מסגרות מיוחדות לילדים מיוחדים ? על אפשרויות השמה במערכת החינוך
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

מסגרות מיוחדות לילדים מיוחדים ? על אפשרויות השמה במערכת החינוך 

מאת    [ 08/05/2008 ]
מילים במאמר: 1096   [ נצפה 21432 פעמים ]

 
 
מציאת המסגרת החינוכית המתאימה ביותר לצורכי הילד היא חיונית להתפתחותו, מכל הבחינות. הגן המתאים או הכיתה המתאימה - יכולים לחולל פלאים לילד אשר זקוק להם. כאשר אנו עוסקים בילדים בעלי התפתחות תקינה - אין כל שאלה והתלבטות. הם משולבים בגנים רגילים ובכיתות רגילות של מערכת החינוך. אבל ילדים בעלי צרכים מיוחדים (ביניהם אזכיר לקויי שמיעה, לקויי שפה, לקויי תקשורת), עשויים להתאים יותר למסגרות חינוכיות אחרות.

חלק מן הילדים בעלי הצרכים המיוחדים (בעיקר כאלו בעלי ליקויים קלים יחסית, למשל, ילדים בעלי איחור התפתחותי קל, עיכוב או לקות שפתית קלה, או ליקויים חושיים קלים) יכולים ללמוד בשילוב במסגרת רגילה. קיימת אפשרות לשילוב עצמאי, ללא עזרה מיוחדת, וקיימת אפשרות לתכנית שילוב המקנה סיוע לימודי או סייעת.

אחד השלבים הראשונים במידה ושוקלים תכנית שילוב היא דיון בועדת שילוב. הועדה דנה בילדים בעלי צרכים מיוחדים (בגילאי גן חובה, ולפעמים כבר בגילאי 3-4), המיועדים להשתלב במסגרות החינוך הרגילות. היא קובעת האם ילד זכאי להיכלל בתוכנית שילוב, ואיזה סוג של תמיכה יקבל. בועדת השילוב חברים מנהל בי"ס או המפקח על הגן, מחנך הכיתה או הגננת, פסיכולוג חינוכי או יועץ חינוכי, עובד הוראה מתחום החינוך המיוחד, ואיש מקצוע נוסף (מומחה בתחום הלקות של הילד, מורת חינוך מיוחד, מטפל פארא-רפואי, סייעת).

במידה והוחלט כי הילד אכן ייכנס לתוכנית שילוב, צוות רב מקצועי של המוסד החינוכי קובע את רמת התפקוד של הילד, ומגדיר מהם התחומים בהם הוא זקוק לתמיכה, למשל: סיוע לימודי על ידי מורה להוראה מתקנת או סייעת, וטיפולים פארא-רפואיים (קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה). כל הסיוע הרחב הזה יינתן במסגרת הגן ב"תוכנית חינוכית יחידנית" (תח"י). בגן משולב עובדות שתי גננות: גננת אם, שהיא מנהלת הגן, ולצדה גננת לחינוך מיוחד. בחלק מן הגנים המשולבים מבקרת גם גננת שי"ח, שהיא גננת בעלת הכשרה בתחום החינוך המיוחד. תפקידה הוא לתווך בין המתרחש בגן לבין הילד, להתאים את התכנים הלימודיים ואת אסטרטגיות הלמידה לצרכיו המיוחדים וליכולותיו, ולעזור לילד להשתלב מן הבחינה החברתית.

קיימות אוכלוסיות רבות ושונות של ילדים שאינם יכולים להשתלב במסגרת רגילה, וזקוקים להשמה במסגרת חינוכית מיוחדת. ביניהן ניתן למנות ילדים לקויי שמיעה, עיוורים, בעלי פיגור שכלי, בעלי הפרעות התנהגות קשות או הפרעות רגשיות, חולי CP, לקויי תקשורת (PDD, אוטיזם), ילדים מעוכבי התפתחות או מעוכבי שפה.

