בימים אלה, ניתן פסק-דין חדש בו נקבע כי רשות המכס תפסה שלא כדין מכולה של צעצועים. רשות המכס טענה כי התפיסה בוצעה בשל חשד ליבוא במסווה לרשות הפלסטינית, אך בית המשפט ביטל את התפיסה והורה על החזרת המשלוח ליבואן (1).
• · מהו סיפור המקרה שעמד להכרעת בית המשפט?
היבואן ייבא צעצועים דרך נמל אשדוד, בשלוש מכולות, והשיג מבעוד מועד אישור מכון התקנים וממשרד הכלכלה, מינהל התקינה, לשחרור הטובין מפיקוח רשות המכס.
היבואן טען כי לאחר הגעת הטובין לישראל, חלפו שלושה שבועות עד שרשות המכס בדקה את הטובין, ונקטה בהליכי בדיקה בלתי סבירים, כולל בדיקות שיקוף, בדיקות על ידי כלבנים, ובדיקת קרטונים בהיקף משמעותי.
עוד טען היבואן, כי למרות שהטובין עמדו בתנאי הדין לצורך יבואם, החליטה רשות המכס לתפוס אותם מכח סעיף 188 לפקודת המכס, שלא כדין.
היבואן טען, כי הטובין נתפסו לכאורה משום שלא צוין דגם הצעצוע על חלק מהטובין, אלא שהחוק אינו מחייב זאת.
מנגד, טענה רשות המכס כי הטובין נתפסו ממספר סיבות, ביניהן צעצועים שיובאו ללא אישור תקן, וכן, צעצועים שיובאו מדבקות שהוסתרו, שעליהן שם יבואן ברשות הפלסטינית, על כן עלה החשד כי אין מדובר ביבוא לישראל, אלא ביבוא במסווה לרשות הפלסטינית, שכללו כ-500 קרטונים כאלה.
רשות המכס טענה כי טובין שיובאו לרשות הפלסטינית מחייבים הצהרה של קוד אוטונומיה, ועל כן, מדובר היה בהצהרה כוזבת, אשר מעבר לעניין הבטחוני, גורם גם להתמחקות ממיסים שאמורים להיות משולמים עבור הרשות הפלסטינית.
• · מה פסק בית המשפט?
ראשית, במהלך בירור התיק הסתבר כי נושא התקינה הוסר מעל הפרק, שכן מדובר היה בצעצועים שאין עמן בעיה בהיבט זה, כך שהנושא המרכזי שנדרש להכרעה, הוא- האם די היה במדבקות עם שם היבואן ברשות הפלסטינית, על מנת להביא לתפיסת וחילוט המשלוח, בחשד להצהרה כוזבת- טובין שיובאו לרשות הפלסטינית, במסווה של טובין שיובאו לישראל.
בעניין זה, קבע בית המשפט: "החלטתה של הנתבעת בנוגע לחילוט הטובין עקב חשש להברחה הינה החלטה שאינה סבירה ולכן יש לבטלה".
בית המשפט יצא מנקודת הנחה, כי החיפוש במכולות בשל מידע מודיעיני, היה מוצדק. בית המשפט המשיך וקבע, כי הנושא העומד לדיון אינו האם החלטת המכס לחפש, הייתה סבירה- אלא- האם תוצאות החיפוש בפועל, הצדיקו את התפיסה.
בהיבט זה, קבע בית המשפט כי לא קמה תועלת כלכלית בניסיון הברחה, כביכול, שכן העלויות ביבוא הצעצועים לרשות הפלסטינית, דומות לעלויות ביבוא לישראל.
כמו כן, קבע בית המשפט, כי חששה של רשות המכס התבדה, משלא נמצאו במשלוח טובין האסורים ביבוא, בין אם יובאו לרשות הפלסטינית, בין אם יובאו לישראל.
היבואן טען כי המדבקות נובעות מכך שמדובר בסחורה שבעבר יובאה לישראל על ידי פלסטינים, והוחזרה לחו"ל. בית המשפט מצא הסבר זה, כהסבר מניח את הדעת. בית המשפט מצא עוד, כי על חלק מהטובין היו מדבקות של שמות יבואנים ברוסיה וארה"ב, ורשות המכס התעלמה ממצא זה, שלכאורה תומך בטענות היבואן כי לא היה ניסיון הברחה לרשות הפלסטינית.
בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי התפיסה והחילוט היו שלא כדין, והורה על שחרור המכולה, תוך שציין, כי עלויות האחסנה לא יושתו על היבואן, לנוכח תוצאות פסק-הדין, וחייב את רשות המכס בהוצאות משפט של 10,000 ש"ח.
• · מה ניתן ללמוד מפסק-הדין?
סמכויות התפיסה והחילוט של רשות המכס, מכח סעיפים 188 ו-192 לפקודת המכס, הן סמכויות עתיקות יומין, הנובעות מפקודת המכס, שמקורה בתקופת המנדט הבריטי.
בית המשפט כבר קבע בעבר, במקרים דומים, כי סמכויות תפיסה וחילוט המנוסחות בצורה כה רחבה, יש לפרשן בצמצום ככל הניתן, בין היתר, בהתאם לזכויות החוקתיות, כדוגמת זכות הקניין, מכח חוקי היסוד של מדינת ישראל.
המקרה הנוכחי יכול לעודד את ציבור היבואנים, שכן הוא מהווה דוגמא נוספת למקרה בו בית המשפט מפרש בצמצום את סמכויות המכס, ובשל כך, תוצאת פסק-הדין הייתה לטובת היבואן.
להערכתי, העובדה שמדובר היה במשלוח צעצועים, ולא במשלוח של טובין בעלי הקשר בטחוני כלשהו, עמדה לרשות המכס לרועץ, וגרמה לבית המשפט שלא להתרשם מן הטענה בדבר המידע המודיעיני והטיעון הבטחוני.
(1) ת"א (שלום אשקלון) 4775-07-20 חברת בנא טויס בע"מ נ' מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ, פסק-דין מיום 26.7.21, השופטת הבכירה סבין כהן. ב"כ הצדדים: ליבואן- עו"ד יפעת בר אבי בראון. לרשות המכס- פרקליטות מחוז דרום (אזרחי). פסק-הדין כפוף לזכות לערעור לבית המשפט המחוזי.
https://www.nevo.co.il/psika_html/shalom/SH-20-07-4775-341.htm
עו"ד עומר וגנר, מתמחה בדיני מכס, יבוא יצוא וסחר בינלאומי
