מתי מתחיל מרוץ הריבית על היטל השבחה: האם ממועד חתימת הסכם המכר של המקרקעין או ממועד דרישת התשלום הסופית והמחייבת 

ע"א 154/06, ד"ר גרינשטיין ראובן ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה נתניה

כב' השופט שאול מנהיים


30.07.2007

העובדות:
1. המערערים חתמו על חוזה למכירת זכויותיהם בנכס מקרקעין שבתחום שיפוטה של הועדה המשיבה ביום 9/8/04. ביום 17/5/05 הוגשה בקשה לקבלת אישור לרישום דבר המכר בלשכת רישום המקרקעין (אישור לפיו אין חוב בגין היטל השבחה בקשר למקרקעין). התאריך הקובע לעניין היטל ההשבחה הוא 24/5/02. ביום 25/5/06 נערכה שומה מוסכמת, אך סכומה הובא לידיעת המערערים רק ביום 30/7/06. בסביבות יום 1/8/06 התקבלה אצל המערערים דרישת תשלום. בדרישת התשלום נכללה קרן ההיטל ליום 24/6/02 כפי שנקבעה בשומה המוסכמת, ואליה התווספו שניים אלה: הפרשי הצמדה מיום 24/5/02 ועד ליום 9/8/04 (שהוא כזכור תאריך חוזה המכר); ולתקופה שמיום 9/8/04 ועד 1/8/06 כללה הדרישה הפרשי הצמדה ובנוסף גם ריבית צמודה בשיעור שנתי של 9% (המצטברת לקרן אחת לשנה). שני הסכומים הללו הם סלע המחלוקת בערעור זה.

החלטה:
2. שני דברי חקיקה ראשית חלים על נושא השערוך של היטל השבחה: התוספת שלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן "התוספת השלישית"); וחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980 (להלן "חוק ההצמדה"). השאלה הראשונה שיש לבחון היא מהו המועד שנועד לתשלום ההיטל. עמדת הוועדה נתמכת בלשון הוראות הסעיפים 7 ו-15 לתוספת השלישית יחד עם סעיפים 1 ו-2(א) לחוק ההצמדה. לשונם של החיקוקים הנוגעים לענייננו תומכת בעמדת הועדה המשיבה ואינה מותירה למערערים כל סיכוי. כך על פני הדברים, אלא שמלאכת הפרשנות אינה מסתיימת במילות החוק כפשוטן. לא פרשנות מילונית ומילולית היא הקובעת את התוצאה, אלא פרשנות תכליתית המתחקה אחר הכוונה שיש לייחס למחוקק.
3. טענתם העיקרית של המערערים היא כי יש לפרש את סעיפי החוק הנוגעים בדבר כך, שלא יטילו על הנישום חבות בריבית הקבועה בחוק ההצמדה, שהיא לטענתם ריבית עונשית מובהקת, אלא רק לגבי התקופה שמיום בו ידעו את סכום ההיטל שהם נדרשים לשלם ונמנעו מלעשות כן.
4. ללא ספק, תכליתו של חוק ההצמדה (אליו מפנה התוספת השלישית לגבי התקופה שמיום "המימוש", שהוא המועד לתשלום ההיטל) היא להקל על הגרעונות הנגרמים לרשויות המקומיות כתוצאה מאיחורים בביצוע תשלומי חובה. הכוונה היתה ליצור תמריץ שלילי מפני איחור בתשלום, על יד הטלת ריבית גבוהה מעבר להצמדה. זוהי ריבית עונשית מובהקת. לטעמי, תכלית זו אינה יכולה להיות רלבנטית לגבי מוכר מקרקעין, שמטבע הדברים אינו יכול לדעת במועד עריכת החוזה מהו סכום היטל ההשבחה שבו יחוב. פרשנות מילולית של החוק המביאה לתוצאה הנטענת על-ידי הועדה, יוצרת מלכוד ודאי לנישומים.
5. פרשנות ויישום ראויים של דברי החקיקה החלים בענייננו, העולים בקנה אחד עם תכליתם הראויה של אותם דברי חקיקה, מביאה לתוצאה שניתן לראותה כתוצאת ביניים, המבוססת על אבחנה בין תקופות שונות ויישום כללי שערוך שונים על כל תקופה. התקופה הראשונה היא זו שחלפה מיום המימוש, ובענייננו - מיום כריתת חוזה המכר (9/8/04) עד ליום 17/5/05 בו פנו המערערים לראשונה לועדה בבקשה לקבל אישור בעניין תשלום היטל השבחה. בגין תקופה זו, אם נמשכה יותר משלושים יום, יש להטיל על ההיטל "תשלומי פיגורים" כמשמעותם בחוק ההצמדה. זאת כדי ליצור תמריץ לחייב בהיטל להודיע לועדה על המימוש ללא כל דיחוי. התקופה השניה היא מיום פניית החייב בהיטל (בענייננו - 17/5/05) ועד ליום שקיבל דרישה לתשלום ההיטל, שהוא במקרה דנן 30/3/06. על משך תקופה זו אין בדרך כלל לנישום שליטה או השפעה, ואין כל צידוק לגבות ממנו בגינה ריבית בכלל. בגין תקופה זו יש לערוך אך ורק חישוב של הפרשי הצמדה.
6. העיקרון המנחה שביסוד הכללים דלעיל הוא זה: על החייב בהיטל לעשות במהירות כל דבר התלוי בו בדרך הארוכה אל חישוב סופי של ההיטל, ותוך לא יותר מ-30 יום בכל פעם, אם ברצונו להיחשב כמי שאינו מפגר בתשלום. כל עוד פועל הנישום בדרך זו, אין לחייבו ב"תשלומי פיגורים". אם לא יפעל בדרך זו, ישא ב"תשלומי פיגורים" בגין כל סכום שידע כי עליו לשלם ולא שילם תוך 30 יום, ובמקרה כזה יחושבו "תשלומי הפיגורים" מיום ידיעת החייב.