מדוע נעלמה מפלגת העבודה שבנתה את המדינה? 

מדוע נעלמה מפלגת העבודה שבנתה את המדינה?

מחאות קבוצות," דור תש"ח" ו"דור הצעירים" שהתרחשו בישראל בשנים 1948-1967סימנו כיוון חדש בין הציבור לממשלה ושקיעתה של תנועתה עבודה

המחאה בישראל ובעולם בשנים1948-1967 התבססה על קשר בין תרבות לפוליטיקה במטרה לתקוף את הממסד והסדר הקיים.

הרקע לביקורת ומחאות הצעירים התפרש ופעל בכיוונים אידאולוגיים שונים כשורש להבנת המאבקים בין הממסד של תנועת העבודה השולטת ובין ציבור תומכיה, על רקע פעולתו של מבנה השליטה שפעל בחוסר דמוקרטיה או ניצול לא תקין

מפלגת השלטון דאז, מפא"י, ניצלה משאביה לנטרול באמצעות צנזורה תקשורתית, ולפעמים תוך דיכוי בכוח של מפלגות יריבות התארגנויות חוץ-פרלמנטריות, כמו תנועות מחאה, כדי לשמר משטר פוליטי דומיננטי שלה. למשל, ההפעלה המסיבית של כוחות משטרה נגד החרדים במסגרת מה שכונה "מהומות כיכר השבת" בירושלים, בשנים 1949-1955

המחאה בשנים 1977-1967 בישרה את עלייתה של התנגדות להגמוניה של שלטון תנועת העבודה על רקע התפתחותה של החברה הישראלית. זאת למרות שהעשור שבין מחצית שנות החמישים למחצית שנות השישים התאפיין ביציבות פוליטית שקט יחסי בגבולות, חיסול המעברות וצמיחה כלכלית חלה עלייה דרמטית בהתנגדות לממסד השלטוני. אולם, זה רק לכאורה, שכן כבר בשנות החמישים התגלו בקיעים משמעותיים במבנה השליטה של תנועת העבודה שהתפתחו לקווי שבר בגלל המחאות.

מחאת הדור הצעיר והשקט. כבר בנובמבר 1950 נואם בכנסת יזהר סמילנסקי וטוען כי עמדות חלוציות בקליטת עולים כמעט נעלמו, וכי זה בא לידי ביטוי בכך שבניגוד לעבר כבר אין עלייה להכשרות והתיישבות שהוא נשמתה של הציונות. זלמן שז"ר טוען כמוהו ודוד בן גוריון פונה בקריאה לגיוס למען הגשמת יעדים לאומיים ונענה באפתיות מופגנת בשנת 1954 עת הוא נואם בפני 8000 תלמידי י"א וי"ב.

הדור החדש שנכנס לחיים הציבוריים בשנות החמישים והשישים (ילידי1945-1925  הדור השקט, שמכונה "דור תש"ח" 'או "דור הצבר"). אלה היו אנשים שהשתתפו בהעפלה ,בהתיישבות ובמאבק הביטחוני בשנות הארבעים. הצייתנות השתנתה והנוער והצעירים החלו לגלות מרד פסיבי, אי-ציות וחיפוש אלמנטים של חופש הובילו את הדור. רבים מתלמידי בתי הספר התיכוניים חדלו מלהשתתף בפעילות תנועות הנוער;מקצתם החלו לפתח את"תרבות הבוגרים יותר" ומיהרו להשתחרר מהשירות הצבאי ופנו ללימודים גבוהים,לרכישת מקצוע,להקמת בית משפחתי ולביסוס מעמדם הכלכלי, תוך כדי אימוץ מאפיינים" בורגניים". המרד הפסיבי" של הדור הצעיר" בשנות החמישים נחשף גם מתוך הטענות שהעלו כלפיו נציגים שונים של ממסד תנועת העבודה.

במו ידיהן גיבשו מפא"י ומפ"ם מנגנון גיוס כ"מפלגות מנגנון," ששאבו את כוחן ממערכות הכלכליות שעליהן שלטו )ההסתדרות ומנגנוני המדינה במפא“י, הקיבוצים במפ“ם). מהלך זה צמצם את הפעולה

האידאולוגית אל מול הציבור הרחב, תוך שמפתחים רק מנגנון חלוקת המשאבים במקום לדרבן השתתפות פוליטית של האזרחים, והפיכת האזרח במקום סביל בלבד בתוך מבנה השליטה החדש שיצרו. המהלך התהווה בשנים 1948-1953.   

מפלגת העבודה שהיתה בשלטון בשנים 1948-1967 כחלק מהקולקטיב במדינה, שלטה אידיאולוגית על יתר חלק העם. זו בעצם הגדרת המושג הגמוניה. מאפייני השליטה האדיאולוגית של באו לידי ביטוי בתפקודה כשכבה מונופוליסטית שכפתה את כללי המשחק, הסדר החברתי והגדרת המציאות, בטשטוש גבולות בין הכלכלה, חברה ופוליטיקה והכתבת הצרכים של הציבור. בקיעי ההגמוניה נוצרו בעשרים השנים הראשונות מקום המדינה והיה צורך להשתמש בכוח אלים לשם קיום המשטר. המשטר לא נתפס כ"אמיתי" וכן כללי המשחק לא נראו כמובנים מאליהם בקרב שתי קבוצות הצעירים שערערו על המשטר, בטענה כי קיימת עלות חברתית-פוליטית-כלכלית גבוהה בקיוםהמשטר.קבוצות הצעירים הציגו את  המשטר כלא פועל מספיק פועל למען הקולקטיב, הפרט ולא כמשטר שיוויוני. הם טענו כי הצופן התרבותי שקבע את גבולות וזהות הקולקטיב היהודי היה של "אנחנו"-"הם". את הקונפליקטים הם ראו כבסיסיים ולא סביב סוגיות משניות.

 לכן, בשנים האלה 1948-1967 נזרע זרע תחילת נסיגתה של מפא"י ומפלגת העבודה לנסיגה והיעלמות הדרגתית ממפת השלטון ,עד לימים אלה שכמעט נעלמת המפלגה עם מנדטים ספורים בכנסת. השליטה ההגמונית דעכה והיה ערעור "על אש קטנה" על כללי המשחק הבסיסיים, שתפתחה למדורה גדולה אחרי 1967.

מפלגת העבודה לא השכילה לקיים מרכז אידיאולוגי אשר שמתוכו תוקרן האידיאולוגיה אל הפריפריה, אשר היתה די פאסיבית.