העובדות:
1. בפנינו עתירה למתן צו המורה למשיבים 1 ו-2 ליתן טעם מדוע לא יפתחו בחקירה לשם בירורם של חשדות לביצוע עבירות פליליות על ידי המשיב 4, מר רפי גינת (להלן:"גינת") והמשיבה 7, סיוון לוי (להלן:"סיוון") והמשיבים 5, 6 ו-8-13 (להלן:"אנשי כלבוטק") במסגרת תכנית הטלוויזיה "כלבוטק" ששודרה ביום 7.1.2003.
2. תחילת הפרשה בתחקיר עיתונאי טלוויזיוני שנערך במסגרת התוכנית "כולבוטק" (להלן:"התוכנית") בו נחשפה, לכאורה, פרשת הטרדות מיניות שביצע העותר במסגרת תפקידו כמנהל לשכת התעסוקה בישוב אריאל בנשים שבאו לחתום בלשכת התעסוקה שם.
3. במסגרת התחקיר ביצעה סיוון שינוי בכתובת המגורים שלה כפי שהיא מופיעה במרשם האוכלוסין והעבירה אותה לישוב אריאל, בכדי שתהיה זכאית לפנות ללשכת התעסוקה בה עבד העותר.
4. התחקיר התבסס על הפגישות של סיוון עם העותר, ועל עדויותיהן של מספר נשים שפנו מוקדם יותר למערכת "כלבוטק" בכדי להביא לחשיפת הפרשה.
5. ביום בו שודרה התוכנית, פנתה המשטרה לעותר בכוונה לעצור אותו, עפ"י החשדות שהועלו נגדו ע"י המתלוננות וסיוון, ועפ"י הפרטים והצילומים שהופיעו בתחקיר.
6. ביום 16.7.2003 הגישה המדינה נגד העותר כתב אישום לבימ"ש השלום בפ"ת, שנשא ארבעה אישומים המייחסים לעותר שורה של הטרדות מיניות ועבירות של מרמה והפרת אמונים.
7. העותר הגיש בקשה לבימ"ש השלום, ליתן צו המורה למשיבים 4-13 (להלן:"נציגי התוכנית") להעביר לידיו את כל החומר שנאסף במסגרת הכנת ועריכת הכתבה.
8. בתשובת נציגי התוכנית נמסר, תחילה, כי אין בידם כל חומר הנוגע לעניינו של העותר מעבר לכתבה ששודרה, והוצהר שהדבר נובע ממדיניות מחזור קלטות חומרי גלם.
9. בדיון שהתקיים מסר המשיב 6, שהקלטות ששימשו במהלך הכנת התוכנית הועברו למאגר קלטות ששימש למחזור, בו נמצאות מאות קלטות. ביהמ"ש הורה לגינת לבחון האם ישנה אפשרות לבדוק את מאגר הקלטות, כדי לוודא שלא נמצא בהן חומר הנוגע לעניינו של העותר.
10. בתגובה הודיעו נציגי התוכנית כי אין בידם חומר נוסף הנוגע לעניינו של העותר, ואין כל אפשרות לבדוק כל אחת מהקלטות במאגר הקלטות. ביום 29.12.2004 הודיעו כי בבדיקה נוספת שנערכה נתגלו במקרה שתי קלטות המכילות חומר שנוגע לעותר, לא במסגרת מאגר הקלטות המיועדות למחזור.
11. ביום 4.4.2005 דחה בימ"ש השלום את בקשת העותר למסור לידיו חומרים נוספים מידי גינת והתוכנית. על החלטה זו ערער העותר לביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו, אשר דחה את ערעורו. בקשת רשות ערעור לבימ"ש זה נדחתה אף היא.
14. במקביל להליכים אלו, הגיש העותר ביום 28.11.2004 תלונה במשטרה בה טען כי המשיבים 4-13 עברו עבירות, הן לפני שידור התוכנית, בפעולותיה של התחקירנית סיוון, והן אחרי שידורה, בכל הנוגע להתנהגותם בנוגע לנושא חומר הראיות שהיה ברשותם.
15. זמן קצר לאחר מכן קיבל העותר הודעה מהמשטרה לפיה הוחלט שלא לחקור את תלונתו משום ש"אין אשמה פלילית".
