הליך ההדחה של הנשיא טראמפ: מהו ההליך, למה הוא נפתח דווקא עכשיו, ומהם סיכויי הצלחתו?
הליך הדחת נשיא ארצות הברית מכהונתו הוא מהלך פוליטי נדיר ביותר. בשבועות האחרונים הוא אומץ על ידי יריביו של הנשיא טראמפ, והם מנסים לקדם אותו בקונגרס.
על רקע זה, עולות שלוש השאלות הבאות:
•
מהו הליך הדחת הנשיא בארצות הברית?
•
מדוע עלה נושא זה דווקא עכשיו?
•
מהם סיכויי הצלחתו של הליך ההדחה?
מהו הליך הדחת הנשיא בארצות הברית?
החוקה בארצות הברית נכתבה עם כינון האומה האמריקנית, והיא מגדירה את יחסי הכוחות בין זרועות השלטון – הנשיא, הוא הרשות המבצעת; הקונגרס, הוא הרשות המחוקקת; ובית המשפט, הוא הרשות השופטת. החוקה מקצה לכל אחת משלוש רשויות השלטון את הסמכויות המיוחדות לה, וכמו כן מקצה לה סמכויות הנוגעות גם לשתי הרשויות האחרות.
העיקרון העומד בבסיס חלוקת סמכויות השלטון בארצות הברית הוא העיקרון הדמוקרטי של הגבלת השלטון בדרך של הפרדת רשויות השלטון, כך שרשות אחת לא תחזיק את כל סמכויות השלטון ולא תפעל ללא בקרה וללא פיקוח. במסגרת זו כוללת החוקה גם את הליך הדחת הנשיא - הליך פוליטי קיצוני, שנועד לרסן את הנשיא שלא לחרוג מסמכויותיו. אם עשה כן, הרי שלקונגרס מסורה הסמכות להדיח אותו מהשלטון.
תוכנה של החוקה חשוב מאוד לענייננו, משום שעבור האמריקנים, החוקה היא מסמך מכונן שכולם מכבדים אותו ומדברים בשמו. חשוב להבין זאת, אף כי אולי לנו הישראלים הדבר מוקשה, מכיוון שאין לנו חוקה ואף לא מסמך אחר המוסכם על כולנו.
ובכן, מה אומרת החוקה בסוגיית הדחת הנשיא?
הקונגרס האמריקני מורכב משני בתים: בית הנבחרים והסנאט. בפרק החוקה העוסק בסמכויות הקונגרס, כתוב בנוגע לבית הנבחרים: "לבית הנבחרים לבדו סמכות ההדחה [של הנשיא]" (פרק 1, חלק 2, סעיף 5).
אשר לסנאט, כתוב כך: "לסנאט לבדו הסמכות לשפוט בכל המקרים של ההדחות... אם נשיא ארצות הברית הוא הנאשם, בראש הרכב בית הדין ישב נשיא בית המשפט העליון, ולא יורשע אדם בדין אלא בהסכמת שני שליש של החברים הנוכחים. גזר הדין במקרים של הדחה לא ירחיק אל מעבר להדחת הנאשם מכהונתו, ופסילתו מכל משרה של כבוד, אמון או שכר מטעם ארצות הברית. [עם זאת, אפשר יהיה להגיש כתב אישום נגד האדם שהורשע בדין (בסנאט), להעמידו לדין, לשופטו ולגזור לו עונש לפי החוק"] (פרק 1, חלק 3, סעיפים 6, 7).
ובפרק של החוקה העוסק בסמכויות הנשיא, כתוב כך: "הנשיא...יועבר מכהונתו בהליך הדחה, על סמך הרשעה בבגידה, שוחד, או פשעים חמורים ועוונות אחרים" (פרק 2, חלק 4).
