תום לב בנקאי - חובת הגילוי - השפעתה על חוב לבנק ועל ביטול ערבות 

תום לב הנה מידת ההתנהגות המינימאלית המצופה מאדם.אין צורך להיות מלאך. רק להיות "בן אדם".

תום הלב אינו רק מידה מוסרית-ערכית, הוא גם נורמה משפטית מחייבת: היעדרו בשלב קיום הסכם , ואף בשלב משא ומתן להסכם - עלול לגרור סנקציות של ביטול הסכם ו/או פיצויים; היעדרו בשלב יצירת חובות עלול לסכל הליך פשיטת רגל (או בשמו החדש והמכובס - "שיקום המבקש") ; היעדרו בשלב ניהול הליך פשיטת רגל - עלול לגרור ביטול ההליך והשלכתו בחזרה לזרועות הנושים הממתינים לו בהוצל"פ (הוצאה לפועל); הליכי תביעה ואף הליכי גבייה מחויבים בתום לב. בהתאם לפסיקה "על בעל דין חלה חובה להפעיל כוחותיו המשפטיים-דיוניים בדרך מקובלת ובתום לב", וכך עוד השלכות משפטיות רבות וכבדות משקל.

תום הלב נדרש מכל אדם בדרך התנהלותו היומיומית, וכן מתאגידים וכמובן שאף מרשויות ציבוריות.

בנקים, הינם תאגידים אשר, מעצם הגדרתם, מטרתם הנה להגדיל את רווחיהם.

עם זאת, ומחמת הפער העצום שבין עוצמת הבנק לחולשת הלקוח, החוק ופסיקה הטילו על הבנקים חובות תום לב מוגברות.

חובות תום הלב של הבנק נמדדות בכל מגוון פעולותיו עם הלקוח, כגון: במתן אשראי, בסירוב לתת אשראי, בסירוב לבצע פעולות ו/או להעניק שירותים משפטיים, ובמיוחד - בהחתמתו על מסמכים בעלי חשיבות כלכלית, כגון: ערבות ו/או משכנתא.

אציין כי לדעת מלומדים שונים, במקרים בהם הבנק "עוצם עיניים" ולא מברר עובדות אשר, כבנקאי סביר, היה עליו לברר, וזאת מחמת 'אי איכפתיות' או חוסר רצון לדעת", ניתן אף אז לקבוע כי מדובר בחוסר תום לב, שסנקציה בצידה כנגד הבנק.

במאמרנו זה נתמקד בנושא חובת הגילוי של הבנק כלפי לקוחותיהם. נקדים ונדגיש כי נפסק זה מכבר כי ערב = לקוח. קרי: הבנק חייב בחובות הזהירות, חובת תום הלב וחובת אמונים לא רק כלפי לקוחותיו הישירים, אלא אף כלפי הערבים.

למעשה, החוק והפסיקה אף הרחיבו את חובות הבנק כלפי הערב, והטילו על הבנק חובות גילוי מיוחדות כלפי הערב.

סעיף 3 לחוק הבנקאות אוסר על הבנק לעשות במעשה או במחדל כל דבר העלול להטעות לקוח בכל עניין מהותי למתן שירות ללקוח.הפסיקה הרחיבה וקבעה כי "אי גילוי של עובדות שמן הראוי היה לגלותן על פי דין או נוהג נחשב להטעיה, בין אם נעשתה ההטעיה בכוונת תחילה ובין אם בתום לב" (פס"ד ג'רבי נ' בנק איגוד, ליפרט, ועוד).

חוקי הבנקאות מרחיבים את דיני ההטעיה הקבועים בסעיף 15 לחוק החוזים: לצורך ביטול חוזה בשל מעשה ו/או מחדל המהווה הטעייה, אין צורך בהוכחת הטעיה בפועל וכן אין דרישה לקשר סיבתי בין ההטעיה ובין ההתקשרות עם הבנק (פס"ד ליפרט).

