למה כל כך קל להתגרש פעם שניה ולמה, מצד שני, זה כל כך מפחיד? 

התשובה הקלה והמיידית היא שאחרי שהתגרשנו פעם אחת - קל  להתגרש שוב. אנחנו כבר יודעים איך עושים את זה, כבר מכירים את ההרגשה.

התשובה המורכבת היא שלהתגרש מפרק א זה כמו לשרוף את עצמינו בתוך בית ההורים שבו קיבלנו את עצמינו את הזהות שלנו.

הגזמתי? חישבו טוב. בזוגיות א אנחנו בונים חיים עצמאיים לראשונה, עוזבים את מי שהיינו ומה שעשינו ובונים מהות חדשה זוגית

וזה ממש כמו להוולד מחדש אבל לא מול עינהם הבוחנות של ההורים אלא מול עינינו ומול עיניהם הבוחנות של בני הזוג שלנו

אנחנו ניצבים בפני שיעורים חדשים, מעניינים או קשים, לומדים אותם, לומדים לנהל אותם כבוגרים בתוך מחוייבות זוגית. שיעורים כלכליים, רגשיים, מיניים, הוריים, מקצועיים משפחתיים, חברתיים  u name it

הכל קורה בתוך מהות מלאה של חיים ואז אחרי תקופה של טרפת שאיננו יודעים איך לנהל ואיך להבריא ממנה, הכל מתנפץ.

החיים נשברים לנו כמו זכוכית מחוסמת שמתנפצת לרסיסים. כלום לא נשאר שלם. לא בפיזי, לא ברגשי. לא באישי ולא בציבורי. מתנפץ.

ובגירושין פרק ב? אנחנו כבר אחרי בניית המהות הבוגרת והזוגית שלנו.כבר היינו כל מה שאנשים בוגרים הם ואפילו יותר. אפילו עברנו תהליכים של השרדות אחרי הגירושין הראשונים. אפשר לומר שהעור שלנו התקשה. למדנו להתמודד.

זוגיות פרק ב מרגישה יותר כמו דייט שנמשך. זה כיף גדול אבל אפשר גם בלי. בעוד שלפרק א נכנסנו כל כולנו, כמו בולדוזרים עם כל מה שיש, אהבה, כוונות, כוח, רצון ומרץ, בזוגיות פרק ב אנחנו כבר משתמשים במילים משמעותיות כמו  כדאי ומתאים, אנחנו שוקלים את העניין. מנסים, בודקים, נכנסים, יוצאים, ממש לא חד משמעיים כפי שהיינו פעם.

את הכישורים העיקריים שלנו כבר קיבלנו, חווינו, זה כבר לא מרגיש כמו -בית אבא- מה עוד שה-בית אבא- שלנו עם הילדים ולעיתים גם האקסים - ממשיך להתקיים בחיינו ולרוב, לא נסכים להתרחק ממנו.

כשפרק ב חדל, למרות מפח הנפש, הזעזוע קליל יותר, כן, זה לא נעים שוב...אבל הוא לא מנפץ את המהות שלנו. כבר ידענו זוגיות כגדולים, ידענו שהיא עלולה להסתיים וידענו גם גירושין, בדידות..ידענו להסתדר כלכלית .זה כבר לא -פחד מוות- מלהשאר לבד. זה כבר לא - -מה יהיה איתי- או איך אשרוד. כבר שרדנו גירושין אזי נשרוד שוב.

ועכשיו לשאלה השניה - אם זה לא כל כך נורא. מדוע אנחנו פוחדים מלהתחבר שוב ולהפגע?

גם כאן ישנה תשובה קלה ותשובה מורכבת. הקלה - למדנו כבר שבזוגיות יש פגיעות, אנחנו זוכרים את הכאב ואנחנו לא מזוכיסטיים.

התשובה השניה היא - הזכרון שלנו לא נח. זוכרים מה שהיה ואנחנו מתקשים להאמין שתהיה לנו זוגיות טובה יותר מאשר הייתה בעבר.

אנחנויודעים הכל על זוגיות ולא מאמינים שישנה אהבה שנשארת או זוגיות שהיא טובה ויציבה. עובדה...אפילו הזוגיות שלנו התפרקה.

האמת היא שכולם צודקים. להגיע לזוגיות שניה בלי עבודה פנימית על עצמך - סיכוי רב שהיא לא תצליח. שהיא תתרוקן.

להחליף את האובייקט שאיתו אתה ישן בלילה זה לא יספיק אלא אם כן תחליף גם את עצמך שישן עם האובייקט החדש.  זה הפגוע, הלא מאמין, חסר הסבלנות, החושש, עם הפתיל הקצר שרק מחכה שמשהו יתקלקל.

אז אם לא החלפת בך מאומה, סיכוי גדול שתשחזר דינמיקות שכבר הכרת בעבר עם האובייקט הראשון.

תעלב מאותם דברים, תתעקש על אותן עקרונות והרגלים, תסרב לאותן בקשות, תתקשה לבקש או להעזר, או לומר בפתיחות, תצעק על אותן שטויות ובאותה אינטונציה...בעצם, אתה מביא לאדם אחר את מה שנתת בזוגיות הקודמת שהתרסקה. אז אתה צודק. בדרך הזו, אין כל כך למה לצפות וזו הסיבה שמיליוני אנשים נשארים באתרי היכרויות שנים רבות ולבד.

אלה שעשו מהפך בחייהם עשו זאת כשהבינו שמה שהם היו בסיבוב הראשון כבר לא מספיק טוב לסיבוב נוסף של חיים. בוודאי לא מספיק טוב כשנפגשים עם אדם נוסף שגם הוא שרוט משל עצמו.

אלה שהצליחו הבינו שניתנה להם עוד הזדמנות, עשו עבודה פנימית על עצמם והגיעו טריים, באנרגיה מחודשת, במצב טוב ובעיניים מאמינות ומוכנות לקשר הבא שלהם וגם לשאר ההתמודדויות שהחיים מזנים להם.

אז אני כאן כדי לעבור גם איתך ,יד ביד, את התהליך שיביא אותך מחודש, בטוח בעצמך ורגוע יותר מאי פעם לפרק ב? של חייך ולאדם שיאהב אותך כאילו זו פעם ראשונה.