כלומר, נקבע כאן הליך שיפוטי המתקיים בקונגרס: בית הנבחרים שהוא הבית התחתון של הקונגרס, משמש כתובע ורק לו הסמכות להגיש כתב אישום נגד הנשיא ולהעמידו לדין, והסנאט שהוא הבית העליון של הקונגרס, הוא השופט הפוסק אם הנשיא יודח. כדי שבית הנבחרים ובו 435 חברים יפסוק כך יש צורך ברוב רגיל, אך כדי שהסנאט על מאה חבריו יפסוק כך, יש להשיג רוב מיוחס של שני שליש מחברי הסנאט היושבים בדין.
אנו עתה בשלב שבו מנהל בית הנבחרים בדיקה בנושא, ואחר כך צפוי שיתקיימו בו חקירה והצבעה האם להאשים את הנשיא.
עוד כדאי לשים לב, שנוסח העבירות שבגינן אפשר להדיח את הנשיא הוא רחב, ואפשר לפרש מעשים שונים של הנשיא כעונים על הגדרות העבירות המופיעות בחוקה, דבר המקל על אלה הרוצים להדיחו.
מצד שני, ההליך השיפוטי הזה מתנהל על ידי פוליטיקאים ולא על ידי שופט. כלומר, הקביעה אם להאשים את הנשיא ואם לפסוק שיש להדיחו, נתונה בידי פוליטיקאים, ועל כן השיקולים להדחת הנשיא הם בעיקרם פוליטיים ולא משפטיים.
בהיסטוריה האמריקנית היו שני מקרים שבהם הקונגרס קיים הליך הדחה מלא של הנשיא – במקרה של הנשיא אנדרו ג'ונסון שירש את הנשיא לינקולן (1869-1865, דמוקרט שהצטרף כסגן לנשיא לינקולן הרפובליקני), ובמקרה של קלינטון (דמוקרט, 2001-1993). בשני המקרים אומנם החליט בית הנבחרים להעמידם לדין, אבל ג'ונסון וקלינטון שרדו את ההצבעה בסנאט. במקרה השלישי, של הנשיא ניקסון (1974-1969), הקשור לפרשת ווטרגייט, הקונגרס החל בהליך ההדחה, אך ניקסון התפטר לפני סיומו, כאשר התברר לו כי יודח בסנאט.
מדוע נושא זה עלה דווקא עכשיו?
נושא ההדחה של טראמפ כבר עלה בעבר, מייד לאחר כניסתו לתפקידו בתחילת שנת 2017. זאת, סביב הטענות שטראמפ עודד את מעורבותה של רוסיה בבחירות לנשיאות האמריקנית, כדי להגדיל את סיכוייו ולחבל בסיכוייה לנשיאות של יריבתו, הילרי קלינטון.
טענות אלה הובילו למינוי תובע מיוחד, מולר, שערך חקירה עצמאית כדי לבדוק את אמיתותן. החקירה הסתיימה ללא מסקנות חותכות בנושא, כך שמתנגדיו של טראמפ לא יכלו להשתמש במסקנות החקירה, הנתפסות כעצמאיות ולא כפוליטיות, כדי להסביר פתיחה של הליך הדחה. אומנם ממצאי החקירה העלו שהייתה מעורבות רוסית לטובת טראמפ במסע הבחירות לנשיאות, אבל לא הוכח שהיא נעשתה לבקשתו.
לאחרונה חלה התפתחות חדשה בנושא. התברר כי איש מודיעין בארגון ה-CIA האמריקני הגיש תלונה רשמית נגד טראמפ, בגלל דברים שאמר לנשיא אוקראינה, זלנסקי, בשיחת טלפון שהתקיימה ב-25 ביולי, ובגלל מעשים שעשה טראמפ הקשורים לשיחה זו. על פי הפרסומים, חושף הפרשה סופח לבית הלבן כאנליסט מומחה לענייני אוקראינה, ואף כי לא היה עד לשיחת הטלפון של טראמפ וזלנסקי, כ-12 אנשי ממשל של הבית הלבן דיווחו לו על כך, ועל דאגתם העמוקה מתוכנה של שיחת הטלפון.
