משחק ילדים ברכב-האם תאונת דרכים? 

השאלה שבמחלוקת

חברת הביטוח הפניקס עתרה לבית המשפט העליון בבקשה לקיים דיון נוסף על פסק-הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון במסגרתו נקבע כי משחק ילדים בכננת לחילוץ עצמי של רכב מהווה "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975. פסק הדין סוקר במדור זה ב 29 בפרואר 2000, ומצוי במדור תיק ביטוח, תחת נושא 38.

העובדות

כננת לחילוץ עצמי מותקנת בקדמת ג'יפ למקרה שהג'יפ ייתקע במהלך העבודה. הכננת מופעלת באמצעות שלט. החיבור של השלט לכננת נעשה על ידי כבל. הכננת מופעלת על ידי מצבר הגי'פ גם כאשר מנוע הג'יפ כבוי.
שלושה ילדים שיחקו בג'יפ בחצר בית וחפצו לגרור את הג'יפ אל עמוד. אחד הילדים החזיק בוו שבקצה הכבל ויחד עם ילד נוסף ניסו למשוך את הכבל ללא הצלחה. ילד שלישי לחץ על הכפתור בשלט הגורם לכבל הכננת להסתובב. אצבעות ידו נמחצו.

פסיקת בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי

בית משפט השלום בנצרת סבר כי האירוע אינו מהווה "תאונת דרכים" על פי החוק מאחר ולא מתקיימים היסודות של החזקה החלוטה המרבה בדבר "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב". השאלה האם האירוע מהווה "תאונת דרכים" בהתאם להגדרה הבסיסית שבסעיף 1 לחוק כלל לא נדונה.
בית המשפט המחוזי בנצרת קבע פה אחד כי החזקה החלוטה המרבה בדבר מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, אינה חלה.

לגבי השאלה אם האירוע מהווה "תאונת דרכים" על פי ההגדרה הבסיסית שבחוק, התעוררה מחלוקת.
הנשיא י' אברמוביץ, שהביע את דעת הרוב, קבע כי האירוע אינו מקיים אחר יסודות ההגדרה הבסיסית. השימוש ברכב לא היה למטרות תחבורה אלא לצורכי משחק ושעשוע.

דעת המיעוט, שהובעה על ידי השופט נ' ממן, סברה כי האירוע מקיים אחר דרישות ההגדרה הבסיסית שבחוק. הילדים השתמשו בכננת בדרך ובאופן שבו מפעילים אותה. די בכך שהשימוש עשוי היה באופן אובייקטיבי, וללא הכוונה הסובייקטיבית של המשתמש, להביא להשגת מטרה תחבורתית כדי למלא אחר הדרישה שהשימוש יהיה "למטרות תחבורה".

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

פסיקת בית המשפט העליון

פסק הדין בבית המשפט העליון ניתן על ידי הנשיא אהרון ברק, אליו הצטרפו בהסכמה השופטים יצחק אנגלרד ועבד אלרחמן זועבי.

השופט ברק קבע כי השימוש בכננת מהווה "שימוש ברכב מנועי" כמשמעו בהגדרה הבסיסית של תאונת דרכים שבחוק. זאת מאחר והכננת נועדה לחילוץ עצמי וככזו לגרירה עצמית של הג'יפ. השימוש שעשו הילדים בכננת עולה כדי "דחיפתו או גרירתו" של רכב הנכללות במונח "שימוש ברכב מנועי". נחיצות הגרירה אינה רלבנטית והעובדה שהג'יפ לא נזקק לגרירה אין בה כדי למנוע את סיווג השימוש כ"גרירה". השימוש שעשו הילדים בכננת היה "למטרות תחבורה". העובדה שסיבת השימוש בכננת היתה לצורכי משחק אינה שוללת את התקיימות היסוד "למטרות תחבורה".

חברת ביטוח הפניקס עתרה לקיים דיון נוסף בשאלה האם פגיעת ילד תוך כדי משחק ילדים בכננת הג'יפ מהווה "תאונת דרכים" על פי החוק.

בחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית של סיבת השימוש ברכב

העתירה לקיום דיון נוסף הובאה בפניו של השופט אליהו מצא מבית המשפט העליון בשיבתו כדן יחיד.

הפניקס טענה כי המשמעות שניתנה למושג "למטרות תחבורה" בפסק הדין של בית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון ולתכלית חוק הפיצויים. הפניקס הפנתה לפסק הדין אלי יונאי נ' אררט (ע"א 3024/94 פ"ד נא(5) 208) בו נפסק כי "מטרות התחבורה" מתמקד בפונקציה התעבורתית של הרכב במסגרתו יש לבחון האם השימוש שנעשה הוא בגדר "סיכון תעבורתי". הפניקס הפנתה לפסק דין נוסף פדידה נ' סהר (רע"א 8548/96 פ"ד נא(3) 825) בו נפסק כי את מטרת השימוש ברכב יש לבדוק על פי מטרתו הסובייקטיבית של המשתמש.

הפניקס טענה בנוסף כי אין מקום להבחין, כפי שנעשה בפסק הדין, בין סיבת השימוש לבין המטרה התחבורתית של השימוש. הוספתו של מבחן הסיבה עלול להביא לריבוי התדיינויות ולסירבול ההליכים המשפטיים.

השופט אליהו מצא קבע כי פסק הדין נשוא העתירה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הקיימת. מאורע שנגרם עקב השימוש ברכב מנועי ייחשב כתאונת דרכים רק אם השימוש היה "למטרות תחבורה". בבירור מטרת השימוש יש לעיתים להיזקק לבירור כוונתו הסובייקטיבית של המשתמש. מתי? כאשר השימוש אשר על פניו נמנה עם השימושים המוכרים ברכב מנועי אינו בהכרח כרוך על פי מהותו בסיכון תחבורתי. לדוגמא, בפרשת פדידה נקבע כי "כניסה" ו"יציאה" מהרכב כדי לקחת מצית למרות שנכללות בהגדרת "שימוש", הרי שהשימוש לא היה "למטרות תחבורה".

לא כך הדבר ביחס לשימוש ברכב אשר על פי אופיו מעמיד את המשתמש מבחינה אובייקטיבית בסיכון תחבורתי. אם זה המקרה, הרי לא יהיה בכוונת המשתמש כדי לשלול את תחולת חוק הפיצויים.

השופט אליהו מצא הוסיף וציין:

"אמור מעתה, כי "סיבת" השימוש מתארת אך את מטרתו הסובייקטיבית של המשתמש. לעיתים, בהיעדר נסיבות המחייבות מסקנה אחרת, תוכרע הכף על-פי מטרתו הסובייקטיבית של המשתמש (כפי שהיה בעניין פדידה). אך כאשר השימוש כרוך, מעצם טבעו, בסיכון תחבורתי, משפט הבכורה יינתן לאופייה האובייקטיבי של הפעולה. טול, למשל, ילד שלצורכי משחק מתניע מכונית ונוהג בה ברשות הרבים. מבחינתו הסובייקטיבית, "סיבת" שימושו ברכב היא לצורכי משחק ושעשוע. אך לא יכול להיות ספק, כי מבחינה אובייקטיבית שימושו הוא למטרות תחבורה".

התוצאה

על יסוד האמור לעיל דחה השופט את עתירה של הפניקס לקיים דיון נוסף בשאלה האם פגיעת ילד תוך כדי משחק ילדים בכננת ג'יפ מהווה "תאונת דרכים".
מסמך56