בש"א 5287/08, ח. כספי ושות' בע"מ נ' ליאור גולדשמיט ואח'
כב' השופטת עפרה ורבנר
03.08.2008
העובדות:
1. הרקע לבקשה - המשיב 1 (להלן: גם ליאור) עבד אצל המבקשת בשיווק בתחום עמילות מכס ושחרור מטענים ולטענת המבקשת, נחשף לסודות מסחריים של המבקשת במשך כ- 3 שנות עבודתו אצלה. לאחר פיטוריו של ליאור מעבודתו אצל המבקשת עבר לעבוד אצל המשיבה 2. המשיבים ציינו כי אין כל בסיס להוצאת הצו המבוקש משאין בידי המשיב 1 סודות מסחריים כלשהם של המבקשת, משתחום עיסוקו של המשיב 1, כמו גם של המשיבה 2 הינו בתחום עמילות המכס והצו המבוקש כל מטרתו הינה מניעת תחרות ופגיעה בחופש העיסוק.
החלטה:
2. ליאור לא עבד בתפקיד בכיר, שכרו לא היה גבוה במיוחד והמבקשת אף לא הוכיחה כי השקיעה סכומי כסף בליאור אשר לאור השקעתם יש הצדקה להגביל את עיסוקו. המבקשת לא הביאה ולא ראשית ראיה לכך כי ליאור התקשר בהסכם עם המשיבה 2 עוד לפני פיטוריו ולא הוכח כי ליאור פעל כ"סוס טרויאני" בחצר המבקשת. פנייה של עובד לחפש מקום עבודה אחר משאין הוא שבע רצון במקום עבודתו הנוכחי, ואי עזיבתו את מקום העבודה הנוכחי כל עוד לא מצא מקום עבודה ומקור פרנסה אחר, הינה לגיטימית, כל עוד במהלך חיפושיו אחר מקום עובדה אחר פועל העובד ביושר ובהגינות ולא הפר את חובת תום הלב.
3. בסעיף 5 לחוק העלוות המסחריות הוגדר מהו סוד מסחרי וההגדרה מתייחסת למידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. כבר נפסק לא אחת כי סוד מסחרי אינו מילת קסם ועל מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח זאת, לתאר ולפרט מהו הסוד ואין מקום להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של סוד, ודאי הדברים נכונים כאשר המדובר ברשימת לקוחות. על המעסיק להוכיח את היקפו של הסוד המסחרי, את משך הזמן שעליו להיות בגדר סוד מסחרי וכן עליו להוכיח שנקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח שמירתו.
4. בנוסף, יש להוכיח כי העובד עשה שימוש שלא כדין בסודות וכי עקב השימוש של העובד במידע יש בו כדי לפגוע באופן ממשי בעצם קיומו של המעסיק הקודם, ובעניננו, בעצם קיומה של המבקשת. המבקשת לא הוכיחה לבית הדין, בשלב הדיון בבקשה לצו מניעה, כי ליאור עשה שימוש שלא כדין בסודות כלשהם ובודאי שלא הוכיחה כי עבודתו של ליאור כעובד המשיבה 2 יש בה כדי לפגוע בעצם קיומה של המבקשת.
5. בית המשפט העליון פסק כי יש לאזן בין תניות להגבלת חופש עיסוק, לבין תקנת הציבור, הצורך בתחרות חופשית וכן צורכי העובד עצמו שעבודתו היא בסיס לסיפוקו ולהגשמת עצמו.
6. בעניננו, לא הוכח, לכאורה, בשלב הדיון בסעד הזמני, קיומו של סוד מסחרי שהמשיב מבקש לעשות בו שימוש שלא כדין, לא הוכחה השקעת משאבים מיוחדת של המבקשות בהכשרת המשיב, לא הוכחה תמורה מיוחדת שהמשיב קיבל במהלך תקופת עבודתו אצל המבקשת שהיה בה כדי להצדיק התחייבות כזו לו ניתנה בפועל ולא הוכחה הפרת חובת תום הלב.
7. גם מאזן הנוחות נוטה שלא להעתר לבקשה למתן סעד זמני, תוך שלילת אפשרותו של המשיב להתפרנס בתחום בו רכש ידע וניסיון, וזאת לאחר שפוטר מעבודתו על ידי המבקשת.