על פי התלונה, טראמפ יצר זיקה בין נכונותו להעניק סיוע כספי וצבאי לאוקראינה בסך 400 מיליון דולר, לבין נכונותו של זלנסקי לבדוק חשדות נגד ג'ו ביידן, סגן נשיא ארצות הברית לשעבר (בתקופת הנשיא אובמה), על כך שהוא השתמש לרעה בסמכויותיו. יש לזכור, שביידן הוא מבכירי המפלגה הדמוקרטית ויריב לטראמפ, במסע הבחירות לנשיאות המתקיים עתה. לדברי טראמפ, ביידן השתמש במעמדו כסגן נשיא, כדי לגרום לפיטורי התובע האוקראיני שחקר חברת אנרגיה אוקראינית ששמה "בוריסמה", שבה שימש בנו האנטר כדירקטור. מתנגדי טראמפ קובעים כי הוא הקפיא את הסיוע האמריקני לאוקראינה כדי ללחוץ על זלנסקי לעסוק בסוגיית ביידן, ואילו אנשי טראמפ מסבירים את הקפאת הסיוע בכך שאוקראינה לא עמדה בתנאי הסיוע.
בשולי הדברים גם פורסם, כי טראמפ הבטיח לזלנסקי ביקור רשמי בבית הלבן, אם יחקור את החשדות הנוגעים לביידן.
פרשה זו מציבה שוב במרכז הפוליטיקה האמריקנית את השאלה העקרונית, האם טראמפ עירב מדינה זרה במאבקיו הפוליטיים בארצות הברית פנימה? אם כן, אפשר לפרש זאת כמהלך אנטי אמריקני, וכמעילה בתפקידו של טראמפ כנשיא ארצות הברית.
מאז שצצה הפרשה האוקראינית, התברר כי טראמפ פנה לגורמים זרים נוספים כדי שאלה יעזרו לו בעניינים הנוגעים לפוליטיקה האמריקנית. הוא פנה לראש ממשלת אוסטרליה, מוריסון, כדי שיעזור לו לבלום את פעילות החוקר המיוחד מולר, לאחר שהתברר כי למידע שהעבירה אוסטרליה לארצות הברית היה חלק חשוב בפתיחת החקירה של מולר; טראמפ פנה בבקשה דומה לראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, בגלל מידע שהעבירה בריטניה בנושא לארצות הברית, וכמו כן פנה לסין כדי שתחקור את מעשיהם של ביידן ובנו, בקשר לעסקה כלכלית שהם היו מעורבים בה מול בנק סיני ממשלתי. בנו של ביידן כבר הכחיש את הפרסומים בנוגע לסין.
פרסום המידע על אודות פרשת אוקראינה הניע את יושבת ראש בית הנבחרים, ננסי פלוסי, להודיע רשמית על הקמת ועדת בדיקה של המפלגה הדמוקרטית בנוגע לפתיחת הליך הדחה נגד הנשיא טראמפ. בכך נמנעה פלוסי מלהתחייב סופית לפתוח הליך הדחה נגד טראמפ. פלוסי התנגדה עד כה לפתיחת הליך הדחה נגד טראמפ אך שינתה את עמדתה משום התמיכה בהליך ההדחה של נבחרי קונגרס דמוקרטים מתונים, שעד כה התנגדו להליך.
לניהול המהלך היא מינתה את יושב ראש ועדת המודיעין של בית הנבחרים, אדם שיף – יהודי, פרו-ישראלי ויריב חריף של טראמפ. הנכסים העיקריים של שיף שבגללם הוא מונה לתפקיד זה הם ניסיונו ועברו כתובע משפטי פלילי וניסיונו בתחום המודיעין, שהם רלוונטיים לפרשה זו, ויכולתו להציג את הנושא באופן משכנע ולא משעמם. במאמר מוסגר ייאמר, כי הצבתו של שיף בחזית המאבק בטראמפ היא שיא הקריירה הפוליטית שלו. אם יצליח, המהלך יבנה אותו כמנהיג ברמה לאומית, אך אם ייכשל, הוא עלול לשלם בקריירה הפוליטית שלו.
