בנית חזון תרבותי ואמנותי לערים בישראל 

  בשנים האחרונות אנו עדים לבניית חזון ותוכניות תרבות ואמנות בערים רבות בעולם. ערים מובילות שהן מרכזי תרבות בוחרות להיערך מחדש לשנים הבאות. הסיבות העיקריות לשינויים הם מאפייני החברה והכלכלה של חברה גלובלית ורשתית.

משנות ה80 של המאה הקודמת החלה במערב אירופה וארצות הברית מדיניות ניאו ליברלית בתחום האמנות והתרבות. בשנים אלו רואים מגמות גוברות של אמנות המושפעת מכוחות השוק, תפיסת אמנות כהשקעה והפרטה של מוסדות אמנות ותרבות. בשנים אלו מתחילים לראות גם התייחסות במדיניות ארצית ועירונית לתעשיות תרבות

ולכלכלה היצירתית,   ומתפתחים מודלים עירוניים שמטפחים זליגת יצירתיות בין התחומים.

המשבר הכלכלי שהתחולל בשנת 2008 הוביל לקיצוצים בתקציבי התרבות של מדינות אירופה בכ25% בממוצע.

בעקבות המשבר גם קטנו באופן משמעותי התרומות הפרטיות שזרמו לארגוני ומוסדות תרבות ואמנות. שתי מגמות אלו חייבו ארגון מחדש של ההוצאה הציבורית.

בעקבות הקיצוצים מוצאים את עצמם גופים ממשלתיים ומוסדות תרבות בסכנה ובקשיים. הדבר מביא לבחינת

הערך המוסף שיש לתרבות והאמנות במטרה לשכנע כי התרבות והאמנות אינן רק פריווילגיה אסתטית המעניקה ערכים רוחניים ויוקרה למקום אלא יש לה תפקיד בסיסי בשמירה על איכות החיים. בשנים האחרונות ניתן לזהות מחקרים הבוחנים את הקשר שבין צריכת תרבות ו/או השתתפות ביצירה של אמנות לבין רמת הבריאות, מידת ההתנדבות בקהילה , רמת הסובלנות, שיעור הפשיעה, רמת התמדה בלימודים של תלמידים,  ועוד.

במדינות רבות באירופה אנו עדים למעבר מאחריות ארצית לאחריות עירונית. אג'נדת התרבות של האיחוד האירופי נובעת מההבנה שתרבות היא חלק ממערכת אקולוגית מקומית שמושפעת ומשפיעה על החינוך, הכלכלה, התיירות, הקהילה, ועל ענפים מסוימים בתעשייה ולכן יש לבזר המשאבים ולהעביר את האחריות לערים עצמן. השפעות

הדדיות אלו מחייבות תיאום ותכנון רוחבי ולכן יש לנהל אותם ברמה המקומית ולא הארצית.  אג'נדה זו מצמיחה תוכניות אסטרטגיות וכתיבת חזון בערים רבות באיחוד , לעיתים בפעם בראשונה.

בשנים האחרונות צומחים גופי תרבות חדשים המתארגנים בצורות ובמקומות לא שגרתיים. אמנים ויוצרים רבים פועלים באופן עצמאי ללא קשר למוסד תרבות מסוים.  דברים רבים הצומחים מלמטה ביוזמה פרטית מקבלים במה וביטוי ברשתות החברתיות ללא צנזורה או הכתבה מלמעלה. שורה של תופעות אלו,  יחד עם הרצון שהעיר תמשוך אליה יוצרים צעירים ולא רק מוסדות קאנונים , מביאה רבים ממקבלי החלטות לעבור ממדיניות מכתיבה למדיניות מאפשרת.

יוקר המחייה בערים הגדולות,  הביא לשורה של מחאות חברתיות ולנסיגה מהמדיניות הניאו ליברלית המוחלטת.

יותר ויותר תכניות חדשות למדיניות ציבורית בתחום האמנות והתרבות שמות דגש על הקהילות בעיר.

לכל הסיבות הללו יש לצרף שורה של טרנדים ותופעות חדשות בעולם התרבות והאמנות הגורמים לערים לעדכן את התכניות שלהן. בין הטרנדים הבולטים ניתן למנות את כניסת האמנות והתרבות הדיגיטלית, דגש על המרחב הציבורי ויצירה מחוץ למבנים מוסדיים מוכרים. יצירת עבודות במיוחד למקום מסוים ( site specific art ) או יצירת פרויקטים אמנותיים עבור ועם קהילות מיוחדות, מתוך דיאלוג וניתוח צרכי הקהילות ( .(people specific art  טשטוש הגבולות בין היוצר לבין הקהל ויצירת עבודות יחד עם הקהל שמצופה לקחת חלק פעיל ביצירה או לפחות להשתמש בה בצורה שמעניקה לעבודות ולהם משמעויות שונות וחדשות. ניכוס תחומים חדשים לתוך עולם האמנות כמו מדע, פוליטיקה,  חינוך , קיימות , תכנון אורבני ועוד . טרנד נוסף הוא הדגש המיוחד על טכנולוגיה. בערים רבות בעולם קמו מעבדות יצירה שמשלבות טכנולוגיה,  עיצוב ואמנות המהוות ביטוי לתרבות המייקרים שצמחה מלמטה.