בש"פ 6389/08, מדינת ישראל נ' פלונית
כב' השופט א' גרוניס
עו"ד ד' רוסו לעוררת, עו"ד צ' אמיר ואח' למשיבה
18.07.2008
העובדות:
1. בפנינו ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי, שלא לעצור את המשיבה עד תום משפטה ולהורות על שחרורה בתנאים.
2. המשיבה נישאה למתלונן בבלגיה בשנת 1998. בשנת 1999 נולד ילד לבני הזוג, והם התגרשו בשנת 2002. בשנת 2005 החליט ביהמ"ש לערעורים בבלגיה כי החל מיום 1.3.06 תהיה המשמורת על הקטין בידי אביו. כמו כן, נקבעו הסדרי ראיה בין הקטין לבין המשיבה.
3. המשיבה לא צייתה לפסה"ד. ביום 4.1.06 הגיעה המשיבה יחד עם הקטין לישראל. משנודע לאב כי המשיבה והקטין נמצאים בארץ, הגיש בדצמבר 2006 תובענה ע"פ חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 להחזרת הקטין למשמורתו.
4. ביום 8.4.08 החליט בימ"ש זה לדחות את ערעור המשיבה, ולהותיר על כנם פס"ד של ביהמ"ש למשפחה וביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, שהחליטו כי יש להחזיר את הקטין לאביו בבלגיה.
5. בהחלטה נוספת, מיום 1.7.08, נקבע ע"י בימ"ש זה כי יש להחזיר את הקטין לאלתר לאביו.
6. המשיבה נקטה מהלך נוסף, והגישה עתירה לבג"צ, אשר נדחתה ביום 3.7.08. מקום הימצאו של הקטין אינו ידוע.
7. אשר על כן, יוחסו למשיבה עבירת חטיפה ממשמורת, ו-2 עבירות הפרת הוראה חוקית.
8. עם הגשת כתב האישום, עתרה העוררת למעצר המשיבה עד תום ההליכים. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה, וקבע שהמשיבה תשוחרר לחלופת מעצר. ע"פ ההחלטה, תשהה המשיבה במעצר בית מלא בבית הוריה באשדוד. המשיבה חויבה להפקיד 10,000 ש"ח ולחתום על התחייבות בסכום 15,000 ש"ח, והוריה נדרשו, כל אחד, לחתום על ערבות של 10,000ש"ח. כמו כן, הוחלט להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ והמשיבה חויבה להפקיד דרכונה בביהמ"ש.
9. ביהמ"ש המחוזי קבע שקיימות ראיות לכאורה "למכביר" בכל הנוגע לעבירה של הפרת הוראה חוקית. באשר לעבירה של חטיפה ממשמורת הביע בית המשפט ספק האם מעשיה של המשיבה מהווים עבירה כאמור. נקבע, כי ניתן להבטיח את התייצבותה למשפט ולמנוע התחמקות מן הדין באמצעים דרסטיים פחות ממעצר ממש.
הערר נתקבל.
החלטה:
1. אכן, אין מקום לעשות שימוש במעצר עד תום ההליכים בכדי לכפות על המשיבה לקיים את החיוב להחזיר את הקטין למשמורת אביו בבלגיה. לשם השגת מטרה זו יש להפעיל את דיני ההוצאה לפועל.
2. אמנם, ספק רב אם במקרה הנוכחי האמצעים שבדיני ההוצאה לפועל ישיגו את המטרה, שכן הרושם המתקבל הוא כי המשיבה נחושה ותקיפה בדעתה כי אין להחזיר את הקטין לידי אביו. ישנו חשש ממשי שהמשיבה תעשה כל מאמץ בכדי להימלט מן הארץ ולהעלים את הקטין. אין די בתנאים שקבע ביהמ"ש המחוזי כדי לצמצם במידה מספקת את החשש האמור.
3. בימ"ש קמא קבע, כזכור, כי המשיבה תשהה במעצר בית מלא בבית הוריה, כי תפקיד את דרכונה וכי יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ.
4. השמתו של אדם במה שמכונה "מעצר בית" אצל בני משפחה הינה בעייתית מעצם טבעה. זאת, משום שבני המשפחה, שאמורים לפקח על מעצר הבית, ימצאו עצמם בדילמה קשה מאוד אם הנאשם (או החשוד) יפר את החובה שהושתה עליו.
5. המקרה הנוכחי מדגים אולי בצורה קיצונית את הבעייתיות. מסיבות שונות, יש לצאת מהנחה שהוריה של המשיבה מחזקים את ידיה במהלכיה, אשר לשיטתה באים להגן על הקטין, שהוא נכדם. האם בנסיבות המיוחדות של מקרה זה ניתן לצפות כי ההורים ידווחו לרשויות במקרה של הפרה כאשר ברור כי התוצאה תהיה מעצרה של בתם?!
6. גם החובה להפקיד את הדרכון והקביעה כי יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ אינם בגדר אמצעים מספיקים. אין צורך לפרט כיצד ניתן לעקוף את ההוראות האמורות.
7. המסקנה המתבקשת היא כי התנאים שקבע ביהמ"ש המחוזי אינם מספקים ואין בהם די כדי לצמצם במידה מספקת את החשש בדבר הימלטות מן הארץ יחד עם הקטין. אין להבין מכך כי האפשרות היחידה במקרה הנוכחי הינה מעצר. ביהמ"ש אינו פוסל את האפשרות שתוצג חלופה אחרת, שתכלול תנאים מחמירים יותר, שיהיה בה כדי להקהות במידה הראויה את החשש האמור.
8. אשר על כן, הערר מתקבל, והמשיבה תיעצר עד תום משפטה.