תגובת הממשל למהלך הדמוקרטי הייתה מעורבת. משרד החוץ החל להעביר מסמכים רלוונטיים לבית הנבחרים, אך מאוחר יותר הודיע הבית הלבן כי לא ישתף פעולה עימו, משום שהוא נגוע בשיקולים מפלגתיים. הנשיא טראמפ הגיב לפרשה באומרו כי איש המודיעין הוא בוגד, וטען שדיבר עם אוקראינה על ביידן ובנו אך עשה זאת במסגרת מאמצים דיפלומטיים של משרד החוץ ולא למען מניעים פוליטיים אישיים שלו.
טראמפ גם פרסם את תמליל שיחת הטלפון בינו לבין זלנסקי. בתמליל אין התנייה מפורשת של טראמפ בין מתן סיוע צבאי אמריקני לאוקראינה לבין קבלת ראיות מאוקראינה בדבר אשמת ביידן ובנו, אבל קיימת במשתמע זיקה כזו; זלנסקי העלה בשיחה בקשה לקבלת סיוע, ואחר כך טראמפ ביקש ממנו "לעשות לו טובה", והעלה את נושא ביידן. במהלך מול אוקראינה מעורבים, בין השאר, שר החוץ פומפאו ועורך דינו של טראמפ, ג'וליאני, והם מגבים את טראמפ.
המפלגה הרפובליקנית עומדת לצידו של טראמפ, למעט כמה פוליטיקאים, בהם מיט רומני, מי שהיה המועמד הרפובליקני לנשיאות בשנת 2012.
הפרשה פגעה במעמדו בציבור של טראמפ. בסקרי דעת קהל מסוף ספטמבר נמצא כי התומכים בהדחה רבים מאלה המתנגדים לה. כמו כן, לפרשה זו הצטרפו עתה הדלפות נוספות שנועדו לפגוע בטראמפ. על פי אחת מהן, ישנו עוד איש מודיעין שדבריו מגבים את תלונתו של איש המודיעין הראשון נגד טראמפ. על פי ההדלפה השנייה, בפגישה שקיים טראמפ עם הרוסים בשנת 2017, הוא אמר להם כי אינו מוטרד מהתערבות רוסיה בבחירות לנשיאות האמריקנית בשנת 2016, משום "שכולם עושים את זאת, גם אנחנו" – הדלפה המציגה את טראמפ כמי שאינו מעניק משקל שלילי ראוי להתערבות הרוסית.
בינתיים פגעה הפרשה בסיכוייו הפוליטיים של ביידן – עד כה מועמד מוביל לנשיאות במפלגה הדמוקרטית. ביידן אומנם הודה בכך שפעל להדחת התובע האוקראיני, אך אמר כי פעל מטעם הנשיא אובמה בגלל כישלונו של התובע לחקור שורת פרשות שחיתות בארצו, ולא כדי לחפות על בנו. בו בזמן, ביידן נמנע מלתקוף חזיתית את טראמפ. בקרב הדמוקרטים, ישנם החוששים מגילוי פרשות נוספות הנוגעות לביידן, ואשר עלולות לפגוע במפלגתם, והימנעותו מתקיפת טראמפ מתפרשת אצל חלקם כהססנות פוליטית, העלולה אף היא לפגוע במפלגה הדמוקרטית.
ביידן מאותגר עתה במפלגתו על ידי שני מועמדים אחרים – ברני סנדרס ואליזבת וורן. שניהם מגייסים עתה יותר כספים ממנו – עדות מובהקת לשיפור מעמדם הפוליטי, וורן מובילה בסקרים לפניו, בקרב ציבור המצביעים הדמוקרטים. אליזבת וורן, בת 70, מצטיירת עתה כיריבה העיקרית של ביידן בן ה-77, לאחר שברני סנדרס בן ה-78, סבל לאחרונה מהתקף לב, דבר המחזק את השאלה עד כמה מצבו הבריאותי יפגע בסיכוייו לנשיאות.
מהם סיכויי ההצלחה של הליך ההדחה בקונגרס?
