ת"ת 16233/07, מדינת ישראל נ' חליסי מג'ד
כב' השופט אברהם טננבוים
עו"ד איילת סולטאן למאשימה, עו"ד מנצור מאליק לנאשם
04.09.2008
העובדות:
1. מר חליסי מג'ד (להלן: "הנאשם") הורשע לאחר ניהול הוכחות. הטענה היא כי הנאשם היה שיכור וסירב להיבדק בבדיקת שכרות, ולכן נמצא אשם בנהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן:"הפקודה").
2. האשמה הייתה כי ביום 17/9/07 סמוך לשעה 23:25 נהג ברחוב דרך חברון 15 בירושלים ונעצר כי היה דרוש לבדיקת מע"מ ע"פ בדיקת השוטרים במסוף המשטרתי. כשנעצר הנאשם, ובשל חשדות לשכרותו, נתבקש לבצע בדיקת שכרות במכשיר הינשוף ובדיקת מאפיינים. הנאשם סירב לבצע את שתי הבדיקות. עובדת שכרותו של הנאשם עלתה בשל סממנים חיצוניים שנתגלו בנאשם עת נעצר, התנהגות חמקנית והפכפכה של חוסר שיתוף פעולה עקבי לכל אורך הדרך.
3. בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם סירב להיבדק, וממילא שיכור הוא כמצוות החוק.
4. סעיף 64 ד' לפקודה קובע כי המסרב ליתן דגימת אוויר נשוף לבדיקה לפי דרישת שוטר, רואים אותו כמי שנהג בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודה. סעיף 39א לפקודה קובע כי העונש המינימאלי לעבירה של נהיגה בשכרות הוא פסילה שלא תפחת משנתיים ימים. העונש הראוי נגזר, בין היתר, מגובה השכרות. ככל שמדובר בשכרות גבוהה, ראוי שהעונש יהיה גבוה יותר, ולהיפך.
5. המאשימה טענה כי המדובר בנאשם המחזיק רישיון משנת 1993, לחובתו 26 הרשעות. המאשימה מוסיפה כי במקרה של סירוב להיבדק נמנעת האפשרות מהגורמים המעורבים בעניין לדעת באיזו רמת שכרות היה מצוי הנאשם. במקרה כגון דא יש לטענתה להחמיר עם הנאשם אף יותר.
6. לעומתה הסנגור ביקש להקל עם הנאשם. הלה טען כי מדובר בנאשם המחזיק רישיון משנת 93' וכי מרבית עבירותיו טכניות. עוד נטען כי הנהיגה היא פרנסתו של הנאשם, הנ"ל עובד בתור מפקח שמירה המחויב ברישיון נהיגה, והוא המפרנס היחיד במשפחתו.
החלטה:
1. אין זה סוד שבימ"ש זה סבור כי הענישה בשכרות היא קשה ולפעמים דרקונית מדי. פעמים רבות ירד בימ"ש זה מעונש המקסימום במקרה בו הוטל על נאשמים עונש של"צ משמעותי. אולם אין זה המצב שלפנינו.
2. הנאשם סירב להיבדק בדיקת שיכרות. סירובו זה מסכל אפשרות לדעת מהי רמת האלכוהול שהייתה בדמו. במצב הדברים האמור, הייתה לנאשם אפשרות לשנות את רוע הגזרה ולשלול מסקנה בדבר רמה גובהה יותר של אלכוהול בגופו והוא בחר לפעול אחרת. ולמה ייטב מצבו של מי שמסרב להיבדק ממי שנבדק?
3. המגמה הראויה במקרים כגון דא הינה החמרה בעונשו של המסרב.
4. חוסר שיתוף פעולתו של הנאשם, התנהגותו החמקנית וההפכפכה, סירובו להיבדק ואי לקיחת אחריות עד לרגע זה, די בהם על מנת להצדיק עונש מרתיע.
5. אכן, פסילה עלולה לפגוע בחייו האישיים והמקצועיים של הנאשם, אולם בעניין זה אין לו להלין אלא על עצמו.
6. אשר על כן, ובשים לב לכל השיקולים לחומרא ולקולא כפי שהועלו ע"י הצדדים, ביהמ"ש דן את הנאשם כדלקמן: פסילה בפועל של 36 חודשים מלנהוג על כל רכב שהוא. מפסילה זו תנוכה הפסילה המנהלית של חודש אשר ריצה, כך שבפועל יפסל ל- 35 חודשים. עקב פסילה זו יאלץ הנאשם ללמוד נהיגה מחדש. כמו כן, קנס בסך 4,000 ש"ח או 40 יום מאסר תמורתו וכן מאסר על תנאי של 45 יום לשלוש שנים אם ינהג בזמן פסילה או בזמן שכרות.