כב' השופטת עפרה ורבנר
03.08.2008
העובדות:
1. הרקע לבקשה - המשיב 1 (להלן: גם ליאור) עבד אצל המבקשת בשיווק בתחום עמילות מכס ושחרור מטענים ולטענת המבקשת, נחשף לסודות מסחריים של המבקשת במשך כ- 3 שנות עבודתו אצלה. לאחר פיטוריו של ליאור מעבודתו אצל המבקשת עבר לעבוד אצל המשיבה 2. המשיבים ציינו כי אין כל בסיס להוצאת הצו המבוקש משאין בידי המשיב 1 סודות מסחריים כלשהם של המבקשת, משתחום עיסוקו של המשיב 1, כמו גם של המשיבה 2 הינו בתחום עמילות המכס והצו המבוקש כל מטרתו הינה מניעת תחרות ופגיעה בחופש העיסוק.
החלטה:
2. ליאור לא עבד בתפקיד בכיר, שכרו לא היה גבוה במיוחד והמבקשת אף לא הוכיחה כי השקיעה סכומי כסף בליאור אשר לאור השקעתם יש הצדקה להגביל את עיסוקו. המבקשת לא הביאה ולא ראשית ראיה לכך כי ליאור התקשר בהסכם עם המשיבה 2 עוד לפני פיטוריו ולא הוכח כי ליאור פעל כ"סוס טרויאני" בחצר המבקשת. פנייה של עובד לחפש מקום עבודה אחר משאין הוא שבע רצון במקום עבודתו הנוכחי, ואי עזיבתו את מקום העבודה הנוכחי כל עוד לא מצא מקום עבודה ומקור פרנסה אחר, הינה לגיטימית, כל עוד במהלך חיפושיו אחר מקום עובדה אחר פועל העובד ביושר ובהגינות ולא הפר את חובת תום הלב.
3. בסעיף 5 לחוק העלוות המסחריות הוגדר מהו סוד מסחרי וההגדרה מתייחסת למידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. כבר נפסק לא אחת כי סוד מסחרי אינו מילת קסם ועל מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח זאת, לתאר ולפרט מהו הסוד ואין מקום להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של סוד, ודאי הדברים נכונים כאשר המדובר ברשימת לקוחות. על המעסיק להוכיח את היקפו של הסוד המסחרי, את משך הזמן שעליו להיות בגדר סוד מסחרי וכן עליו להוכיח שנקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח שמירתו.
4. בנוסף, יש להוכיח כי העובד עשה שימוש שלא כדין בסודות וכי עקב השימוש של העובד במידע יש בו כדי לפגוע באופן ממשי בעצם קיומו של המעסיק הקודם, ובעניננו, בעצם קיומה של המבקשת. המבקשת לא הוכיחה לבית הדין, בשלב הדיון בבקשה לצו מניעה, כי ליאור עשה שימוש שלא כדין בסודות כלשהם ובודאי שלא הוכיחה כי עבודתו של ליאור כעובד המשיבה 2 יש בה כדי לפגוע בעצם קיומה של המבקשת.
5. בית המשפט העליון פסק כי יש לאזן בין תניות להגבלת חופש עיסוק, לבין תקנת הציבור, הצורך בתחרות חופשית וכן צורכי העובד עצמו שעבודתו היא בסיס לסיפוקו ולהגשמת עצמו.
6. בעניננו, לא הוכח, לכאורה, בשלב הדיון בסעד הזמני, קיומו של סוד מסחרי שהמשיב מבקש לעשות בו שימוש שלא כדין, לא הוכחה השקעת משאבים מיוחדת של המבקשות בהכשרת המשיב, לא הוכחה תמורה מיוחדת שהמשיב קיבל במהלך תקופת עבודתו אצל המבקשת שהיה בה כדי להצדיק התחייבות כזו לו ניתנה בפועל ולא הוכחה הפרת חובת תום הלב.
7. גם מאזן הנוחות נוטה שלא להעתר לבקשה למתן סעד זמני, תוך שלילת אפשרותו של המשיב להתפרנס בתחום בו רכש ידע וניסיון, וזאת לאחר שפוטר מעבודתו על ידי המבקשת.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
