר הבדואי רומא'ת אל היב. זו מערכת מסועפת ומורכבת שנחפרה בתחכום רב. המערכת חודרת בורות מים תמימים למראה,יורדת למפלסים שונים לעומק הקרקע ,מדי פעם נראים בה חדרונים חצובים בהם ניתן לשבת בנינוחות יחסית.לאורך המחילות ,במרחקים כמעט שווים,חצובות שקערוריות בהן תחבו נרות שמן להארת הדרך החשוכה. אורך המחילות המתפתלות מגיע ל - כמאה מטרים! (מערכת זו "קלה" לאיתור אך מחייבת היכרות עם המסלול התת קרקעי הסבוך.) מערכות של מערות מסתור כאלו נתגלו בשנים האחרונות מתחת לעשרות בתים פרטיים ברחבי הגליל העליון והתחתון!

אף במהלך כתיבת שורות אלו, הגיע מידע על מערכת מסתור חדשה באחד מכפרי הגליל. כותב שורות אלו ,לאחר שהבטיח בחגיגיות מרובה שלא יסגיר את סודו של בעל הבית,זכה להיכנס למזווה של בית המגורים. בעזרת בעל הבית הוזז ארון כבד וישן ונתגלה גרם מדרגות חצוב בסלע היורד לתוך הקרקע. בסוף הירידה למעמקי הבור נתגלתה מחילת מסתור שכעבור זחילה קשה של כ 25 מטרים נמצא שהיא מגיעה לבור מים קדום .המשך המחילה היה סתום. אין כמובן כל אפשרות לחקור מחילה זו ולחשוף את כל מהלכה.

דגם מרתק יותר של מערות למסתור התגלה בשנים האחרונות בגליל והוא כבר זכה להימנות בקטגוריה מיוחדת בשם מערות מפלט:

מערות מהסוג הזה, שהוכשרו כמקלטים, נתגלו במקומות שההגעה אליהם חייבה תעוזה,אומץ לב ותחכום רב ומתאפשרת אז והיום רק בשימוש בטכניקה שכיום מכונה בסלנג הישראלי "סנפלינג". בשנים האחרונות נתגלו (גם ע"י כותב שורות אלו) מצוקים תלולים ברחבי הגליל, מלאים במערות קרסטיות,הנראות לצופה בהן כתלויות מעל פני התהום.כל המערות עברו הכשרה, נחצבו בתוכן חדרים,בורות מים,מחילות חיבור בין מפלס למפלס והכניסה לרובן מחייבת שימוש בטכניקת הגלישה מצוקים.

הדבר הנוסף שמשותף למערות מפלט אלו הוא שהופעתן במרחב המצוקים של הגליל היא שיטתית: הצוקים של הר ארבל ונתאי ,דרך המצוקים התלולים של נחל עמוד, הצוק האדיר של סלע עכברה (הנשקף היטב במזרחה של העיר צפת), צוקי נחל אביב, מצוקי נחל נמר ועד לצוקים התלולים של נחל כזיב.

רמזים לא מעטים קיימים בספריו של ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו המתארים הכשרתם של אתרים אלה כמקלטים של היהודים בתקופות בהם מרדו או בהורדוס המלך או בזמן המרד הגדול ברומאים.

אחד האתרים המרתקים ביותר והוא הגבוה בצוקי הגליל הוא סלע עכברה(מעל 130 מ') כיום שמורת טבע שבלמעלה ממאה וחמישים מערותיו מקננים נשרים ובעלי כנף אחרים.

סקרים מועטים נעשו במערותיו של הצוק ובמהלכם אף זכה כותב שורות אלו לאישור גלישה חד פעמי לסדרת מערות.חבל הגלישה היה כה מרוחק מקצה הצוק,עד כי הכניסה למערה נתאפשרה רק לאחר טילטול נמרץ של החבל ע"י אחד מחברי הצוות שעמד בתחתית הערוץ. כמי שהיה קשור לחבל הגלישה הצלחתי, תוך כדי הטילטול, להתקרב לפי המערה להרפות מן החבל ולמצוא את עצמי נושר לתוך לוע המערה. נפילתי רופדה במצע רך אך מאובק של נוצות ציפורים,לשלשת של בעלי כנף ושאריות של קיני עופות בני מאות בשנים. סקרים חטופים אלה חשפו תמונה מרשימה של עבודות חציבה והכשרה למגורים ולשיטות לאיגום מים בתוך המערות שמעוררים התפעלות, הן ברמת הביצוע והן בידיעה שהפעילות נעשתה בתנאים הרבה פחות מודרניים ובסיכון חיים שבו נפילה אפשרית מפתחי המערות או מעל לחבל, דינם מוות בטוח.