כב' השופט אברהם טננבוים
עו"ד איילת סולטאן למאשימה, עו"ד מנצור מאליק לנאשם
04.09.2008
העובדות:
1. מר חליסי מג'ד (להלן: "הנאשם") הורשע לאחר ניהול הוכחות. הטענה היא כי הנאשם היה שיכור וסירב להיבדק בבדיקת שכרות, ולכן נמצא אשם בנהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן:"הפקודה").
2. האשמה הייתה כי ביום 17/9/07 סמוך לשעה 23:25 נהג ברחוב דרך חברון 15 בירושלים ונעצר כי היה דרוש לבדיקת מע"מ ע"פ בדיקת השוטרים במסוף המשטרתי. כשנעצר הנאשם, ובשל חשדות לשכרותו, נתבקש לבצע בדיקת שכרות במכשיר הינשוף ובדיקת מאפיינים. הנאשם סירב לבצע את שתי הבדיקות. עובדת שכרותו של הנאשם עלתה בשל סממנים חיצוניים שנתגלו בנאשם עת נעצר, התנהגות חמקנית והפכפכה של חוסר שיתוף פעולה עקבי לכל אורך הדרך.
3. בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם סירב להיבדק, וממילא שיכור הוא כמצוות החוק.
4. סעיף 64 ד' לפקודה קובע כי המסרב ליתן דגימת אוויר נשוף לבדיקה לפי דרישת שוטר, רואים אותו כמי שנהג בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודה. סעיף 39א לפקודה קובע כי העונש המינימאלי לעבירה של נהיגה בשכרות הוא פסילה שלא תפחת משנתיים ימים. העונש הראוי נגזר, בין היתר, מגובה השכרות. ככל שמדובר בשכרות גבוהה, ראוי שהעונש יהיה גבוה יותר, ולהיפך.
5. המאשימה טענה כי המדובר בנאשם המחזיק רישיון משנת 1993, לחובתו 26 הרשעות. המאשימה מוסיפה כי במקרה של סירוב להיבדק נמנעת האפשרות מהגורמים המעורבים בעניין לדעת באיזו רמת שכרות היה מצוי הנאשם. במקרה כגון דא יש לטענתה להחמיר עם הנאשם אף יותר.
6. לעומתה הסנגור ביקש להקל עם הנאשם. הלה טען כי מדובר בנאשם המחזיק רישיון משנת 93' וכי מרבית עבירותיו טכניות. עוד נטען כי הנהיגה היא פרנסתו של הנאשם, הנ"ל עובד בתור מפקח שמירה המחויב ברישיון נהיגה, והוא המפרנס היחיד במשפחתו.
החלטה:
1. אין זה סוד שבימ"ש זה סבור כי הענישה בשכרות היא קשה ולפעמים דרקונית מדי. פעמים רבות ירד בימ"ש זה מעונש המקסימום במקרה בו הוטל על נאשמים עונש של"צ משמעותי. אולם אין זה המצב שלפנינו.
2. הנאשם סירב להיבדק בדיקת שיכרות. סירובו זה מסכל אפשרות לדעת מהי רמת האלכוהול שהייתה בדמו. במצב הדברים האמור, הייתה לנאשם אפשרות לשנות את רוע הגזרה ולשלול מסקנה בדבר רמה גובהה יותר של אלכוהול בגופו והוא בחר לפעול אחרת. ולמה ייטב מצבו של מי שמסרב להיבדק ממי שנבדק?
3. המגמה הראויה במקרים כגון דא הינה החמרה בעונשו של המסרב.
4. חוסר שיתוף פעולתו של הנאשם, התנהגותו החמקנית וההפכפכה, סירובו להיבדק ואי לקיחת אחריות עד לרגע זה, די בהם על מנת להצדיק עונש מרתיע.
5. אכן, פסילה עלולה לפגוע בחייו האישיים והמקצועיים של הנאשם, אולם בעניין זה אין לו להלין אלא על עצמו.
6. אשר על כן, ובשים לב לכל השיקולים לחומרא ולקולא כפי שהועלו ע"י הצדדים, ביהמ"ש דן את הנאשם כדלקמן: פסילה בפועל של 36 חודשים מלנהוג על כל רכב שהוא. מפסילה זו תנוכה הפסילה המנהלית של חודש אשר ריצה, כך שבפועל יפסל ל- 35 חודשים. עקב פסילה זו יאלץ הנאשם ללמוד נהיגה מחדש. כמו כן, קנס בסך 4,000 ש"ח או 40 יום מאסר תמורתו וכן מאסר על תנאי של 45 יום לשלוש שנים אם ינהג בזמן פסילה או בזמן שכרות.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
