מדוע יש לי כאבי גב ומה הם מסמנים? 

כאבים הם סמן שמשהו אינו כשורה בגופנו. 80% מהאכולוסיה המבוגרת סובלת מכאבי גב תחתון וההתייחסות אליהן היא בדרך כלל בהבלגה. כלומר, רובנו לא מעניקים תשומת לב יתרה לכאבי גב, עדינים או בולטים במהלך חיינו ולומדים לחיות איתם ולשכך אותם. באין סיבה ברורה לכאורה אנו מתייחסים לכאבי הגב ולהתקפי 'גב תפוס' כאל דבר נורמלי שכולם מתישהו סובלים מהם. עלינו להבין שההתייחסות אל כאב היא דבר יחסי ואף תרבותי. קרוב לוודאי שלרופא המשפחה, האורטופד ואפילו למטפל הפארא-רפואי שאנו פוקדים אותו מדי פעם בשביל 'לשחרר' את הגב אין תשובה ברורה פשוטה והגיונית מדוע כאבי הבאים מגיעים ומהם מסמנים. עלינו להבין שאם מקור פרנסתנו, האוכל שאנו אוכלים היה תלוי בתנועה חופשית וללא כאב כפי שהיה בימי קדם כשהיינו לקטים-ציידים, כאבי הגב היו סכנת חיים ממש. עם 'גב תפוס' היינו טרף קל, לא יכולנו לנוס על נפשנו, לא יכולנו לצוד ולא להתכופף ולאסוף מזון. היינו נטל על הסובבים אותנו ולא יכולנו לקיים את עצמנו. כיום, שרובנו יושבים ונשענים על כסאות נוחים במהלך היום ועל כורסאות בערבים ואיננו מתפרסים מלקט וצייד, ההתייחסות למצב הרה-אסון של גב תפוס הוא בהבלגה. אנו מודעים לכך ומקווים שזה יעבור ומהר ונוכל להמשיך עם חיינו. כאמור, ההתייחסות לכאבי הגב היא בהמעטת הסימן הגופני וחוסר מודעות משווע למה שמסמן גב תפוס והתהליך הגופני ארוך הטווח שגופנו עובר.

הסיבה העיקרית להתפתחות כאבי גב נעוצה באורח החיים שסיגלנו לעצמנו מבלי דעת ומבלי ביקורת. ראשית, אנו יושבים רוב היום. אנו יושבים מגיל צעיר ונשענים לאחור על משענות מהגן, בית הספר, בתיכון, בבית ולפעמים גם בצבא. אנו יושבים במכללה ויושבים פעמים רבות שעות ארוכות בעבודה. אנו יושבים שעות במצטבר במכונית בפקקים. גופנו שנועד לזקיפות קומה, הליכה ותנועה ושסיגל לעצמו יציבה זקופה וחופשיה מכאב עד גיל 6 גדל ומתחיל להתנוון. נזקי הישיבה וההישענות לאחור הם איטיים ומצטברים אך כיום גם לבני נוער כבר יש כאבי גב. כאבי גב ופתולוגיות בעמוד השידרה כגון פריצת דיסק, בלט דיסק מתרחשים מוקדם יותר. אנשים בגיל 30-40 הספיקו לקבל פענוח MRI על התפתחות בלטי דיסק מרובים ופריצות דיסק. חוות הדעת שהם מקבלים כלל אינה קושרת בין כאבי הגב שמלווים אותם שנים, התקפי גב תפוס נשנים כל כמה חודשים והתפתחות של כאבים נוירופטיים ברגליים (הקרנות כאב). כפי שנראה עוד רגע כל המאורעות האלה קשורים יחד ומספרים על התפתחות של בעיה אחת - קריסת היציבה שלנו.

