ע"א 11396/07, עמותת לוחמי צה"ל - עמותת דיור לחיילים קרביים נ' מועצה אזורית מטה בנימין
כב' השופטים משה רביד, אורית אפעל-גבאי, אהרן פרקש
עו"ד טליה שנברגר למערערת, עו"ד דגני יזהר למשיבה
09.04.2008
העובדות:
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים במעלה אדומים, אשר חייב את המערערת לשלם למשיבה את הסכומים שנתבעו בגין חיובי הארנונה לשנים 1999 ו-2000, ובנוסף שכ"ט עו"ד ומע"מ.
2. המשיבה היא מועצה אזורית, אשר כוננה מתוקף הצו בדבר מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס' 783), התשל"ט-1979 (להלן: "הצו"). סמכויות המשיבה נקבעו בתקנון המועצות האזוריות שנחקק מכוח הצו (להלן: "התקנון").
3. המערערת היא עמותה רשומה, המטפלת, בין היתר, בענייני דיור לחיילים קרביים. העמותה פועלת במסגרת פרויקט בנייה בישוב גבעת אהוד-מנורה-כפר אורנים (להלן: "הישוב"), המצוי בתחומי המועצה.
4. המשיבה תבעה את המערערת בשתי תובענות נפרדות: באחת ביקשה לחייב את העמותה בתשלומי ארנונה המתייחסים למגרשים שבבעלות המערערת המצויים בישוב, לשנת הכספים 2000 על סך של 208,331 ש"ח, נכון ליום 23.6.00; בשנייה ביקשה לחייב את העמותה בתשלומי ארנונה המתייחסים למגרשים האמורים לשנת הכספים 1999, על סך 363,964 ש"ח, נכון ליום 14.6.99.
5. המערערת העלתה שורת טענות ארוכה לפני בימ"ש קמא, בהן פגמים חקיקתיים בהליך התקנת צווי הארנונה; הטלת ארנונה שלא כדין על "אדמת בניין"; חוסר תום לב עקב הפליה בה נוקטת המשיבה בכל הקשור לאכיפת צווי ארנונה וגבייתם ברחבי היישובים שבתחומה; ועוד.
6. בימ"ש קמא מצא לנכון לקבל את הטענה כי הצווים לשנים 1999 ו-2000 בטלים כיוון שלא פורסמו במועד. עם זאת, קבע ביהמ"ש, כי משמעות ביטול הצווים אינה מתן פטור מתשלומי ארנונה, וכי לא נוצר חלל נורמטיבי בעניין זה, שכן במצב בו לא הטילה המועצה ארנונה כללית לשנה מסוימת, יש לפעול לפי האמור בסעיף 67ב לתקנון. ביהמ"ש הסתמך על האמור בכללי הרשויות המקומיות וקבע, כי לפיהם על המערערת לשאת בתשלומי הארנונה כפי שהופיעו בצווי הארנונה שבוטלו. את כל טענותיה הנוספות של המערערת מצא ביהמ"ש לדחות מנימוקים מפורטים.
הערעור נדחה.
החלטה:
1. ב"כ המערערת התמקדה בשאלה אחת והיא, האם לאור העובדה שאין מחלוקת שהצווים שהוצאו בשנים 1999 ו-2000 בטלים, רשאית המשיבה לגבות תשלומי ארנונה מכוח סעיף 67ב לצו, על אף שלא מילאה אחר הוראות סעיף 66(א) לצו.
2. סעיף 66(א) לצו קובע כי החלטה בדבר הטלת ארנונה תתקבל לא יאוחר מ-10 בדצמבר שלפני שנת הכספים לגביה מוטלת הארנונה. בשנים 1999 ו-2000 לא מילאה המועצה אחר האמור, והצווים פורסמו באיחור.
3. סעיף 67ב לצו קובע כי אם לא הטילה המועצה ארנונה בשנה מסוימת, תשולם הארנונה לאותה שנה ע"פ הסכומים והמועדים של השנה הקודמת, כשהיא מעודכנת ע"פ כללים, כאמור בסעיף 67א(ב) אשר קובע כי הממונה יקבע בכללים, בכל שנת כספים, סכומים מזעריים וסכומים מרביים לארנונה הכללית, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונה הכללית.