הממצאים תאמו להפליא את שכתב אלפיים שנים קודם לכן ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו שבהיותו מפקד הגליל, ערב המרד ברומאים, היה מי שביצר את " סלע עכברה",יחד עם "מערות ארבל" ודאג להכשירן למקומות מקלט מפני פלישת הרומאים לדיכוי המרד הגדול בשנת 66 - 70 לספירה. (חיי יוסף פר' 37) אחד מתיאוריו המרשימים של יוסף אף מלמד אותנו על טכניקת ההתקפה שבה השתמשו אויבי היהודים בהגיעם לישובים להם היו מערות מפלט בראשי צוקים תלולים (במקרה זה מדובר בהורדוס המלך שיצא להלחם כנגד המורדים היהודים שהתבצרו במערות)

"הורדוס ... יצא להלחם בשוכני המערות . המערות האלה נמצאו בצלעות הרים תלולים ומכל עבר לא יכול הצבא לגשת אליהן ... והסלע אשר מעבר פני המערות מלמעלה ירד אל תהום עמוקה והיה זקוף על פי התהום...הוא מצא תחבולה מחוכמת ומסוכנת יחדיו וציווה לשלשל את בחורי צבאו בארונות התלויים בחבלים ולהציגם על פי המערות . הם שחטו את יושבי המערות עם טפם (!) והשליכו אש על הנצורים אשר אמרו לעמוד על נפשם. (מלחמת היהודים ברומאים ספר ב' כ')

מסתבר שמערות "סלע עכברה" הפעורות מראש הצוק האדיר ונשקפות לכל מי שיורד מצפת לכנרת עורר את דמיונם של יהודים רבים גם בתקופת ימי הביניים. סיפוריהם של נוסעים יהודים במאות ה -16- 18 כורכים את תיאורם את מערות סלע עכברה עם מקום המסתור של אוצרות בית המקדש! המתארים, מתעקשים לספר כל אחד לתקופתו שגולי בבל בצאתם לגולה נטלו עימם את כלי המקדש,כיור הנחושת,מנורת הזהב,ככרי כסף ושלחנות של זהב טהור והחביאו אותם בתוך סלע עכברה. אחד מהם אף יודע לספר שנפוליאון בונפרטה שלח משלחת צבאית שחפרה במערות סלע עכברה על מנת למצוא את אוצרות המקדש. (שרגא וייס ( 1986) אתרים קדושים בארץ ישראל ,מס, ירושלים).

מערות נטיפים וזקיפים נמצאו למכביר ברחבי הגליל; כמות המשקעים, המסלע הגירני, והתלילות של ההרים פיתחו תשתית טובה ליצירתן של המערות. רכס פקיעין ,הר מירון,הר החרמון - איזורים אלו משופעים בתהליכים קרסטיים ענפים שתוצאותיהם ניכרות בכל רחבי האיזורים הללו: מערת פער הארוכה באיזור סאסא ( מעל 115 מ') והעמק הקרסטי שמסביבה ( מכונה בשם דולינה), הקמינים הקרסטיים היורדים למעמקי בטן האדמה ברכס פקיעין ובהר מירון ושפע מערות הנטיפים המרהיבות במעמקיו של הר החרמון, כל אלו משמשים כר נרחב לצורך במחקר ובגילויים חדשים . מחקר מערות הגליל על סוגיו ומגווניו נמצא בעיצומו ועדיין רב הנסתר על הנגלה.