גופנו חייב להתנגד מול כול המשיכה, מול משקל בשביל לשמור על חוזקו, חיותו ובריאותו. אסטרונאוטים בחלל שאינם מתנגדים מול כוח המשיכה מאבדים מאסת עצם, טונוס שריר ועוצמה. תהליך דומה מתרחש בגופנו כאשר אנו יושבים ונשענים לאחור במה שאנו מכנים "ישיבה פאסיבית". גופנו שנועד לתנועה, הליכה זקופה מתקבע במהלך שעות רבות בתוך מכשיר יציבה לו אנו קוראים 'כיסא'. כיסא הוא דבר תרבותי - אין אף יצור בטבע שנזקק למכשיר שיתמוך ביציבה שלו. קופים אינם נעים עם כיסא מתקפל ומתיישבים ונחים עליו. כוחות הניוון ובראשם מה שקרוי "הסינדרום המטאבולי" פועלים על גופנו תוך 20 דקות מרגע הישיבה הפאסיבית. שימו לב שישיבה פאסיבית עושה שימוש במשענת. כלומר ניתן לשבת בצורה אקטיבית (כפי שאני כרגע יושב וכותב) שבה דבר אינו נוגע בגבי. זוקפי הגב, השרירים העמוקים ביותר שעוטפים ומייציבים את חוליות עמוד השידרה עדיין מתנגדים מול כוח המשיכה, שומרים על תפקודם וחיותם ואינם מתנוונים. זאת לעומת ישיבה פאסיבית שעונה לאחור. אנו נוטים להירגע על כיסאות 'אורטופדיים' או כורסאות שמזמינים את גבנו להישען ולרפוס לאחור. בישיבה פאסיבית תהליכי ניוון ( Atrophy ) מתרחשים בגוף והורסים את היציבה. התהליך מצטבר מיום ליום והיחלשות השרירים העמוקים ביותר מתרחשת בעודנו נשענים ולא שמים לב. המשענת גורמת לנו לעימעמום האותות התחושתיים שמגיעים למוח ואין לנו מושג שאנו כפופים יותר מיום ליום ומנהלים בקושי רב יותר.

רבים מודעים לאורח החיים היושבני ומנסים לנטרלו בפעילות גופנית כגון ריצה, חדר כושר והתעמלות. ההתייחסות שפעילות כזו, אפילו יום יומית בת חצי שעה - שעה מאפסות את תהליכי הניוון היא שגויה ופעמים רבות דווקא הפעילות הגופנית פוצעת אותנו ומחמירה את המצב. הסינדרום המטבולי גורם להאטה בחילוף החומרים בגוף כמו גם להצטברות של פסולת בין תאית שאינו מפונה בגלל הישיבה וחוסר התזוזה. גופנו מעלה מאסה בגלל ההאטה המטאבולית ונחלש. במצב כזה, גופנו נהיה פגיע. כל שינוי באורח החיים, פעילות כגון הרמת משא, משחק עם הילדים, טיול יוצא דופן ו'תנועה לא טובה' עשויים לתפוס את גבנו להגביל את תנועתנו ואף לתפוס את גבנו.

