170 פוגרומים נגד היהודים ברוסיה בסוף ה-119 שגרמו להקמת מולדת לעם היהודי בא"י
הפוגרומים נגד היהודים ברוסיה והמדיניות הצארית של 1881 תרמו במיוחד לתסיסה בקרב הנוער היהודי המשכיל. נוער זה החל להאמין במהפכה כפתרון למצוקות רוסיה, ובכלל זה פתרון מצוקות היהודים ברוסיה. פעילים יהודים סוציאליסטים אלה פעלו במהלך שנות השמונים והתשעים של המאה התשע עשרה בתחום המושב, בהפצת השכלה והעלאת המודעות למאבק הכלכלי-חברתי. כתוצאה מכך, בשנת 1897 נוסדה המפלגה היהודית - ה"בונד": התארגנות יהודית חילונית מובהקת. בין השנים1901-1905 התגבשה ב"בונד" תכנית של אוטונומיה לאומית תרבותית ליהודי רוסיה, במסגרת של מדינה רב לאומית אתנו- תרבותית. החל לפעול גם ארגון של הגנה עצמית כתגובה יהודית חדשה לפוגרום, ונגד השלטון הרודני, האוטוקרטי, המזלזל בחיי אדם ופסיבי לנוכח אירועים אנטי יהודיים. כאשר התרחש הפוגרום הבא, בעיר גומל בביילורוסיה בספטמבר 1903, כבר פעלה הגנה יהודית חמושה. אורגנו שביתות דרמטיות של פועלים יהודים, עם הפגנות ונאומים בערים גדולות כמו מינסק, וילנה או לודז'. היו ל"בונד" הצלחות והישגים מרשימים. מתוך כחמישים אלף פועלים מאורגנים בהתארגנויות של פועלים יהודים ולא יהודים בשנת 1903 ברוסיה כולה-שלושים אלף היו יהודים, רובם ככולם קשורים ל"בונד". ה"בונד" היה מאוד חשוב בקרב המפלגות הסוציאליסטיות.
הפתרון של ה"לאומיות היהודית" לא היה מוכר עד אז. האגודות להגירה יהודית רכשו קרקעות בארץ ישראל ושלחו שליחים לאתר נקודות התיישבות שהחלה בשנת 1881. הצורך בהפנמת הלאומיות של העם היהודי הודגש על ידי מספר מובילי דעה יהודים כמו לילינבלום מראשי תנועת חובבי ציון ברוסיה, שהיה נגד הגישה המסורתית. אירועי שנת 1881 נגד היהודים הביאו אותו למסקנה שהיהודים הם כנטע זר. לדעתו, ההתבוללות והגירה לא יפתרו את הבעיה. הפתרון הנו בית לאומי ליהודים בא"י. גם פינסקר מראשי תנועת חיבת ציון ואבות הציונות והטריטוריאליזם, בספרו בגרמנית "אוטואמנציפציה" הגיעה למסקנה דומה כי בית לאומי יכול להיות בארץ ישראל או מקום אחר. "אחד העם" הציע פתרון לסוגיה זאת באמצעות יצירה של תרבות יהודית בעברית, במרכז רוחני יהודי בארץ ישראל. פינסקר וליליינבלום הנהיגו את "חובבי ציון", שהתגבשה לאחר הפוגרומים של 1881 ביהודים, ברוסיה ובעולם היהודי. הרצל תמך בציונות ששואפת להקים בית מולדת לעם היהודי בא"י, באמצעות יישובם ואיגודם והכרה של העולם בזכותם של היהודים למדינה משלהם. הועלה רעיון תכנית אוגנדה. זאב ז'בוטינסקי ויצחק גרינבוים היו מהאישים הציוניים המרכזים שתבעו את ה"לאומיות" של העם היהודי בתנועה הציונית. הצלחה נחלה השתדלנות שהיוותה נשק חדש בפוליטיקה היהודית, במטרה לעורר את דעת הקהל הבינלאומית לטובת קרבנות הפרעות.
ההגירה היהודית ממזרח אירופה היא "המהפכה השקטה". מתוך 60 מיליון המהגרים מאירופה בשנים 1840-1946, היו 4 מיליון יהודים. (6% מכלל המהגרים, לעומת העובדה שהיוו רק אחוז וחצי מהאוכלוסייה). להגירה היהודית היה אופי משפחתי. היהודים הגברים שהיגרו הביאו את משפחותיהם לארה"ב או ליעד ההגירה. לארץ ישראל היגרו רק עשרות אלפי יהודים. רוב המהגרים לארצות המערב הציפו את רובעי העוני של מרכזי המסחר והתעשייה כמו בפילדלפיה לונדון וניו יורק. ההגירה הייתה בכמות אדירה ובלתי צפויה של יהודים חסרי השכלה אירופית ועניים. שפת היידיש הנלעגת ליבו את היחס האנטי יהודי בגרמניה, בצרפת, אנגליה וארה"ב, שעבדו במלאכות קשות ורובם דבר יידיש. הייתה עזרה יהודית בינלאומית ליהודים נפגעי הפרעות כמו ע"י ארגון כי"ח (כל ישראל חברים). ההגירה נחשפה לאתגרי העיור ולמצוקות הכלכליות של העולם הקפיטליסטי. התנועה הלאומית וההגירה ההמונית כתופעות היסטוריות בעקבות מאורעות 1881-2 יצרו את שני המרכזים היהודיים הגדולים ביותר בארה"ב ובישראל.