סיפור גילוייה ומחקרה של המערה הנחשבת למערה האנכית העמוקה במערות ישראל, משמש סימן דרך מרתק בחוויה שיש בעניין: השם "ההוטה של הג'רמק",או "ביר אל שיטן" (בור השטן) , נישא בפיהם של הדרוזים מבית ג'אן, כמקור לסיפורים מסמרי שער ששימשו כחלק מהאתוס הדרוזי של זיקני הכפר. מדובר בבור ענק (קמין) שמימדי פתחו 6X5 מ' הנמצא בלב שמורת הר מירון . הוטה - כפי שכונה הפיר זהו פיו של הלוויתן בשפה הערבית. אל תוכו של הלוע האפל והפעור של הלוויתן הושלכה יחידת חיל משמר טורקית וחייליה נבלעו בתוך הבור האפל לנצח. לתוך ההוטה נשמט חליל רועים ויצא כעבור זמן מה במעיין הכפר פקיעין. עד שגברה הסקרנות הישראלית ובשנת 1963 נעשה הניסיון הראשון לרדת למעמקי ההוטה ע"י חוג חובבי מערות שמול עוצמת המעשה והתעלומה שצפן בחובו, זכו לעזרת צה"ל בכל הקשור לציוד ולטכניקה שנבחרה והיא הורדת אחד מאנשי החוג בגלגלת שנמתחה מעל לפתח ההוטה. מסוק של צה"ל הועמד בסמוך לכל מקרה של נפגעים! ניסיון זה הביא את הגולשים לעומק של 55 מ'. (למעשה הגיעו הגולשים בסה"כ לעומק של 32 מ' בלבד).

בשנת 1975 נעשה נסיון נוסף שהביא את הגולשים לעומק של 70 מ'. וב1981 כבר הגיעו לעומק של 147 מ'. רק באוגוסט 1984 גלש צוות מלח"ם להוטה והגיע עד לסופה של הוטה המרשימה - 157 מ'! אז גם נקבע שיא ישראלי בחדירה לעומק בטן האדמה והוא טרם נכבש עד היום.

הירידה להוטה של מירון ובעיקר הטיפוס חזרה מתוך לוע הלוויתן ידועה כאחד האתגרים הקשים עד היום. מדובר בגלישה של 8 קמינים הבאים זה מתחת לזה כשהמעבר ביניהם מחייב כמובן גלישות בחבלים. כל קמין יורד לעומקים אחרים שנעים בין 10 ל 70 מ' עד לקמין האחרון שמביא את הגולש לעומק המירבי הידוע כיום (157מ'). ברור מאליו שלאחר שמגיעים לעומק המירבי הזה מוטלת על הגולש גם החובה לטפס את כל הקמינים בחזרה!

באמצע שנות השמונים ירד כותב שורות אלו עם שני זואולוגים להוטה. נופי הקמינים התחתונים שנראו במהלך הגלישה הם מהיפים שבמערות ישראל, לכל אורך דפנות הקמין העמוק ביותר,תלויים נטיפים בצורת אוזני פיל,מסכים של וילונות בעלי קפלים מגוונים, ומגוון של פגודות ענק .סופו של הקמין בצורת חדרון מקושט בזקיפים ונטיפים ובעיקר זכינו לראות את תופעת "פניני המערות" הנדירה שהתגלתה לראשונה במעמקי ההוטה.

כל ההנאה מחדוות הביקור במקום הקסום החבוי בבטן האדמה נשללה מאיתנו כשהתברר שאחד הזואולוגים אינו מכיר כלל את טכניקת הטיפוס בג'ומרים (מכשירי טיפוס מיוחדים לחבל) וכל אמירותיו ביחס למומחיותו בנושא ,התגלו כעורבא פרח. סיוט הטיפוס ממעמקי ההוטה לא ישכח לעולם:

תחת התנאים הקשים בהם היינו, בגדים ספוגי בוץ דביק ,לאחר שעות של שהייה בכל קמין וקשירה של החבלים לקראת הקמין הבא, כשכל הפעילות נעשית לאור פנסים המטילים אור חיוור, החילונו בקורס הטיפוס שנכפה עלינו. הזואולוג תחת תנאים אלה היה מטפס ומחליק חליפות ,ידיו מלאות הבוץ לא הצליחו לאחוז במכשירים והוא נשאר תלוי זמן רב על החבל מנסה לשמוע את ההוראות שנצעקו לו ממעמקי הפיר ולא הגיעו כלל לאוזניו.