במקרה כזה, של פגיעה תפקודית משמעותית, המצריכה טיפול כוללני ורב-מקצועי במשך מרבית שעות הלימודים, הילד מופנה לועדת השמה. ועדת השמה קובעת האם הוא מתאים למסגרת חינוכית מיוחדת (כתה מיוחדת בבית-ספר רגיל, גן מיוחד או בית-ספר לחינוך מיוחד). בוועדה חברים נציג של רשות החינוך המקומית, מפקחים של משרד החינוך (אחד מהם מפקח לחינוך מיוחד), פסיכולוג, רופא ילדים, עובד סוציאלי ונציג מוועד ההורים הארצי לחינוך מיוחד. להורי הילד יש זכות להשתתף בדיוני הוועדה ולקבל את החלטתה (ואף לערער עליה).

ועדת ההשמה נותנת עדיפות להפנייתו של הילד לבית-ספר רגיל. אולם, אם הוחלט כי ילד זקוק למסגרת מיוחדת, והוחלט מה סוג המסגרת הזו, רשות החינוך המקומית (בתיאום עם המפקח על החינוך המיוחד), אחראית לבצע את ההחלטה ולשבץ את הילד במסגרת המתאימה.
מסגרות החינוך המיוחד מיועדות לגילאי 3 עד 21, והן מחולקות לפי אופי המוגבלות והקושי של הילד. המטרה הראשית שלהן היא להתאים את הצוות החינוכי והטיפולי באופן הטוב ביותר לילד ולצרכיו.

במסגרות החינוך המיוחד, לצד הצוות החינוכי המוכר (גננת, מורה, מנהלת, יועצת, פסיכולוג מטעם השירות הפסיכולוגי החינוכי ברשות המקומית), פועל צוות טיפולי רב מקצועי (קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, מרפאים רגשיים, ולפעמים גם רופאים). כמו כן, מספר הילדים מצומצם (בין 8-12 ילדים בד"כ), דבר המאפשר מתן תשומת לב יתרה לכל ילד.

גן שפתי הוא מסגרת חינוכית מיוחדת המתאימה לילדים בעלי קשיים ברכישת השפה והדיבור ובהתפתחות היכולות השפתיות. בגן שפתי מושם דגש על קידום מיומנויות השפה, הן על ידי הצוות החינוכי (הגננת והסייעות), והן על ידי הצוות הטיפולי (קלינאי תקשורת, מרפאה בעיסוק). גם מספר ילדים הקטן מאפשר מתן יחס אישי ועזרה אינדיבידואלית. חלק מן הטיפולים ניתנים באופן פרטני, לפי תכנית ייחודית הנבנית בהתאם לצרכיו של הילד. חלק מן הטיפולים הם קבוצתיים. גן תקשורת אף הוא מסגרת מיוחדת, המיועדת לילדים עם לקות תקשורתית (כגון PDD או אוטיזם).

אסכם ואומר כי למסגרת המיוחדת בעיקר יתרונות. ילד אשר נמצא כזקוק למסגרת כזו, יכול רק להיתרם ממנה, ובגדול.