4. לטענת ב"כ המערערת, אין מקום להסתמך על סעיף 67ב לצו.
5. ב"כ המשיבה טען, כי אם אכן הצווים לשנים 1999 ו-2000 לא הוצאו כדין, כי אז יש לפעול על-פי הוראותיו של סעיף 67ב לצו האמור, ולהטיל החיוב בתשלום ארנונה על-פי מה שנקבע בצווים בשנים קודמות ובכללים לעדכונם. אשר לכך הפנה לצו משנת 1994, שם נקבעה הארנונה גם לגבי "אדמת בניין" שבה חויבה המערערת לשנים האמורות, תוך עדכונה מאז ואילך במהלך השנים עד לשנים 1999 ו-2000.
6. ב"כ המערערת טענה, כי אין להסתמך על הצו משנת 1994, מאחר ובימ"ש קמא לא ביסס את פסה"ד על הצו האמור, וכן המשיבה ביקשה להסתמך על הצו האמור רק בסיכומיה בפני בימ"ש זה, ולא היה סיפק בידי המערערת לטעון בהקשר לכך.
7. ביהמ"ש מקבל את עמדת המשיבה. גם לפי המערערת, הצו משנת 1994 נחתם ע"י הממונה על הישובים במשרד הפנים והוצא כדין. ניתן היה לפנות לצו זה כנקודת מוצא, ובכדי שלא ייווצר חלל נורמטיבי בעניין החיוב בארנונה, ולאחר מכן לבחון את עדכונו בכללים, כפי שנעשה.
8. עוד טענה ב"כ המערערת, כי לא היה מקום להסתמך על הכללים שפרסם הממונה בשנים 1999 ו-2000, שכן הם פורסמו בכל אחת מהשנים האמורות באיחור.
9. עיון בכללים מעלה, כי הללו פורסמו בזמן, למעט תיקונים לכללים שפורסמו באיחור, אך אין ליתן לכך משמעות יתרה, כפי שמבקשת ב"כ המערערת לייחס לעובדה זו.אשר על כן, הערעור נדחה.
כב' השופטים משה רביד, אורית אפעל-גבאי, אהרן פרקש
עו"ד טליה שנברגר למערערת, עו"ד דגני יזהר למשיבה
09.04.2008
העובדות:
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים במעלה אדומים, אשר חייב את המערערת לשלם למשיבה את הסכומים שנתבעו בגין חיובי הארנונה לשנים 1999 ו-2000, ובנוסף שכ"ט עו"ד ומע"מ.
2. המשיבה היא מועצה אזורית, אשר כוננה מתוקף הצו בדבר מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס' 783), התשל"ט-1979 (להלן: "הצו"). סמכויות המשיבה נקבעו בתקנון המועצות האזוריות שנחקק מכוח הצו (להלן: "התקנון").
3. המערערת היא עמותה רשומה, המטפלת, בין היתר, בענייני דיור לחיילים קרביים. העמותה פועלת במסגרת פרויקט בנייה בישוב גבעת אהוד-מנורה-כפר אורנים (להלן: "הישוב"), המצוי בתחומי המועצה.
4. המשיבה תבעה את המערערת בשתי תובענות נפרדות: באחת ביקשה לחייב את העמותה בתשלומי ארנונה המתייחסים למגרשים שבבעלות המערערת המצויים בישוב, לשנת הכספים 2000 על סך של 208,331 ש"ח, נכון ליום 23.6.00; בשנייה ביקשה לחייב את העמותה בתשלומי ארנונה המתייחסים למגרשים האמורים לשנת הכספים 1999, על סך 363,964 ש"ח, נכון ליום 14.6.99.
5. המערערת העלתה שורת טענות ארוכה לפני בימ"ש קמא, בהן פגמים חקיקתיים בהליך התקנת צווי הארנונה; הטלת ארנונה שלא כדין על "אדמת בניין"; חוסר תום לב עקב הפליה בה נוקטת המשיבה בכל הקשור לאכיפת צווי ארנונה וגבייתם ברחבי היישובים שבתחומה; ועוד.