השעות נקפו ומצבו הגופני הלך ורע , כיווצי שרירים קשים פשוט שיתקו את ידיו ורגליו והעלייה של הקמינים הבאים כבר נעשתה בלתי אפשרית. ההחלטה שקיבלנו הייתה לאפשר לו מנוחה ארוכה עד כדי שינה ! וכך מצאנו עצמנו ישנים שעתיים,שלש,לעיתים על החבל ולעיתים על האדמה הבוצית שבין קמין לקמין,ישנים שינה טרופה, מתעוררים ומעודדים את הבחור להמשיך לטפס אפילו מטרים ספורים ולשוב לישון. כשהסתיים הסיוט ויצאנו סוף סוף מההוטה של הג'רמק, הצצנו בשעון וגילינו לתדהמתנו שמתחילת הטיפוס ועד שיצאנו חלפו 18 שעות רצופות.

כיום סגורה ההוטה של הג'רמק בפני גולשים גם מפאת הסכנה הכרוכה בגלישה ובטיפוס וגם עקב היותה חלק בלתי נפרד משמורת הטבע של הר מירון.

לאחרונה נחשפה ליד גבול הצפון מערת נטיפים מרהיבה והיא נמצאת למרבה המזל בתחומו של אחד היישובים הסמוכים לגבול.המערה מורכבת מ 4 אולמות אליהם ניתן להיכנס או בזחילה או בדחיקת הגוף במעברים צרים. כל אולם יפה מקודמו ועשיר בזקיפים ובנטיפים במגוון רחב. הקלות היחסית שבכניסה למערה והצתת ההתעניינות אצל תושבי היישוב, אולי תביא לפיתוח ולהכשרת המערה לביקורים. מערה זו היא רק אחת משפע מערות הנטיפים שמצויות ברחבי הגליל שעדיין מצפות להכרת ציבור שוחר הטבע בארץ ובעולם בערכן התיירותי.

אין גם ספק שהגיעה העת לשים את ישראל על מפת טיולי המערות כפי שמציע עולם תיירות המערות המפותח ברחבי העולם כולו.

ינון שבטיאל : מתמחה בחקר מערות ,מרצה ללימודי א"י במכללות צפת ואוהלו,עוסק במחקר קדמוניות וחוקר מערות הגליל.



מאמרים חדשים מומלצים: 

חשבתם שרכב חשמלי פוטר מטיפולים? תחשבו שוב! -  מאת: יואב ציפרוט מומחה
מה הסיבה לבעיות האיכות בעולם -  מאת: חנן מלין מומחה
מערכת יחסים רעילה- איך תזהו מניפולציות רגשיות ותתמודדו איתם  -  מאת: חגית לביא מומחה
לימודים במלחמה | איך ללמוד ולהישאר מרוכז בזמן מלחמה -  מאת: דניאל פאר מומחה
אימא אני מפחד' הדרכה להורים כיצד תוכלו לנווט את קשיי 'מצב המלחמה'? -  מאת: רזיאל פריגן פריגן מומחה
הדרך שבה AI (בינה מלאכותית) ממלאת את העולם בזבל דיגיטלי -  מאת: Michael - Micha Shafir מומחה
ספינת האהבה -  מאת: עומר וגנר מומחה
אומנות ברחבי העיר - זרז לשינוי, וטיפוח זהות תרבותית -  מאת: ירדן פרי מומחה
שיקום והעצמה באמצעות עשיה -  מאת: ילנה פיינשטיין מומחה
איך מורידים כולסטרול ללא תרופות -  מאת: קובי עזרא יעקב מומחה

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

©2022 כל הזכויות שמורות

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים

לכותבי מאמרים:
פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
תנאי שימוש במאמרים



מאמרים בפייסבוק   מאמרים בטוויטר   מאמרים ביוטיוב