16. ביום 20.6.2005 הגיש העותר ערר ליועמ"ש לממשלה על החלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה פלילית. לאחר התייעצות עם המשנה לפרקליט המדינה, הערר נדחה. מכאן העתירה שבפנינו.
העתירה נדחתה.
החלטה:
1. עיקר העתירה שבפנינו בשאלה האם חרגו חוקרי המשטרה מהסמכות המוענקת להם לפי סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי (להלן:"חסד"פ") בהחליטם שלא לחקור את תלונת העותר, נוכח העילות שפירטו בתשובתם לו, וכן האם חרגה הפרקליטות מסמכותה לפי סעיף 64 לחסד"פ בהחליטה שלא לקבל את עררו של העותר, לאור נימוקה.
2. הטענה אותה מעלה העותר לפיה כל תלונה שמוגשת בגין עבירה מסוג פשע חובה על המשטרה לחקור היא טענה בעייתית בלשון המעטה. מצב כזה הוא לא ראוי שכן ישנן רבבות של תלונות סרק אשר מוגשות על בסיס קבוע למשטרה, ואין זה עולה על הדעת שבכל מקרה בו אדם שיפנה למשטרה בטענה כי מישהו ביצע פשע, על אף היות הטענה מופרכת אובייקטיבית על פניה, המשטרה תפתח בהליך חקירה של התלונה.
3. בימ"ש זה התייחס כבר לשאלה אותה מעלה העותר, והתשובה לה היא ברורה. במקרה דנן, בחרה המשטרה שלא לחקור את תלונתו של העותר לאור העובדה כי לא נמצאה תשתית ראייתית לביצוע עבירות וכי אין אשמה פלילית. החלטת המשטרה היא סבירה בנסיבות המקרה, ולכן ביהמ"ש לא מצא לנכון להתערב בה.
4. לאור קביעה זו מתייתר הדיון בסבירות החלטת הפרקליטות, שכן אף אם נניח כי אכן ההחלטה לוקה בחוסר סבירות לאור העילה השונה לפיה נומקה דחיית הערר, הרי שהחלטתה המקורית של המשטרה ניתנה בסמכות, ואין מקום לביטולה או להתערבות בה.
5. אשר על כן, העתירה נדחית.
1. בפנינו עתירה למתן צו המורה למשיבים 1 ו-2 ליתן טעם מדוע לא יפתחו בחקירה לשם בירורם של חשדות לביצוע עבירות פליליות על ידי המשיב 4, מר רפי גינת (להלן:"גינת") והמשיבה 7, סיוון לוי (להלן:"סיוון") והמשיבים 5, 6 ו-8-13 (להלן:"אנשי כלבוטק") במסגרת תכנית הטלוויזיה "כלבוטק" ששודרה ביום 7.1.2003.
2. תחילת הפרשה בתחקיר עיתונאי טלוויזיוני שנערך במסגרת התוכנית "כולבוטק" (להלן:"התוכנית") בו נחשפה, לכאורה, פרשת הטרדות מיניות שביצע העותר במסגרת תפקידו כמנהל לשכת התעסוקה בישוב אריאל בנשים שבאו לחתום בלשכת התעסוקה שם.
3. במסגרת התחקיר ביצעה סיוון שינוי בכתובת המגורים שלה כפי שהיא מופיעה במרשם האוכלוסין והעבירה אותה לישוב אריאל, בכדי שתהיה זכאית לפנות ללשכת התעסוקה בה עבד העותר.
4. התחקיר התבסס על הפגישות של סיוון עם העותר, ועל עדויותיהן של מספר נשים שפנו מוקדם יותר למערכת "כלבוטק" בכדי להביא לחשיפת הפרשה.
5. ביום בו שודרה התוכנית, פנתה המשטרה לעותר בכוונה לעצור אותו, עפ"י החשדות שהועלו נגדו ע"י המתלוננות וסיוון, ועפ"י הפרטים והצילומים שהופיעו בתחקיר.
6. ביום 16.7.2003 הגישה המדינה נגד העותר כתב אישום לבימ"ש השלום בפ"ת, שנשא ארבעה אישומים המייחסים לעותר שורה של הטרדות מיניות ועבירות של מרמה והפרת אמונים.
7. העותר הגיש בקשה לבימ"ש השלום, ליתן צו המורה למשיבים 4-13 (להלן:"נציגי התוכנית") להעביר לידיו את כל החומר שנאסף במסגרת הכנת ועריכת הכתבה.