אנו לא שמים לב או מתייחסים בחוסר מודעות ובהבלגה לכאבים קלים בזמן הזדקפות מכיסא, מישיבה במכונית. מתייחסים באופן נורמלי לכך שכואב לנו בהתכופפות קדימה, לכך שאיבדנו גמישות. אנו מתייחסים בסלחנות לכך שאנו כפופים והתווספו מוקדי כאב עדינים בגב. כאבי גב לאחר אופניים?חדר כושר? ריצה? אלו הם הסימנים שהגוף אינו עומד בעומס ונחלש. ככל שמאסת הגוף גדולה יותר אנו רגישים פחות וסלחנים יותר אבל אלו הם בדיוק הסימנים שגופנו משדר שמשהו לא טוב מתרחש בגופנו. כאבי הגב העדינים הם הסימנים הראשונים לתהליך קריסת היציבה ואיבוד היכולת שלנו להזדקף. התהליך הזה מחלחל ומגיע להתקפי גב תפוס שהם סמן יותר ברור לקריסת היציבה. ניקח תרופות וננוח? זה לא מפסיק את הניוון. נלך לטיפול שאנו פאסיביים בו, זה מקל במקרים מסוימים אבל שוב אינו מפסיק את התהליך ששורשו בהרגלי היציבה היום יומיים שסיגלנו לעצמנו. התקף של גב תפוס כל כמה חודשים הוא סמן לניוון שמגיע עמוק יותר ומחלחל לדיסקים הבין חולייתיים. הרמנו משקל יוצא דופן? עשינו תנועה לא 'טובה'? זה לא מה שגורם לבלט דיסק. בלט הדיסק והפריצה שתבוא אחריה הןם פועל יוצא של איבוד היכולת להזדקף כתוצאה מישיבה פאסיבית יום יומית במהלך שנים. זוהי גם הסיבה מדוע בפענוחי MRI בלטים ופריצות דיסק מגיעים במקבצים ולא כפתולוגיה בודדת. זהו לא עניין של גנטיקה ולא של גיל - זה פועל יוצא של כוחות פיזיים והיחלשות הגוף.

בהתקף גב קשה שבדרך כלל אינו הראשון מסוגו, משבית אותנו גופנו ומותיר אותנו עם הקרנה עצבית לישבן או לרגל. או אז בדרך כלל נעלם כאב הגב ואנו מתייחסים לאירוע זה ללא קשר להתקפים הקודמים. המידע שאנו מקבלים והעזרה המיידית אינן נותנות לנו הבנה או מענה ארוך טווח מה קרה לנו ומה עושים עכשיו. תרופות, זריקות ואפילו ניתוחים אינם מספרים לנו את הסיפור האמיתי ואינם פותרים את הבעיה העיקרית מתחת לפני השטח. משום כך טיפולים פאסיביים, תרופות וניתוחים אינם מהווים פתרון ולא רפואה מונעת.

הפתרון מגיע קודם כל ממודעות שכאבי גב, קטנים כגדולים אינם דבר נורמלי והם הדרך של הגוף לאותת לנו שאורח החיים שהחלטנו עבורו אינו מתאים לו. להיפך, הוא הרסני. הדבר הבא המתבקש הוא לתקן יציבה על ידי תרגול ייעודי שמתקן את נזקי הישיבה ומחדש את גופנו. על ידי תרגול לפני תחילת העבודה אנו משנים את גופנו ממש. מתחזקים, מגמישים ומחזירים את זקיפות הקומה לגוף. בד בבד רוכשים שינויים בהרגלי הישיבה והימנעות כמה שניתן מישיבה פאסיבית כלומר להיגמל מהישענות לאחור. התרגול בשיטה מחזיר את היכולת להזדקף באופן טבעי ומחייה את הקשת הגבית התחתונה שמתנוונת כתוצאה מישיבה. התהליך הוא ממש חזרה לאחור. בתחילה נעלמות הקרנות הכאב לגפיים אם ישנן ולאחר מכן להעלים את כאב הגב הראשוני והחזרת היכולת להתכופף בעמידה ללא חשש. התרגול מתפתח ככל שהאדם מתמיד ולומד להקשיב שוב לגופו. התהליך מסתיים עם תרגול שהוא רפואה שמונעת הישנות כאבי גב והקרנות כאב והמשך התפתחות הפתולוגיות בעמוד השידרה.

אנו ממליצים לא להבליג על כאבי הגב ולא להתייחס אליהם בסלחנות ובסבלנות עד שיעברו אלא להתייחס אליהם בכל הרצינות. איכות חיינו נפגמת קשות עם כאבי גב ואנו זונחים ומוותרים על פעילויות חיוניות וגם מהנות בגללם. החזירו לגופכם את היכולת להזדקף. הישמרו משיבה פאסיבית והישענות על משענות ותרגלו תרגול מרפא ומתקן ששומר על חיותכם לאורך שנים.