בעיית המשילות בישראל : מדוע ב- 71 שנות קיומה לישראל הוקמו 34 ממשלות ? ומה זה קשור לכישלון צפוי מראש של כל מפלגת מרכז?
מאז ששיטת הבחירות בישראל נקבעה כיחסית, לא הצליחה המדינה לשנות את שיטת הבחירות /הממשל שתאפשר יציבות פוליטית. לכן, כבר בפתיחה ייאמר כי שינוי שיטת הבחירות/הממשל תאפשר קידום ופיתוח מואצים ולטווח ארוך של מדינת ישראל ללא בלמים קואליציוניים ומקח וממכר בחלוקת המשאבים והתקציב.
הדמוקרטיות הפרלמנטריות מתחלקות לכאלה שהבחירות בהן יחסיות, כאלה שהבחירות בהן אזוריות וכאלה שיש בהן שילוב בין בחירות יחסיות ובחירות אזוריות.
בבחירות יחסיות כמו בישראל מצביעים בעבור רשימה שמשתתפת בבחירות שמאפשרת ייצוג מרבי של הקבוצות השונות באוכלוסייה, אולם היא מעודדת ריבוי מפלגות ופילוג על בסיס אידיאולוגי ועל בסיס סקטוריאלי שמקשה על הקמת ממשלה יציבה שנשענת על יותר מ-61 חברי כנסת. הקשר בין הנבחרים לבוחריהם לא ישיר, שכן הבוחרים מצביעים בעבור רשימה ולא בעבור נציג, ולכן מחויבות הנבחרים למצביעיהם מוגבלת אם בכלל. מפלגות חוששות לשינוי שיטת הבחירות שתגרום להיעלמותן אולם יוצרות שסע בעם ,קיבעון פוליטי וסחיטות משאבי צדק חלוקתי
זה המתכון לבעיית המשילות בישראל כאשר ב-71 שנות קיומה כיהנו בישראל 34 ממשלות.
קיימות אופציות כמו בחירות אזוריות שיש להן גרסאות שונות. אחת מהן היא בחירות אזוריות-רוביות, שבהן בכל אזור נבחר מועמד אחד. גרסה אחרת היא בחירות אזוריות, שבהן בוחרים בכל אזור יותר ממועמד אחד. גרסה נוספת היא בחירות מעורבות, שעל פיהן ייבחרו חלק מהנציגים בשיטה אזורית-יחסית והיתר על בסיס ארצי-יחסי.
משנת ,1977 שבו חל מהפך כאשר הימין עלה לשלטון צצו מפלגות שפוליטיקאים הגו את שמן כ"מפלגת מרכז". בפועל, הקמתן של מפלגות אלה הפרה איזונים בחלוקת המנדטים היות ובלעה מצביעים ממפלגות גדולות. עובדה זו צמצמה את האפשרות להקמת ממשלה יציבה. בסיומו של יום כל המפלגות האלה התאדו כלהלן: מפלגת ד"ש עם 15 מנדטים (1977), מפלגת שינוי עם 6 מנדטים ,מפלגת המרכז עם 6 מנדטים (1999), מפלגת שינוי עם 15 מנדטים (2003) ,מפלגת קדימה עם 29 מנדטים (2006) ועם 28 מנדטים (2009),יש עתיד עם 19 מנדטים (2013) ועם 11מנדטים (2015), מפלגת כחול – לבן עם 35 מנדטים עתה (2019).
הסיבות להתאדותן של מפלגות המרכז החד פעמיות נעוצה בעובדות הבאות:
1.מפלגות המרכז כפי שכינו את עצמן היו אוסף של יקומים הדומים אחד למשנהו ושכנו על פלנטה קטנה ביקום ללא חיבור אידיאולוגי ממשי ביניהם היו אלה מפלגות שהוקמו אד-הוק בעלות אוסף של פרסונות שעשו בעברם רבות עבור המדינה. מפלגות המרכז הן פארסה כושלת שיצר הטבע הפוליטי הישראלי. זה לא יכול היה לשרוד מעולם.
2. נושא הפשרה המדינית שמפריד בין ימין ושמאל ממילא לא על הפרק .שאר הנושאים כמו כלכלה, רווחה בריאות ועוד אינם מבליטים שוני מהותי לפחות ברמת הצהרות בין מפלגת המרכז העכשווית כחול לבן לבין שאר המפלגות.
3.אין למפלגת מרכז את המכנה המשותף הנמוך ביותר של מפלגה אמתית שיכולה לייצג אידיאולוגיה או לפחות הצגת עקרונות עם קווים מנחים מוגדרים במושגים חדשניים ופורצי דרך, שיבדילו אותה במופגן ממפלגות ימין אן שמאל של היום. וזה לא מספיק. משזה יקרה, חייבת להיות הטמעת של המצע המפלגתי באמצעות יחצנות משומנת שתמצב את המפלגה בשיח הלאומי. נכון להיום מפלגת כחול – לבן מיצבה עצמה בשיח הלעומתי, כלומר: הפלת שלטון ראש ממשלה מכהן ללא הצגת אידיאולוגיה או מצע מוגדרים ,חדשניים וברורים לאזרח הקטן.
4. מפלגות המרכז קמו בחלקן על בסיס מרמור של אנשים הגונים ושל פוליטיקאים ואלה שאינם פוליטיקאים מהשלטון, והוקמו גם מרסיסי מפלגות והתגייסות חוץ פרלמנטרית.
סיכום
מה שלא הצליח בעבר כנראה שלא יצליח בעתיד עם מפלגת כחול-לבן. היא איננה גוש גדול כאשר רוב המצביעים הינם מצביעי ימין. אין למפלגה מסה פורצת דרך מספיקה וכריזמה ,אין למפלגה נוכחות של מנהיג בעל כח השפעה כריזמטי. השמאל לא קיים ככלל. הצבעה למפלגות מרכז לא תביא ישועה מן הטעמים שהעליתי .
אבל בישראל 2019 אין שמאל. זה התחיל בבחירות 1977. מפלגת העבודה סיימה את תפקידה בפוליטיקה הישראלית, ואם ככלל אין שמאל רציני אז אין מרכז.
אם כך, לצערנו תימשך בעיית המשילות בישראל ותקום הממשלה ה-35 במניין הממשלות ופיתוח המדינה לטווח הארוך ידשדש .
יעקב רוב
חוקר
Scientist