8. בתשובת נציגי התוכנית נמסר, תחילה, כי אין בידם כל חומר הנוגע לעניינו של העותר מעבר לכתבה ששודרה, והוצהר שהדבר נובע ממדיניות מחזור קלטות חומרי גלם.
9. בדיון שהתקיים מסר המשיב 6, שהקלטות ששימשו במהלך הכנת התוכנית הועברו למאגר קלטות ששימש למחזור, בו נמצאות מאות קלטות. ביהמ"ש הורה לגינת לבחון האם ישנה אפשרות לבדוק את מאגר הקלטות, כדי לוודא שלא נמצא בהן חומר הנוגע לעניינו של העותר.
10. בתגובה הודיעו נציגי התוכנית כי אין בידם חומר נוסף הנוגע לעניינו של העותר, ואין כל אפשרות לבדוק כל אחת מהקלטות במאגר הקלטות. ביום 29.12.2004 הודיעו כי בבדיקה נוספת שנערכה נתגלו במקרה שתי קלטות המכילות חומר שנוגע לעותר, לא במסגרת מאגר הקלטות המיועדות למחזור.
11. ביום 4.4.2005 דחה בימ"ש השלום את בקשת העותר למסור לידיו חומרים נוספים מידי גינת והתוכנית. על החלטה זו ערער העותר לביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו, אשר דחה את ערעורו. בקשת רשות ערעור לבימ"ש זה נדחתה אף היא.
14. במקביל להליכים אלו, הגיש העותר ביום 28.11.2004 תלונה במשטרה בה טען כי המשיבים 4-13 עברו עבירות, הן לפני שידור התוכנית, בפעולותיה של התחקירנית סיוון, והן אחרי שידורה, בכל הנוגע להתנהגותם בנוגע לנושא חומר הראיות שהיה ברשותם.
15. זמן קצר לאחר מכן קיבל העותר הודעה מהמשטרה לפיה הוחלט שלא לחקור את תלונתו משום ש"אין אשמה פלילית".
16. ביום 20.6.2005 הגיש העותר ערר ליועמ"ש לממשלה על החלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה פלילית. לאחר התייעצות עם המשנה לפרקליט המדינה, הערר נדחה. מכאן העתירה שבפנינו.
העתירה נדחתה.
החלטה:
1. עיקר העתירה שבפנינו בשאלה האם חרגו חוקרי המשטרה מהסמכות המוענקת להם לפי סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי (להלן:"חסד"פ") בהחליטם שלא לחקור את תלונת העותר, נוכח העילות שפירטו בתשובתם לו, וכן האם חרגה הפרקליטות מסמכותה לפי סעיף 64 לחסד"פ בהחליטה שלא לקבל את עררו של העותר, לאור נימוקה.
2. הטענה אותה מעלה העותר לפיה כל תלונה שמוגשת בגין עבירה מסוג פשע חובה על המשטרה לחקור היא טענה בעייתית בלשון המעטה. מצב כזה הוא לא ראוי שכן ישנן רבבות של תלונות סרק אשר מוגשות על בסיס קבוע למשטרה, ואין זה עולה על הדעת שבכל מקרה בו אדם שיפנה למשטרה בטענה כי מישהו ביצע פשע, על אף היות הטענה מופרכת אובייקטיבית על פניה, המשטרה תפתח בהליך חקירה של התלונה.
3. בימ"ש זה התייחס כבר לשאלה אותה מעלה העותר, והתשובה לה היא ברורה. במקרה דנן, בחרה המשטרה שלא לחקור את תלונתו של העותר לאור העובדה כי לא נמצאה תשתית ראייתית לביצוע עבירות וכי אין אשמה פלילית. החלטת המשטרה היא סבירה בנסיבות המקרה, ולכן ביהמ"ש לא מצא לנכון להתערב בה.
4. לאור קביעה זו מתייתר הדיון בסבירות החלטת הפרקליטות, שכן אף אם נניח כי אכן ההחלטה לוקה בחוסר סבירות לאור העילה השונה לפיה נומקה דחיית הערר, הרי שהחלטתה המקורית של המשטרה ניתנה בסמכות, ואין מקום לביטולה או להתערבות בה.
5. אשר על כן, העתירה נדחית.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
