תשלום דמי תיווך 

ת"א 3557/00 , בשירי רוני נ' פריד אלחנדרו

השופט א' אורנשטיין

עו"ד מ' בן-חיל לתובע; עו"ד י' לאלו לנתבע.

18.02.2004

העובדות:
התובע הינו מתווך בתים אשר הציג את המגרש לנתבע ולרעייתו, אך הם לא היו מעונינים לרכשו באותה עת. בכתב ההתחייבות נקבע כי הנתבע ישלם לתובע 2% בצירוף מע"מ מהמחיר הכולל של העסקה. כעבור שנתיים נרכש המגרש ע"י הורי הנתבע ונבנה עליו בית המשמש למגורי הנתבע ובני משפחתו במחיר נמוך מהמחיר שהוצע להם ע"י התובע. אז נעזרו בשירותי מתווכת בתים אחרת ושילמו לה 1% ממחיר רכישת המגרש בפועל. התובע עותר לחייב הנתבע בתשלום 2% מהמחיר בו הוצע המגרש וריבית של 4% בחודש שהיא הריבית הקבועה בכתב ההתחייבות למקרה של הפרה.

החלטה:
א. סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין קובע כי מתווך יהיה זכאי לדמי תיווך, אם הוא מילא אחר הוראות סעיף 9 ואם היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.
ב. לפי סעיף 9(א) לחוק יש צורך בחתימת הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע שר הפנים. במקרה זה צוין שמו של ב"כ הבעלים. החוק אינו מחייב כי בהזמנה יופיע דווקא שם הבעלים הרשום של הנכס ואין מניעה כי ירשם שמו של נציג מוסמך מטעמו, לפיכך התנאי מתקיים.
ג. אכן סעיף 1 לתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), קובע כי שיעור דמי השכירות הם אחוז מסוים ממחיר העסקה ואילו בכתב ההתחייבות נאמר כי ישולם אחוז מהמחיר הנדרש עבור העסקה ולא ממחירה בפועל. אולם אין בהבדל הנוסח כדי לפסול ההזמנה.
ד. אם קבע מתווך בכתב ההזמנה דמי תווך שלא בדרך הקבועה בתקנות, אזי אין לבטל את זכותו לדמי תווך כליל רק בשל כך, אלא להעמידם על השיעור המתחייב. זאת ניתן להקיש מסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), הקובע כי "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".
ה. מעורבות התובע בעסקת רכישת המגרש התמצתה בהציגו לראשונה את המגרש בפני הנתבע ואשתו. מכאן שאין ספק שהיה גורם יעיל להתקשרות בעסקה. אמנם המחיר בו נרכש הנכס על ידיהם היה לבסוף נמוך מן המחיר שהציע המתווך, אולם זוהי לא הסיבה בגינה לא נקשרה העסקה בתחילה, שהרי ברור היה שניתן לערוך מו"מ עם הבעלים על מחיר הנכס. חובה היה על הנתבע לנסות לעשות כן, מבחינת ההגינות ותום הלב.
ו. הנתבע ואשתו לא נהגו בתום לב כאשר לא אפשרו לתובע למצות את קשירת העסקה: הם היו מודעים להתחייבותם לשלם לתובע 2% מסכום הרכישה הסופי ודי בכך כדי לחייבם לחזור לתובע ולהודיע לו כי הנכס אקטואלי מבחינתם; הנתבע חסך דמי תיווך משום ששילם למתווכת 1% מהמחיר, שהוא נמוך מהמחיר בו היה מחויב כלפי התובע; לבסוף היה כתוב בכתב ההתחייבות כי גם אם יקבל עזרה מכל גורם נוסף יהיה מחויב בתשלום דמי תיווך. סעיף זה היה צריך לעורר בלב הנתבע לפחות חובה לבדוק עם התובע בטרם מסר את השלמת העסקה למתווכת.
ז. סעיף 7 לכתב ההתחייבות קובע כי על הנתבע להימנע מלהעביר את המידע נשוא כתב ההתחייבות לאחר ובאם ייעשה כן יהיה חייב בדמי התיווך כאילו הוא אשר רכש את הנכס. ההגיון בתניה האמורה הינו ברור ונועד למנוע שימוש שלא כדין במידע שנמסר ללקוח. הנתבע לא יכול לכסות תחת המעטה שהוריו הם אלה שרכשו את הנכס על מנת להתחמק מתשלום דמי התיווך.
ח. אולם אין מקום לחייב את הנתבע בתשלום דמי התווך כאילו התובע השלים את העסקה. לעניין זה יש להביא בחשבון את חלוף הזמן מאז הוצג הנכס בפני הנתבע ועד לחתימת העסקה, וכן העובדה שמתווך אחר פעל להשלמתה ובכלל זה הפחתת המחיר ובכך נחסכה עבודה מהתובע. על כן זכאי התובע רק למחצית דמי התיווך.
ט. בנוסף אין זה ראוי לחייב הנתבע בתשלום ריבית של 4% לחודש על דמי התיווך, מאחר והריבית הינה בשיעור העולה על המותר לפי דין.