כב' השופט א' גרוניס
עו"ד ד' רוסו לעוררת, עו"ד צ' אמיר ואח' למשיבה
18.07.2008
העובדות:
1. בפנינו ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי, שלא לעצור את המשיבה עד תום משפטה ולהורות על שחרורה בתנאים.
2. המשיבה נישאה למתלונן בבלגיה בשנת 1998. בשנת 1999 נולד ילד לבני הזוג, והם התגרשו בשנת 2002. בשנת 2005 החליט ביהמ"ש לערעורים בבלגיה כי החל מיום 1.3.06 תהיה המשמורת על הקטין בידי אביו. כמו כן, נקבעו הסדרי ראיה בין הקטין לבין המשיבה.
3. המשיבה לא צייתה לפסה"ד. ביום 4.1.06 הגיעה המשיבה יחד עם הקטין לישראל. משנודע לאב כי המשיבה והקטין נמצאים בארץ, הגיש בדצמבר 2006 תובענה ע"פ חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 להחזרת הקטין למשמורתו.
4. ביום 8.4.08 החליט בימ"ש זה לדחות את ערעור המשיבה, ולהותיר על כנם פס"ד של ביהמ"ש למשפחה וביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, שהחליטו כי יש להחזיר את הקטין לאביו בבלגיה.
5. בהחלטה נוספת, מיום 1.7.08, נקבע ע"י בימ"ש זה כי יש להחזיר את הקטין לאלתר לאביו.
6. המשיבה נקטה מהלך נוסף, והגישה עתירה לבג"צ, אשר נדחתה ביום 3.7.08. מקום הימצאו של הקטין אינו ידוע.
7. אשר על כן, יוחסו למשיבה עבירת חטיפה ממשמורת, ו-2 עבירות הפרת הוראה חוקית.
8. עם הגשת כתב האישום, עתרה העוררת למעצר המשיבה עד תום ההליכים. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה, וקבע שהמשיבה תשוחרר לחלופת מעצר. ע"פ ההחלטה, תשהה המשיבה במעצר בית מלא בבית הוריה באשדוד. המשיבה חויבה להפקיד 10,000 ש"ח ולחתום על התחייבות בסכום 15,000 ש"ח, והוריה נדרשו, כל אחד, לחתום על ערבות של 10,000ש"ח. כמו כן, הוחלט להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ והמשיבה חויבה להפקיד דרכונה בביהמ"ש.
9. ביהמ"ש המחוזי קבע שקיימות ראיות לכאורה "למכביר" בכל הנוגע לעבירה של הפרת הוראה חוקית. באשר לעבירה של חטיפה ממשמורת הביע בית המשפט ספק האם מעשיה של המשיבה מהווים עבירה כאמור. נקבע, כי ניתן להבטיח את התייצבותה למשפט ולמנוע התחמקות מן הדין באמצעים דרסטיים פחות ממעצר ממש.
הערר נתקבל.
החלטה:
1. אכן, אין מקום לעשות שימוש במעצר עד תום ההליכים בכדי לכפות על המשיבה לקיים את החיוב להחזיר את הקטין למשמורת אביו בבלגיה. לשם השגת מטרה זו יש להפעיל את דיני ההוצאה לפועל.
2. אמנם, ספק רב אם במקרה הנוכחי האמצעים שבדיני ההוצאה לפועל ישיגו את המטרה, שכן הרושם המתקבל הוא כי המשיבה נחושה ותקיפה בדעתה כי אין להחזיר את הקטין לידי אביו. ישנו חשש ממשי שהמשיבה תעשה כל מאמץ בכדי להימלט מן הארץ ולהעלים את הקטין. אין די בתנאים שקבע ביהמ"ש המחוזי כדי לצמצם במידה מספקת את החשש האמור.
3. בימ"ש קמא קבע, כזכור, כי המשיבה תשהה במעצר בית מלא בבית הוריה, כי תפקיד את דרכונה וכי יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ.
4. השמתו של אדם במה שמכונה "מעצר בית" אצל בני משפחה הינה בעייתית מעצם טבעה. זאת, משום שבני המשפחה, שאמורים לפקח על מעצר הבית, ימצאו עצמם בדילמה קשה מאוד אם הנאשם (או החשוד) יפר את החובה שהושתה עליו.
5. המקרה הנוכחי מדגים אולי בצורה קיצונית את הבעייתיות. מסיבות שונות, יש לצאת מהנחה שהוריה של המשיבה מחזקים את ידיה במהלכיה, אשר לשיטתה באים להגן על הקטין, שהוא נכדם. האם בנסיבות המיוחדות של מקרה זה ניתן לצפות כי ההורים ידווחו לרשויות במקרה של הפרה כאשר ברור כי התוצאה תהיה מעצרה של בתם?!
6. גם החובה להפקיד את הדרכון והקביעה כי יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ אינם בגדר אמצעים מספיקים. אין צורך לפרט כיצד ניתן לעקוף את ההוראות האמורות.
7. המסקנה המתבקשת היא כי התנאים שקבע ביהמ"ש המחוזי אינם מספקים ואין בהם די כדי לצמצם במידה מספקת את החשש בדבר הימלטות מן הארץ יחד עם הקטין. אין להבין מכך כי האפשרות היחידה במקרה הנוכחי הינה מעצר. ביהמ"ש אינו פוסל את האפשרות שתוצג חלופה אחרת, שתכלול תנאים מחמירים יותר, שיהיה בה כדי להקהות במידה הראויה את החשש האמור.
8. אשר על כן, הערר מתקבל, והמשיבה תיעצר עד תום משפטה.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
