קומוניזם בימינו האם ריאלי? 

לעשות היום קיבוץ או חברה קומוניסטית כמו שתכננו לעשות בזמנו בברית המועצות זה כמו לקפוץ ממקום גבוהה ולקוות לעוף במקום להתרסק,
כי איך יכול להיות שבני אדם ששונים ביכולות שלהם יהיו מוכנים לקבל משכורת בהתאם לצרכים ולעבוד כל אחד במלא כוחו?,

פעם בעבר בישראל הקיבוצים היו משגשגים, האנשים החליטו שכדאי להם לחיות יחד, כיוון שזה מביא רווחים רבים. "בואו נוותר קצת על האגו שלנו ויהיה לנו טוב". הכול מובן כאן, אך האם זה אלטרואיזם? האנושות מניחה שהוויתור לזולת הופך את האדם לאלטרואיסט. אולם אנשים הבקיאים קצת יותר בטבע האדם יודעים שכל וויתור צריך להיות מלווה ברווח. לא חשוב על מה האדם יוותר, הוא יחפש מה יהיה לו מזה. לא חשוב שהרווח נסתר, אך הוא בהכרח קיים.

לדוגמא, אני מוכן לחיות בקיבוץ, כיוון שזה מסיר ממני את הדאגות על ארגון החיים שלי. האם אין זה רווח? אין שום דאגות, אני פשוט עושה את מה שאומרים לי, "ראש קטן". אך ההתפתחות המשיכה בדרכה ועם הזמן הקיבוצים הפכו להיות לא רלוונטיים.

באופן כללי לקהילות מסוג זה אין עתיד. אנחנו כבר רואים שכל צורות הקשר ההדדי בין בני אדם צריכות להשתנות, בגלל האגו הגובר בכל אחד ואחד. השינויים ממשיכים והדינאמיקה הפנימית הזו צריכה להיפטר באופן כלשהו, אחרת יהיה פיצוץ.

הרי אם לא משנים את טבע האדם, כדי שהוא בפנים יהפוך להיות אינטגרלי כמו הטבע עצמו הנעמד לפניו, לא יעזרו לו שום מרשמים. השיטה היחידה שרלוונטית לימינו, אחרי אלפי שנות התפתחות, שהרחיקו אותנו ממצב האיזון הכולל, שהופכת את האדם למאוחד עם האחרים – זוהי "שיטת החיבור". שבעזרתה אנחנו מתקשרים בפנים ביננו, שזה הפוך לאותו הטבע שבו נוצרנו, שאנחנו רוצים למלאות רק את הרצונות האישיים שלנו,

אנחנו בונים בפעולות ההשפעה ההדדית ביננו, מודל שדומה לטבע, לתכונתו להשפיע ולמלא את כל חלקיו, ואז בהתאם לחוק השתוות הצורה, עולים לרמה אחרת של הרגשת החיים, נצחית ושלמה,

צריך רק להעניק לכל אחד את ההזדמנות להכיר את טבע האדם האמיתי ואז שהוא יחליט אם הוא רוצה לעלות לשלב הבא של ההתפתחות שמחכה לכולם,

בזמנינו האדם לא יוכל להרגיע את עצמו באמת בשום דרך, כיוון שהעולם השתנה והעניין כאן כבר לא בהרגעה אלא בקונפליקט אינטרסים פנימי. אף אחד לא יוכל לשרוד במערכת האינטגרלית, אם הוא לא יהיה מותאם על ידי חיבור נכון עם האחרים אליה,