6. בימ"ש קמא מצא לנכון לקבל את הטענה כי הצווים לשנים 1999 ו-2000 בטלים כיוון שלא פורסמו במועד. עם זאת, קבע ביהמ"ש, כי משמעות ביטול הצווים אינה מתן פטור מתשלומי ארנונה, וכי לא נוצר חלל נורמטיבי בעניין זה, שכן במצב בו לא הטילה המועצה ארנונה כללית לשנה מסוימת, יש לפעול לפי האמור בסעיף 67ב לתקנון. ביהמ"ש הסתמך על האמור בכללי הרשויות המקומיות וקבע, כי לפיהם על המערערת לשאת בתשלומי הארנונה כפי שהופיעו בצווי הארנונה שבוטלו. את כל טענותיה הנוספות של המערערת מצא ביהמ"ש לדחות מנימוקים מפורטים.
הערעור נדחה.
החלטה:
1. ב"כ המערערת התמקדה בשאלה אחת והיא, האם לאור העובדה שאין מחלוקת שהצווים שהוצאו בשנים 1999 ו-2000 בטלים, רשאית המשיבה לגבות תשלומי ארנונה מכוח סעיף 67ב לצו, על אף שלא מילאה אחר הוראות סעיף 66(א) לצו.
2. סעיף 66(א) לצו קובע כי החלטה בדבר הטלת ארנונה תתקבל לא יאוחר מ-10 בדצמבר שלפני שנת הכספים לגביה מוטלת הארנונה. בשנים 1999 ו-2000 לא מילאה המועצה אחר האמור, והצווים פורסמו באיחור.
3. סעיף 67ב לצו קובע כי אם לא הטילה המועצה ארנונה בשנה מסוימת, תשולם הארנונה לאותה שנה ע"פ הסכומים והמועדים של השנה הקודמת, כשהיא מעודכנת ע"פ כללים, כאמור בסעיף 67א(ב) אשר קובע כי הממונה יקבע בכללים, בכל שנת כספים, סכומים מזעריים וסכומים מרביים לארנונה הכללית, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונה הכללית.
4. לטענת ב"כ המערערת, אין מקום להסתמך על סעיף 67ב לצו.
5. ב"כ המשיבה טען, כי אם אכן הצווים לשנים 1999 ו-2000 לא הוצאו כדין, כי אז יש לפעול על-פי הוראותיו של סעיף 67ב לצו האמור, ולהטיל החיוב בתשלום ארנונה על-פי מה שנקבע בצווים בשנים קודמות ובכללים לעדכונם. אשר לכך הפנה לצו משנת 1994, שם נקבעה הארנונה גם לגבי "אדמת בניין" שבה חויבה המערערת לשנים האמורות, תוך עדכונה מאז ואילך במהלך השנים עד לשנים 1999 ו-2000.
6. ב"כ המערערת טענה, כי אין להסתמך על הצו משנת 1994, מאחר ובימ"ש קמא לא ביסס את פסה"ד על הצו האמור, וכן המשיבה ביקשה להסתמך על הצו האמור רק בסיכומיה בפני בימ"ש זה, ולא היה סיפק בידי המערערת לטעון בהקשר לכך.
7. ביהמ"ש מקבל את עמדת המשיבה. גם לפי המערערת, הצו משנת 1994 נחתם ע"י הממונה על הישובים במשרד הפנים והוצא כדין. ניתן היה לפנות לצו זה כנקודת מוצא, ובכדי שלא ייווצר חלל נורמטיבי בעניין החיוב בארנונה, ולאחר מכן לבחון את עדכונו בכללים, כפי שנעשה.
8. עוד טענה ב"כ המערערת, כי לא היה מקום להסתמך על הכללים שפרסם הממונה בשנים 1999 ו-2000, שכן הם פורסמו בכל אחת מהשנים האמורות באיחור.
9. עיון בכללים מעלה, כי הללו פורסמו בזמן, למעט תיקונים לכללים שפורסמו באיחור, אך אין ליתן לכך משמעות יתרה, כפי שמבקשת ב"כ המערערת לייחס לעובדה זו.אשר על כן, הערעור נדחה.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