הסיבות שגרמו ליהודים למחשבה לממש אפשרויות חדשות באשר לעתידם הינם:
- מדיניות השלטונות המצטברת כאנטי יהודית. שלטון רודני, אוטוקרטי, המזלזל בחיי אדם, ונוהג בפסיביות לנוכח אירועים אנטי יהודיים. האגפים השמרנים במשטר חיפשו להגביל עוד יותר את היהודים, והליברלים רצו לבטל חוקים אנטי יהודיים או לפחות למתן אותם. ברוסיה, הצאר אלכסנדר השלישי ובנו ניקולאי השני, הצאר האחרון, דחו רפורמות והמשיכו במדיניות של דיכוי היהודים. אלכסנדר השלישי השתמש בכוחו כדי לחוקק "חוקים זמניים" ללא אישור של מועצת המדינה. חוקים אלה שהגבילו עוד יותר את היהודים נשארו בתוקף עד סוף עידן הצארים בשנת 1917.
- דיכוי תרבותי, דיכוי מעמדי ודיכוי כלכלי של היהודים והחיים בדחק.
- שישה שבועות לאחר מותו של הצאר אלכסנדר פרץ פוגרום, הראשון מבין שורה של כ- 170 פוגרומים שנמשכו עד 1883, רובם אירעו באוקראינה, רחוק מאד ממרכזי השלטון. יוצרי הפוגרומים היו שכירי יום, שסבלו מהמשברים הכלכליים של שנות השבעים של המאה התשע עשרה. הם היו רבים, לא מאורגנים באוקראינה וחיפשו עבודה בעונה החקלאית. הם לא מצאו עבודה בגלל היבול הדל. שכירי יום מובטלים אלה שינעו עצמם ברכבת ממקום למקום, בחיפוש אחר עבודה. היו עוד הרבה פועלים שאיבדו את מקום עבודתם. ברכבות הצטרפו אליהם פועלי רכבת ועוד כנופיות של פושעים מקומיים.
- חוסר יכולת התגוננות בפוגרומים ובהיבטי השנאה ליהודים על גווניהם השונים.
- הגעה למסקנה שתוכניות ששיפור מצבם של היהודים באמצעות ההשכלה אינו ישים במציאות הרוסית.
- היהודים נתפשים כנטע זר בחברה הרוסית. דמותו של היהודי כעני על לבושו ושפת היידיש הנלעגת ליבו את היחס האנטי יהודי.
- דעת הקהל פירש את הפוגרומים ואת המדיניות הצארית של 1881 ככאלה שלא מאפשרים שיפור מצבם של היהודים ברוסיה בתנאים הקיימים. נוצר משבר באמונה להתקדמות הדרגתית לקראת אמנציפציה. רעיונות ומודלים חדשים עלו. יהודים רבים טענו כי יש לממש אפשרויות חדשות. חלק קטן המשיך להאמין כי שינוי חיובי יתרחש באמצעות שינוי חוקי, באמצעות כינון למשטר חוקתי ליברלי.
- פרעות "הסופות בנגב" ביהודים בשנים 1881-1882 והמדיניות הצארית השנואה היו כקטליזטור לאחר כל הפרעות .
- יחס השלטון ברוסיה ליהודים לאחר הפרעות היה גרוע. היהודים התאכזבו ממדיניות הממשלה הרוסית בפסיביות תגובתה לפוגרומים ביהודים.
- ההסכמה בין כל הפלגים היהודיים הדתיים, משכילים ועניים כולל כאלה שהיו מסוכסכים ביניהם, כי קלו כל הקצין ו"יש לעשות מעשה" כדי לשנות את המצב.
- מובילי דעה בקרב היהודים כמו פינסקר, שטען כי היהודים נתפשים כאומה חיה, אולם נטולת ארץ היות והיהודים פזורים על הגלובוס כולו. היהודים הם בעצם סוג של "מת-חי".
- ההיסטוריה המצטברת של האירועים והשנאה ליהודים כפי שהוצגו כתהליך שחוזר חלילה במאות השנים האחרונות שלפני ה-119.
- התחבטות יהודי מזרח אירופה בשאלות זהותם וניסיונותיהם להסתגל למציאות המשתנה סביבם, יצרו מגוון רעיונות זרמים ותנועות שהיוו אבני דרך ותשתית לתולדות עם ישראל בעת החדשה.
יעקב רוב
חוקר
Scientist