התוצאה הנה כי אדם שמשכן נכס ו/או חתם על ערבות ללא הגבלת סכום ומוכיח כי חתם על מסמכים אלו   מבלי שהבנק הסביר וגילה לו  את מטרת המשכנתא/ערבות ואת הסיכונים הגלומים בהם, לרבות מהות/היקף החובות המובטחים מכוחם ו/או אופן התנהלות חשבון הלקוחות הנערבים ועמידתם בהתחייבויותיהם, רשאי לטעון להטעיה הנובעת מחוסר הגילוי של הבנק, ולעתור בהתאם לביטול הערבות ו/או לביטול המשכנתא.

חובת הגילוי כה הורחבה בפסיקה, עד שלעיתים היא מאפשרת אף לגבור על החזקה המשפטית שאדם מוחזק כיודע ומבין הוראות מסמך עליו חתם, ולכן הוא מנוע מלהתכחש לחתימתו (פס"ד או. אר. אס שירותי כח אדם בע"מ נ' אלכסנדר כץ).

סעיף 22 לחוק הערבות קובע שורת נתונים ועובדות שעל הבנק לגלות לערב טרם חתימתו.

סעיף 24 לחוק הערבות מחייב מסירת העתק מחוזה הערבות לערב יחיד לפני חתימתו, וכן מסירת העתק חתום לאחר החתימה.

בהתאם לתקנות הערבות - הגילוי לערב יחיד לפי סעיף 22 לחוק ייעשה במסמך נפרד מחוזה הערבות, תוך מתן הזדמנות סבירה לערב  לעיין בו לפני חתימת חוזה הערבות, וכן נקבעו הוראות מפורטות בדבר צורת הגילוי, גודל האותיות, רווחים בין השורות וכיוצא באלה, והכול על מנת להבטיח כי הערב היחיד יודע ומבין בדיוק איזו התחייבות הוא נוטל על עצמו, טרם חתימתו על חוזה הערבות.

סעיף 23 לחוק הערבות קובע את ההשלכות מחמת אי גילוי של הבנק לערב, הנעות בין הקטנת החוב של הערב ועד לביטול מוחלט של הערבות, הכל בהתאם לחומרת אי הגילוי.

כך נפסק: "שיעורה של חובת הגילוי הוא פועל יוצא של הנסיבות המיוחדות בכל מקרה והוא גובר בעת שהמדובר בהתקשרות בין ערב לבין בנק מקום בו מתקיימים יחסי אמון וזהירות מוגברים ומכאן גם חובת גילוי מוגברת… הפרת החובה האמורה בסעיף 12 הנ"ל עשוי ליצור מצב של מניעות מלהסתמך על מסמך שנחתם כתוצאה מהפרת אותה חובה…".

הפסיקה מדגישה היטב את חובות הגילוי של הבנק:

" הבנק כפוף לחובות גילוי מוגברות אשר נועדו לשקף את עוצמתו של הבנק אל מול הלקוח, כמו גם את עוצמת ההשפעה הנודעת להתנהלותו ביחס למשק כולו. העוצמה הרבה אשר בידי הבנקים מונעת מן הלקוח, במקרים רבים, יכולת להתמודד עם הבנק בצורה שווה. הבנק מחויב לפעול בתום לב, לא להטעות את מקבל השירות, לגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות הניתן ולא פחות חשוב – עליו לפרט את מכלול הסיכונים הכרוכים בשירות זה...

"חייב הבנק לגלות ולמסור ללקוחותיו מידע מספיק על השלכותיו של המסמך. אין מדובר בברירה או אפשרות אלא במערכת חובות אקטיבית שמשמעותה גילוי מלא המגיע עד כדי גילוי ספציפי וכללי כשרמת הסיכון גבוהה יותר, כך גוברת חובת הגילוי"

"הבנקים חייבים להנחות את לקוחותיהם כראוי. הם חייבים להתריע בפניהם על היקף הסיכונים להם נחשפו, במיוחד בטריטוריה בה משמשים בערבוביה אינטרסים של הבנק והלקוח. ערבות ומשכנתא נופלות לתוך טריטוריה זו בהיותן עסקאות חד צדדיות. לכן, בכל מקום בו הבנק מחתים אדם על ערבות או משכנתא, שנועדו להבטחת חובותיו של אדם אחר, עליו להגדיר בשפה ברורה ופשוטה את היקף הסיכון...".

יתר על כן, על פי ההלכה הפסוקה, חובת הגילוי וחובת הבנק לוודא הבנת העסקה ע"י החותם מוטלות על בנק אף במקרה שממשכן הופנה לייעוץ חיצוני או כאשר חתימת מסמכי המשכנתא גופם נעשית בפני גורם מוסמך חיצוני לבנק (פס"ד כהן רות, פס"ד אוגלי, פס"ד לאומי למשכנתאות נ' הרשקו).

חובת הגילוי של הבנק אינה להסתפק במסירת נתונים אינפורמטיביים בלבד, אלא - מכח חובת האמונים שלו ללקוחותיו - גם לפעול ע"מ לוודא  את הבנת הלקוח בכל הנוגע לעסקה.

במסגרת זו:

הבנק חייב לתת ללקוח/ערב שהות לעיין במסמך לפני חתימתו.

הבנק חייב למסור ללקוח/ערב עותק מהמסך עליו חתם

הבנק חייב להדגיש ולהבליט פרטים מסוימים.

הבנק חייב לתרגם את הכתוב ללקוחות שאינם דוברי עברית.

הבנק חייב להסביר ללקוח/ערב את מהות העסקה ומשמעותה המלאה על היבטיה המשפטיים, תוצאותיה ולהשלכותיה , להדגיש עניינים מהותיים, ולוודא שהלקוח הבין את מלוא המידע שנמסר לו.  

בפסיקה נקבע, בפס"ד רבים , על ביטול ערבות ו/או על ביטול משכנתא ועל החובה לפטור את הנתבעים באופן מלא מחובם הנטען ע"י הבנק, וזאת בגלל הפרת חובת הגילוי מצד הבנק, אשר החתים ערבים/ממשכנים מבלי לגלות להם את הסיכונים שהם נוטלים על עצמם.

חובות הבנק כלפי הערבים לא נפסקים בשלב החתימה על ערבות, אלא מתפרשים אף לאחר מכן. הבנק חייב לעדכן את הערב בכל ההתפתחויות החשובות שיש להן השלכה על עיקרון ההפטר/ההחזר , וזאת עד לפקיעת חיובו של החייב העיקרי.

הבנק חייב להודיע לערב יחיד על פיגור בתשלומים של הלווה - החייב העיקרי - בתוך 90 יום מהפיגור.

הבנק חייב להודיע לערב יחיד על הגשת תביעה נגד הלווה.

לשון החוק הינה שהבנק חייב להודיע לערב אם "לא קיים החייב את חיובו". לטעמנו, לא מדובר רק במצב של אי פירעון ההלוואה אלא אף בהתפתחויות שליליות במצב חשבונו של החייב העיקרי, העלולות להשליך על פירעון החוב לו ערב הערב, כגון: חילול שיקים, וחריגות ממסגרת האשראי.

המסקנות:

1.         הציבור אינו יודע כי עומדות לזכותו טענות רבות כלפי התנהלות הבנק, והנובעות מחובות שהחוק והפסיקה הטילו על הבנקים לטובתו.

2.         אין ספור מקרים של ביטול ערבות ו/או ביטול משכנתא הוכרו בפסיקה, במקרים בהם התברר כי הבנק לא פעל בתום לב ו/או לא עמד בחובות הזהירות, תום הלב והאמונים שהוא חב ללקוחותיו.

3.         עו"ד המתמחה באמת בתחום הבנקאות יתחקר את כל מי שנכח בחתימת המסמך ע"מ ללקט, מכח מומחיותו, את "הפרטים הקטנים" הנותנים את התמונה הכוללת והאמיתית בשאלה האם הבנק עמד בחובותיו כלפי הלקוח/ערב בעת חתימת אלו על מסמכים.

4.         אדם שחתם בבנק על ערבות ו/או משכנתא ונדרש לשלם חוב - טוב יעשה אם יפנה לפני כן לייעוץ משפטי אצל עו"ד המתמחה באמת בתחום הבנקאות.