מלכתחילה לא ששה ננסי פלוסי להתניע בבית הנבחרים הליך הדחה של הנשיא טראמפ, כיוון שהעובדות הפוליטיות היבשות נוטות לטובת טראמפ. הגם שהליך ההדחה בקונגרס מתקיים כהליך משפטי, מהותו הינה פוליטית. משום כך, להליך כזה יש עתה סיכויים להצליח אם רוב בבית הנבחרים יקבע שיש להאשים את טראמפ ורוב מיוחס של שני שלישים בסנאט ירשיע אותו ובכך ידיח אותו מכהונתו.
אם יסתיים מהלך הבדיקה הדמוקרטי בהחלטה לפתוח רשמית הליך הדחה, סביר שבית הנבחרים הדמוקרטי יקבע כי יש להאשים את טראמפ הרפובליקני. עם זאת, לרפובליקנים רוב בסנאט. אף כי ישנם סנטורים רפובליקנים המסתייגים מטראמפ, צפוי כי המפלגה הרפובליקנית בסנאט תתנגד להדחת טראמפ מחשש לפגיעה במעמדה בציבור, עד כדי הפסד בבחירות לנשיאות.
המפלגה הדמוקרטית מודעת היטב למצב עניינים זה, ועל כן החלטתה של פלוסי להקים ועדת בדיקה ולא להחליט סופית בנושא משמשת עבורה פתח מילוט אם יהא צורך בכך. מכל מקום, פלוסי החליטה כפי שהחליטה הן משום שנוצרה מסה קריטית בנושא לאחר חקירתו של מולר, הן משום שעל פניה נראית הפרשה הזו קלה לחקירה. זאת, בהינתן שמדובר בשיחת טלפון ובהודאת טראמפ כי הזכיר את ביידן במהלכה, ולא בראיות נסיבתיות שאפיינו את חקירת מולר.
כאמור, גורלו של טראמפ ייקבע בקונגרס ולא בסקרי דעת קהל. עם זאת, ככל שמעמדו של טראמפ יידרדר בסקרים, צפוי שחברי קונגרס רבים יותר יתחשבו בכך, בעת קיום הליך ההדחה בקונגרס.
גם אם לא יודח טראמפ בסופו של דבר, השאלה היא כיצד יצאו הוא והמפלגה הדמוקרטית מפרשה זו. נראה כי טראמפ צפוי לספוג מכה פוליטית, אבל אפשר שהיא תתאזן על ידי כך, שהוא ותומכיו ישכנעו חלקים גדולים מהציבור האמריקני כי מדובר ברדיפה פוליטית שאין בה ממש. אם כך יקרה, יועמד בסכנה ההישג הדמוקרטי הגדול בבחירות הביניים בקונגרס בשנת 2018, של גיוס רוב בבית הנבחרים, ושל הצבת פלוסי הדמוקרטית כמנהיגת בית הנבחרים. פלוסי מודעת היטב לסכנה זו, ומכאן זהירותה בטיפול בפרשה האוקראינית.
כך או כך, קיים קושי גדול לחזות מה יקרה בבחירות לנשיאות עוד שנה – פרק זמן המשול לנצח במושגי הפוליטיקה העולמית והאמריקנית.
סוגיה נוספת הקשורה לפרשה נוגעת למידת התמיכה של בעלי ההון האמריקניים בדמוקרטים או בטראמפ. כעת, מסתמן כי יריביו הפוליטיים העיקריים של טראמפ הם סנדרס וורן, הנחשבים ידידותיים פחות לעסקים וידידותיים יותר לצרכנים ולמעמדות הביניים והפועלים האמריקניים. סנדרס מציג עצמו כסוציאל דמוקרט, ואילו אליזבת וורן המציגה עצמה כקפיטליסטית, יוזמת שורת תוכניות כלכליות העוסקות בפירוק חברות האינטרנט הגדולות, חיזוק הרגולציה של החברות הגדולות, ומיסוי האלפיון העליון והלוביסטים הפועלים במסדרונות הממשל האמריקני. שניהם תומכים בביטוח בריאות אוניברסלי.
טראמפ מתנגד לכל הצעדים הכלכליים האלה, דבר היכול לעודד תמיכה גדולה בו מצד החברות הגדולות והמיליארדרים האמריקניים, כולל אלה שעד עתה תמכו במפלגה הדמוקרטית. אם כך יקרה, גם ללא קשר ישיר לפרשת אוקראינה, מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית לא תבטא במהותה מאבק בין הדמוקרטים לבין טראמפ/הרפובליקנים, אלא מאבק ומלחמת מעמדות בין מעמד הביניים ומעמד הפועלים לבין המיליארדרים האמריקניים.
סוגיה המחזקת טיעון זה היא סוגית קשרי שלטון-הון, המשותפת הן לרפובליקנים הן לדמוקרטים. אף כי טראמפ נמצא עתה במגננה של יחסי ציבור, נוכח שרבוב ענייני ביידן למגעיו עם אוקראינה, המפלגה הדמוקרטית איננה נקייה משרבובה לסוגיית יחסי ההון-שלטון. באורח בעייתי, היא איננה עוסקת עתה בשאלה מדוע חברת אנרגיה אוקראינית גייסה לשורותיה דווקא את בנו של סגן הנשיא, ומדוע המשיך ביידן באותו זמן, כסגן הנשיא, לעסוק ביחסי ארצות הברית ואוקראינה, למרות שהיה נתון בניגוד אינטרסים בסוגיה זו.
ומילה אחרונה הנוגעת לישראל
קרה המקרה, ובארצות הברית ובישראל ניצבים עכשיו מנהיגי המדינות בפני אפשרות של העמדה לדין ושל איום על המשך כהונתם. עובדה זו משקפת את העיקרון הדמוקרטי של הגבלת השלטון ושל הגבלת הרשות המבצעת רבת הכוח, כדי שאלה לא ינצלו לרעה את כוחם ויפגעו בעם, שהוא הריבון במדינה.
עם זאת, אף כי ישראל וארצות הברית הן מדינות דמוקרטיות, הליך ההעמדה לדין של ראש ממשלה בישראל ושל נשיא ארצות הברית שונה מאוד. בארצות הברית מתקיים ההליך בקונגרס, הוא הרשות המחוקקת האמריקנית, ואילו בישראל ההליך מתחיל בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה ונמשך במערכת המשפטית.
שוני זה נעוץ בשוני שבין הממשלים הקיימים בשתי המדינות. בארצות הברית קיים ממשל נשיאותי. כדי להגביל את כוחו הרב של הנשיא, יצרה חוקת ארצות הברית גבולות ברורים וחד-משמעיים בין סמכויותיו לבין סמכויותיה של הרשות המחוקקת/הקונגרס. בכך העניקה החוקה עוצמה רבה לקונגרס, כדי שיוכל למנוע שימוש לרעה של הנשיא בסמכויותיו; עוצמה זו כוללת גם את סמכות הקונגרס לשפוט את הנשיא.
בישראל שורר ממשל פרלמנטרי. כתוצאה מכך, ההפרדה בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת חלקית בלבד, והממשלה שואבת את כוחה מהרוב הפרלמנטרי העומד לרשותה. כלומר, לחברי הכנסת/הפרלמנט התומכים בממשלה אין עניין רב לפגוע בה ובראש הממשלה, כי בכך הם יכולים לחזק את האופוזיציה בכנסת ולהחליש את עצמם ואת הממשלה.
משום כך, ועל רקע הצורך הדמוקרטי המובנה להגביל את הממשלה, ניתנה בישראל עצמאות הפיקוח על הממשל למערכת המשפט ואכיפת החוק, כדי שזו תגביל את הרשות המבצעת ובכך תמנע ממנה לפגוע בעם, הוא הריבון במשטר הדמוקרטי בישראל.
תמיר דובי עורך וכותב ביוגרפיות וסיפורי חיים.