? הילד מקבל את העזרה הרבה לה הוא זקוק - הן הצוות החינוכי (גננות, סייעות) והן הצוות הטיפולי ערוכים ומוכשרים לתת מענה מקצועי ההולם את צרכיו המיוחדים. אפילו פעילויות מיוחדות, כמו "חוגים" המתקיימים בגן, יהיו מותאמות לצרכי הילדים. למשל, חוג התעמלות לא יהיה תחרותי באופיו, כמו שעשוי להיות בגן רגיל, אלא טיפולי ומותאם לפיתוח המיומנויות המוטוריות והמרחביות החשובות כל כך.
? כמות הילדים הקטנה מאפשרת מתן תשומת לב אישית, בניית תכנית טיפולית אינדיבידואלית, ועבודה פרטנית של כל ילד הן עם הגננת והן עם המטפלים.
? גני החינוך המיוחד מתוקצבים היטב (שוב, הכל יחסי), כך שניתן לקבל טיפולים פרא-רפואיים רבים תחת קורת הגג של הגן. ילד שזקוק למגוון טיפולים, למשל טיפולי שפה אצל קלינאית תקשורת, חיזוק יכולות המוטוריקה העדינה אצל מרפאה בעיסוק, וגם התעמלות טיפולית, יכול לקבל לפחות חלק מהם במסגרת החינוכית, ובצורה אינטנסיבית יחסית. הצורך "לרוץ" אחר הצהריים מטיפול לטיפול נחסך (לפחות באופן חלקי). כמובן שההקלה מורגשת גם מבחינת ההתארגנות היומיומית, וגם מן הבחינה הכלכלית.
? מן הבחינה החברתית, החשובה כל כך, העובדה שהגן "קטן" ובו כמות ילדים מצומצמת, מקלה מאד על ההשתלבות, על רכישת חברים, ועל תחושת שייכות. התחושה המתסכלת ש"רק אני שונה ורק לי יש קשיים, ורק אני לא מצליח" נמנעת ונחסכת מן הילד.
? השתלבות בגן מיוחד (למשל, גן שפתי) מסייעת לילד לצמצם את הפערים הקיימים ביחס לבני גילו, ועשויה להגדיל את הסיכוי להשתלב בהמשך בכיתה רגילה. חשוב לדעת שלא בהכרח שילד שמבקר בגן מיוחד ימשיך את דרכו במערכת החינוך בכיתה מיוחדת! להיפך - ועדות ההשמה מעדיפות להמליץ על חינוך רגיל, אם הדבר מתאים לילד.

אולם, אין טוב בלי רע, וקיימים גם כמה חסרונות למסגרות החינוך המיוחדות.
? אחד החששות הנפוצים הוא שהילד "ילמד" ויחקה את שאר הילדים בעלי הלקויים, כך שהמודלים שלו יהיו ילדים בעלי צרכים מיוחדים, לפעמים חמורים משלו. למשל, ילד בעל קשיים רגשיים ובעיות התנהגות קשות, שמרביץ, משתולל ומקלל, עלול "לתת רעיונות" ולהשפיע לרעה על ההתנהגות של חבריו לגן. כמובן שכאן נכנסת הגננת לתמונה, והיא אמורה לסייע ולמנוע מקרים כאלו.
? מסגרות החינוך המיוחד מפוזרות ברחבי הארץ והשאיפה היא שכל ילד ישובץ במסגרת הקרובה ביותר לביתו, והמתאימה ביותר לצרכיו. לעיתים, בעיקר בפריפריה או בישובים קטנים, נאלץ הילד לנסוע מרחק רב על מנת להגיע למסגרת כזו.
? לפעמים אין באזור המגורים גן שמתאים בדיוק לצרכים המיוחדים של הילד, ונסיעה ליישוב אחר היא בלתי אפשרית. במקרה כזה, ילד ישתלב בגן מיוחד שעשוי לא להתאים במדויק לצרכיו. למשל, אם באזור מגורי אין גן תקשורתי, אזי ילד לקוי תקשורת (PDD) יכנס לגן שפתי, שפחות מתאים לו.
ולמרות כל זאת, אדגיש כי היתרונות עולים על החסרונות. בכל מקרה, כהורים, חשוב להכיר מהן המסגרות המתאימות האפשריות, וחשוב אף לבדוק אותן לפני קבלת ההחלטה על השמת הילד. כל החלטה לגבי השמה נעשית בשיתוף ההורים! ובמידה והומלץ כי הילד ייכנס לגן מיוחד, אפשר לבקש לבקר בו, להתרשם מן הצוות והילדים, ורק אז להחליט.
קלינאית תקשורת PhD, עוסקת באבחון ובטיפול במגוון רחב של הפרעות שפה, דיבור, תקשורת, קול וגמגום, בקרב ילדים ומבוגרים. מרצה בכירה בחוג להפרעות בתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל. מרצה ומנחה סדנאות במגוון תחומים.
http://www.michal-icht.ask4.co.il
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב