אגדה מודרנית - האם היוטיובר החליף את מבקר האמנות? כיצד הפכתי למבקר האמנות השני הכי פופולרי ברשת. 

 בשנים האחרונות תופס מדיום חדש את החלל שנוצר עם שקיעת עיתונות האמנות: סרטוני ביקורות אמנות ברשת.האם ביקורת האמנות הישירה בסרטונים היא תחליף הולם למילה הכתובה?

נעשו בעבר מספר סרטים דוקומנטריים על האמנות של שנות השישים והשבעים, אבל ההרגשה  היום שלסרטים אילו אין שום רלוונטיות להווה. לא רק שהסרטים עוסקים באמנות מעידן שהיה ואיננו, הם מתעדים סיקור של אמנות  שהיא פרה-היסטורית לקהל הצעיר העכשווי.

המשבר המתמשך של עולם ירחוני האמנות (מגזינים בלעז) המודפסים הוא כבר חדשות ישנות. כתבי עת נסגרים בזה אחר זה.   ישנם לא מעט ירחונים כתובים הפונים לקהל מבוגר או לנישות באמנות, ונותרו עדיין כמה ירחוני מיינסטרים,  כמו                Art Review"" ודומיו, אבל התחושה הלא נוחה נובעת לא רק מהידלדלותה של הכתיבה המגזינית על אמנות בימינו, אלא בעיקר מהתעצמותו של התחליף שלה – סיקור וביקורת אמנות ביוטיוב. היוטיובר החליף, את מבקר האמנות בהגדרתו המסורתית.

יש יוטיוברים שמבקרים ומנתחים אמנות בתשוקה ובמקצועיות שעולות על אלה של רוב מבקרי האמנות המסורתיים. הם עושים את זה בסרטונים ארוכים, שיורדים לפרטים הכי קטנים של העשייה האמנותית, ואף על פי שבעידן הנוכחי טווח הקשב הצטמצם כביכול ל-15 השניות של סרטון הטיקטוק, יש לסרטונים שלהם צופים רבים מאוד.

 עם  מעל מאה אלף מנויים לערוץ היוטיוב שלו, חידתי הוא ככל הנראה מבקר האמנות השני בפופולריות שלו ברשת, וסביר להניח שגם אחד הטובים  שבהם. חידתי , בן 71, הוא שילוב של יזם היי טק מגניב, ומפיק שמכיר את סודות האולפן ותעשיית האמנות. הרצל מעלה גם סרטוני הדרכה על זרמים ומגמות באמנות, אבל הפופולריות שלו נובעת מסדרת הסרטונים -" What Makes This Art Work Great".                                    

 כל סרטון כזה הוא כמו שיעור באנטומיה אמנותית. חידתי  בוחר יצירת אמנות איקונית (כמעט תמיד מהתקופה שבין שנות השישים לשנות התשעים), מפרק אותה לגורמים, מבודד ומנתח את התפקידים השונים ומצביע באופן מדוייק על המרכיבים האמנותיים כמו קומפוזיציה, צבע, סגנון (פיגורטיבי מול מופשט), שעושים את ההבדל בין יצירה טובה לבין יצירה נפלאה. חידתי תרם רבות למעבר מביקורת אמנות של קונצנזוס לביקורת אמנות של חוסר קונצנזוס, שהיא מפרה הרבה יותר את הצופים.

צריך להיות בעל עניין עמוק באמנות על מנת ליהנות מהסרטונים של חידתי . הוא משתמש די הרבה במושגים מקצועיים מתחומי הציור והציור הדיגיטלי, אבל בדרך כלל זה לא מרתיע את צופיו מפני שהניתוח שלו, מפיץ אהבת אמנות חסרת גבולות, וגם פתיחות לסגנונות וטעמים רבים. בשם הפתיחות הזאת, ואולי גם מתוך רצון להגדיל עוד יותר את מספר העוקבים, חידתי העלה לאחרונה סרטון שבו הוא מנתח את עשרת יצירות האמנות הפופולריות ביותר בחיפוש בגוגל. חידתי  נכנס עם הסרטון הזה למצעד הסרטונים הוויראליים של יוטיוב, מה שלא קרה עם שאר הסרטונים שלו המעניינים בהרבה מבחינה אמנותית.

פופולרי יותר מחידתי  –– הוא הרונימוס אנונימוס.אנונימוס, שמכנה את עצמו "חנון האמנות העסוק ביותר באינטרנט", הוא ככל הנראה מבקר האמנות המצליח ביותר ביוטיוב. הוא מאמין שביקורת אמנות טובה נשענת על טיעונים מקוריים ותקפים. לערוץ שלו, יש כ-200 אלף עוקבים נאמנים. "ניו יורק טיימס" הקדיש לאנונימוס כתבת פרופיל, ואחד המרואיינים, אמן צעיר, אמר למבקר העיתון: "אם תתפוס מישהו ברחוב ותבקש ממנו לנקוב בשמו של מבקר אמנות כלשהו, אם הוא יהיה מתחת לגיל 25 הוא ככל הנראה יגיד 'הרונימוס אנונימוס'". עדות נוספת לפופולריות ולהשפעה של אנונימוס הוא הסיפור של  אמן צעיר, שלא הבין מדוע נמכרה עבודה אחת בלבד שלו, וכול שאר העבודות שלו נכשלו אצל הקהל. קרובת משפחה בת-עשרה של האמן סיפקה הסבר. "'הרונימוס אנונימוס העלה ביקורת על העבודה שלך", אמרה הנערה. "הוא נתן לעבודה שלך את הציון 10!"

אנונימוס, פתח את ערוץ היוטיוב שלו ב-2014  ובתוך כמה שנים נהפך למוסד ביוטיוב. בתחילת דרכו עבד לבד, אבל כיום הוא מעסיק עורך, עורך וידיאו, סוכן בוקינג ועורך דין. ההצלחה של אנונימוס נובעת במידה רבה ממוסר עבודה גבוה במיוחד. הוא מייצר תוכן באופן בלתי פוסק. כל יום הוא מעלה ביקורת על עבודה, גלריה או מוזיאון אחרים. והוא לא מחפף. הוא מפרק לעומק את העבודות או התערוכות שהוא מבקר. הביקורות שלו ארוכות, מפורטות וצוללות לניואנסים הכי קטנים, בלי לוותר על התמונה הגדולה. אנונימוס ראוי להערכה רבה על החריצות, אהבת האמנות ולא פחות חשוב – על היכולת להפוך ביקורת אמנות לוויראלית. אבל יש גם מגרעות רציניות לביקורות שלו. ראשית, הן נוטות לייגע. הבעיה השנייה של אנונימוס היא שהוא אמנם מדבר ישירות אל הצופים שלו, אבל ברור שהוא קורא טקסט כתוב. ההומור שלו קצת מוגבל. בכל הנוגע לפופולריות והשפעה, אין ספק שהוא משאיר מאחוריו את כול המבקרים הכותבים. אבל בכל הנוגע לאיכות, הוא הרבה פחות מוצלח, ואתן לו ציון בינוני בלבד.  אסיים בכך שהביקורות ביוטיוב סובבות סביב המבקר. הוא שם כול הזמן. אבל ביקורת אמנות איננה צריכה לשים את המבקר במרכז, היא על האמנות. כתיבה מאפשרת את הגישה הזאת. דיבור פחות. כשאתה מדבר כל הזמן, קצת קשה לאמנות לדבר בעצמה. לסיום הכתסב  - אני חוזר שוב שכול מה שתיארתי בכתבתי הינו בגדר אגדה מודרנית דמיונית.