במשך הרבה שנים הערפל היה הערפל היה בן לוויה קבוע שלי. הוא הופיע כששאלו אותי מה אני רוצה? כשאני שאלתי את עצמי מה אני רוצה - ללמוד, לעשות? מה אני אוהבת? מה בא לי?
במקום תשובה היה מופיע מולי מסך של ערפל.
חשבתי שאני לא יודעת מה אני רוצה, חשבתי שבכלל אין לי רצונות. אבל גיליתי שהערפל הוא חבר נאמן שאף פעם לא מחמיץ הזדמנות לשמור ולהגן - כן, כן! לשמור ולהגן - ברגעים הוא חושב שנשקפת סכנה. גם אם הסכנה כבר מזמן עבר זמנה.
כי הערפל הוא שיריון אבירים, מגן. כוונתו טובה לחלוטין. הוא באמת לטובתנו.
אז למה הוא מופיע כשאנחנו חושבות מה אנחנו רוצות לעשות? מה בא לנו? מה הצעד הבא? האם בא לי העבודה הזאת? האם היחסים האלה נכונים לי? - למה דווקא אז מגיע הערפל? ממה הוא מגן ושומר?
לרוב, הערפל קיבל את תפקיד השומר כשהיינו בגיל צעיר, לפעמים אפילו צעיר מאוד.
אם בסביבה בה גדלנו, למדנו על בשרנו שלרצונות שלנו אין מקום. שהחלומות שלנו עלולים לעורר זלזול או אולי בכלל התעלמות. אם למדנו שלדעות שלנו, לרעיונות שלנו, לתשוקות שלנו - אין קרקע בטוחה לצמוח עליה -
אז כדי לא להפגע שוב ושוב, כדי לא להתאכזב שוב ושוב - למדנו לסגור את רצונות שלנו, את החלומות, התשוקות בתוך קופסה ואת המפתח זרקנו לענן ערפל.
ואז - כשפתאום עולה השאלה - מה בא לי? מה אני רוצה? הערפל מסתיר לי את הרצונות שלי, את החלומות שלי, כדי שלא נפגע שוב. כדי שלא נתאכזב שוב.
למשל, אם בתור ילדים, בכל פעם שרצינו משהו, ביקשנו משהו - התגובה מהסביבה הייתה - יש עכשיו דברים חשובים יותר להתעסק איתם חוץ מאשר לשמוע את הרצונות שלך - למדנו שהרצונות שלנו, לא באמת מעניינים ולכן כדי לא להתאכזב שוב, למדנו להסתיר את הרצונות שלנו מאחורי מסך ערפל.
או למשל, אם כשהיינו ילדים הרבה מהרעיונות שלנו, מהרצונות שלנו - "זכו" בביקורת ובזלזול - למדנו שהרצונות שלנו לא שווים התייחסות. הם גרועים וחסרי טעם. אז למדנו להסתיר אותם מאחורי מסך ערפל.
אבל, מטבענו - תמיד יש לנו רצונות, חלומות, תשוקות - ואם אנחנו לא מצליחות לגעת בהם - כנראה שיש לזה סיבה.
אם נגלה ממה שומר עלינו הערפל, נוכל להפרד ממנו לשלום ולגלות בדיוק מה אנחנו רוצים.
