אתה מיוחד 

אתה מיוחד. אין כמוך בעולם. יש לך דעה משלך והיא חייבת להאמר. כישרונותיך - מוטב שיצאו לאור. תלחם על זכותך ליצור, לבחור, לחקור. לדעתי, אם לא היית קיים - היו צריכים להמציא אותך.

אתה צודק. חכמת הקבלה מציירת לנו תמונת עולם מאוד ברורה: כולנו, כל אחד ואחד מחברי האנושות הוא רק חלק, רסיס מ"נשמת אדם הראשון", הנשמה הכללית. נשמה זו נשברה במהלך תהליך ההתגשמות למיליוני חלקיקים. כל אחד מהחלקים מסתובב היום בעולם ומביא לידי ביטוי את חלקו הייחודי. כל אדם הוא בעל נשמה נבדלת משל עצמו ובכל אדם נמצא חלק שמקורו באותה נשמה. אחד רוצה להיות סופר דגול, האחר - עבריין מתוחכם, שלישי ספורטאי בעל הישגים - כל אחד צריך להוציא מתוכו את אותה ייחודיות.

הקלקול

"והאמת היא ששורש כל הערבוביה הרבה השוררת בנו, אינו יותר ממידת היחידיות המצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר. והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאוד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא, יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה, מתוך שהרגשת היחידיות התיישבה בתוך האגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהייתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם" הרב יהודה אשלג. מאמר השלום בעולם.

אבל, ייחודיותך, איננה רק זכות אלא גם חובה. תפקיד. כאשר האדם מצוי בתוך האגו הצר שלו ורואה רק את טובתו האישית, אזי ייחודיותו מתבטאת בצורה שלילית.
ייחודיותך, יאמרו המקובלים, היא הזדמנות שניתנה לך מלמעלה על מנת להשפיע לשאר האנושות. אם לא תעשה זאת האנושות תהיה חסרה.
דמיין לעצמך גוף. גוף האדם. אינספור מערכות פועלות בו. נשימה. חשיבה. זרימה. עיכול ותנועה. הלב פועל את פעולתו. אף אחד לא יכול להחליף אותו. כך גם הלבלב והמוח. הזרת, הלשון והאישון. למעשה, בכדי לאפשר את קיומו של הגוף נדרשת פעולה מקסימלית מכל אחד מאיבריו. כל אחד מבצע את תפקידו כלפי כלל הגוף. האיבר משרת את הגוף. רק פעולה זו מאפשרת חיים. תא ביולוגי בגוף האדם שלא פועל לטובת קיום הגוף אלא לטובת קיום עצמו נקרא תא סרטני. תא שהורג את כל הגוף.
כך גם אנחנו, כל אחד מאתנו קיבל תפקיד ייחודי, אינדיבידואלי. כל אחד צריך ללמוד איך לקיים את תפקידו בצורה הרוחנית הנכונה ביותר - למען הבריות.
ניצול של מידת הייחודיות לטובתי עצמי תביא להרס, קלקול וחורבן בעולם. ניצולה לטובת האנושות תביא לבניין ולתיקון העולם.
האדם קיבל את חופש הבחירה להחליט - תא סרטני או תא בריא.

"כי זהו ודאי גמור, אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם ואין להם שום עסק בחייהם רק לעמוד על המשמר תמיד שלא יחסר שום צורך לחבריהם, ולא עוד אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה בכל לבבם ונפשם ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך", אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה לדאוג בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה פנוי לגמרי משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של ואהבת לרעך כמוך בכל אותם התנאים...כי איך תפול עליו דאגה על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים עומדים על המשמר הכן בהשגחה עצומה שלא יחסר לו כלום מצרכיו." הרב יהודה אשלג. מתן תורה.




הכותב הנו מרצה בחכמת הקבלה האשל"גית