רע"א 537/08, טניה קגן נ' יצחק אוניקול
כבוד השופטת ע' ארבל
16.09.2008
העובדות:
1. המבקשת והמשיב הם שכנים בבניין מגורים משותף. המבקשת, פעילה למען רווחת בעלי חיים באגודת צער בעלי חיים, נהגה להאכיל מדי יום בחצר המשותפת של הבניין כ-20 חתולי רחוב בשעות הבוקר ואחר הצהריים. המשיב, אשר התלונן כי בעקבות האכלת החתולים במקום הוא סובל, בין היתר, מלכלוך, מריחות לא נעימים ומיללות ייחום של החתולים, פנה לבית משפט השלום בתביעה כי יוצא נגד המבקשת צו מניעה אשר ייאלץ אותה להאכיל את החתולים במקום אחר. בית המשפט נתן צו מניעה, לפיו מנועה המבקשת מלהאכיל חתולים בתחומי החצר המשותפת.
החלטה:
2. טענת המבקשת כי פרשנותו של המונח "מטרד" בפקודת הנזיקין צריכה להיות בהתאם לפרשנות המקובלת בסעיף 242(1) לפקודת העיריות, דינה להידחות. אכן, על פרשנות המונח "מטרד" בסעיף האמור בפקודת העיריות להיעשות בצמצום, דהיינו, כפגיעה קשה וחמורה ברווחת החברה, הגובלת בשיבוש אורחות חיים תקינים ואולם, על אף הזהות במונחים, מדובר בשתי הוראות חוק שונות זו מזו בתכליתן.
3. עניינו של סעיף 242 לפקודת העיריות בסמכותה של העיריה לסלק מטרד "בענין תברואה, בריאות הציבור ונוחותו". בהקשר זה, יש לפרש את המונח "מטרד" בצמצום. הפרשנות המצמצמת למונח "מטרד" תכליתה להצר את צעדי הרשות בבואה להשמיד חתולים מתוך ראייתם כמטרד, מתוך שימת דגש על זכותו של בעל החיים לחיים.
4. סעיף 44 לפקודת הנזיקין תכליתו למנוע מאדם שימוש במקרקעין "באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם". השאלה בענייננו היא האם התנהלות המבקשת מהווה הפרעה להנאתו הסבירה של אדם ממקרקעיו. מענה חיובי לשאלה זו, אשר קיומה נבחן על-פי אמת מידה אובייקטיבית ביחס לתוצאות המעשה לגבי האדם המוטרד, ולא ביחס לטיבו של המעשה עצמו, הוא אשר קובע את קיומו או היעדרו של "מטרד". קשה לקבל את נסיונה של המבקשת לומר כי "מטרד ליחיד" מתקיים רק מקום בו יש "פגיעה קשה וחמורה הגובלת בשיבוש אורחות חיים תקינים". פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם לשונו המפורשת של סעיף 44 לפקודת הנזיקין, ואינה מתיישבת עם תכליותיהן השונות של שתי הוראות החוק.
5. במקרה דנן, בעוד למשיב אין בנמצא חלופה לסביבת בית נקיה ושקטה - זכות המגיעה לכל דייר, למשיבה ישנה אפשרות להאכיל את החתולים בנקודה חלופית, אשר אינה מסוכנת ואשר אינה נמצאת בשטחו של אדם אחר. חירותה של המבקשת להאכיל את החתולים אינה חייבת להתממש בחצר הבית, ומימושה מחוץ לחצר אינה מהווה פגיעה ברווחתה.
כבוד השופטת ע' ארבל
16.09.2008
העובדות:
1. המבקשת והמשיב הם שכנים בבניין מגורים משותף. המבקשת, פעילה למען רווחת בעלי חיים באגודת צער בעלי חיים, נהגה להאכיל מדי יום בחצר המשותפת של הבניין כ-20 חתולי רחוב בשעות הבוקר ואחר הצהריים. המשיב, אשר התלונן כי בעקבות האכלת החתולים במקום הוא סובל, בין היתר, מלכלוך, מריחות לא נעימים ומיללות ייחום של החתולים, פנה לבית משפט השלום בתביעה כי יוצא נגד המבקשת צו מניעה אשר ייאלץ אותה להאכיל את החתולים במקום אחר. בית המשפט נתן צו מניעה, לפיו מנועה המבקשת מלהאכיל חתולים בתחומי החצר המשותפת.
החלטה:
2. טענת המבקשת כי פרשנותו של המונח "מטרד" בפקודת הנזיקין צריכה להיות בהתאם לפרשנות המקובלת בסעיף 242(1) לפקודת העיריות, דינה להידחות. אכן, על פרשנות המונח "מטרד" בסעיף האמור בפקודת העיריות להיעשות בצמצום, דהיינו, כפגיעה קשה וחמורה ברווחת החברה, הגובלת בשיבוש אורחות חיים תקינים ואולם, על אף הזהות במונחים, מדובר בשתי הוראות חוק שונות זו מזו בתכליתן.
3. עניינו של סעיף 242 לפקודת העיריות בסמכותה של העיריה לסלק מטרד "בענין תברואה, בריאות הציבור ונוחותו". בהקשר זה, יש לפרש את המונח "מטרד" בצמצום. הפרשנות המצמצמת למונח "מטרד" תכליתה להצר את צעדי הרשות בבואה להשמיד חתולים מתוך ראייתם כמטרד, מתוך שימת דגש על זכותו של בעל החיים לחיים.
4. סעיף 44 לפקודת הנזיקין תכליתו למנוע מאדם שימוש במקרקעין "באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם". השאלה בענייננו היא האם התנהלות המבקשת מהווה הפרעה להנאתו הסבירה של אדם ממקרקעיו. מענה חיובי לשאלה זו, אשר קיומה נבחן על-פי אמת מידה אובייקטיבית ביחס לתוצאות המעשה לגבי האדם המוטרד, ולא ביחס לטיבו של המעשה עצמו, הוא אשר קובע את קיומו או היעדרו של "מטרד". קשה לקבל את נסיונה של המבקשת לומר כי "מטרד ליחיד" מתקיים רק מקום בו יש "פגיעה קשה וחמורה הגובלת בשיבוש אורחות חיים תקינים". פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם לשונו המפורשת של סעיף 44 לפקודת הנזיקין, ואינה מתיישבת עם תכליותיהן השונות של שתי הוראות החוק.
5. במקרה דנן, בעוד למשיב אין בנמצא חלופה לסביבת בית נקיה ושקטה - זכות המגיעה לכל דייר, למשיבה ישנה אפשרות להאכיל את החתולים בנקודה חלופית, אשר אינה מסוכנת ואשר אינה נמצאת בשטחו של אדם אחר. חירותה של המבקשת להאכיל את החתולים אינה חייבת להתממש בחצר הבית, ומימושה מחוץ לחצר אינה מהווה פגיעה ברווחתה.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
