דחיית עתירת התנועה למען איכות השלטון בישראל בעניין הגשת כתב אישום נגד משה קצב 

בג"ץ 7323/08, התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה ,מר מני מזוז ואח'

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופט ס' ג'ובראן

עו"ד אליעד שרגא, עו"ד ברק כלב ועו"ד צרויה מידד-לוזון לעותרת

28.08.2008

העובדות:
1. ביום 26.2.08 דחה בית משפט זה שורה של עתירות שביקשו לתקוף את הסדר הטיעון שהושג בין התביעה לבין המשיב 2, מר קצב (בג"ץ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם)). בהרכב מורחב של חמישה שופטים, נדחו ברוב דעות העתירות בנוגע להסדר הטיעון בעניינה של המתלוננת א' ממשרד התיירות, ובנוגע לסגירת התיק בעניינה של המתלוננת א' מבית הנשיא, וזאת בלא הקשר להסדר הטיעון. בדעת הרוב נקבע, כי שיקול דעת היועץ המשפטי לממשלה הן באשר להסדר הטיעון והן בענין סגירת התיק בעניינה של א' מבית הנשיא אינו נגוע בפסול משפטי.
2. ביום 8.4.08, במועד ישיבת הקראת כתב האישום, הודיע מר קצב כי הוא חוזר בו מהודאתו, ומבקש לבטל את הסדר הטיעון שנערך עימו. בעקבות זאת, בוטל הסדר הטיעון. בעקבות ביטול הסדר הטיעון, נדרש היועץ המשפטי לממשלה לקבל החלטה חדשה בענין העמדתו לדין של הנשיא לשעבר, מר קצב.

החלטה:
3. החלטת היועץ המשפטי לממשלה מורכבת היא על פי טיבה, ומצריכה בחינה ובדיקה לאור מכלול ההיבטים המקרינים על הענין, ובכלל זה נוכח הנסיבות שנוספו בעקבות ההליך השיפוטי הקודם בבית משפט זה, והמהלכים שארעו בעקבותיו. בנסיבות הענין, יש להניח כי תהליך הבחינה וההערכה המחודשים שעל התביעה הכללית למצות תובע משאבים וזמן המתחייבים מכך.
4. אין חולק, כי החלטה של רשות מינהלית, וזו של היועץ המשפטי לממשלה בדבר העמדה לדין בכלל זה, אמורה להינתן תוך פרק זמן סביר, כחלק מהחובה הכללית לנהוג בסבירות ובהגינות בביצוע התפקיד המינהלי. אולם המושג "זמן סביר" אינו נתון קבוע, אלא הוא גורם משתנה, שתוכנו נקבע בהתאם לתנאים ולנסיבות המיוחדים לענין העומד לדיון. מורכבותה של החלטה שיש לקבל, והשלכותיה רחבות ההיקף והטווח עשויות להקרין על משך הזמן הסביר הנדרש לצורך הליך קבלתה.
5. הענין נשוא העתירה, נוכח מורכבותו ורגישותו, מצריך זמן לצורך מיצוי הליך ההערכה והבחינה הנדרש לצורך מתן החלטה חדשה. אין לומר, כי העובדה שטרם ניתנה החלטה בענין העמדתו לדין של קצב מצביעה על חריגה בלתי סבירה מלוח הזמנים הראוי, ולא כל שכן, שאין כאן חריגה קיצונית מכך, שעשויה היתה, בנסיבות מיוחדות וחריגות, להצדיק התערבות שיפוטית.
6. בתנאים האמורים, אין מקום להתערבות בית משפט זה בתהליך קבלת ההחלטה בידי היועץ המשפטי מבחינת לוח זמנים, משלא נפל בו פסול משפטי, מה גם שמידת ההתערבות השיפוטית בהחלטות היועץ המשפטי מתאפיינת ממילא בריסון ובאיפוק רבים במיוחד.