כמעט היינו בגן עדן - מטכ"ל זחוח בכמעט חורבן בית שלישי 1973
החלום. במקום שנגמרת האסטרטגיה מתחילה הטקטיקה . ידענו. ידענו שקיימת מערכת של צינורות שאמורה להבעיר את תעלת סואץ באם המצרים ינסו לצלוח את התעלה. ידענו. לא ידענו שכוחות שהגנו על קו ברלב במעוזי תעלת סואץ והתחלפו מדי 6 חודשים אמורים היו לעשות חפיפה בידע על הפעלת מערכת זו .ידענו. ידענו שהנשק האישי של חייל חיל הרגלים שהיה רובה FN ועוזי אינם יכולים לתפקד באופן יעיל בקרב , עקב מעצורים רבים בנשק. ידענו שהבזוקה הסטנדרטית איננה יכולה לפעול ביעילות. היא משולה פח-נוע ולא יותר. לא ידענו כי בבואנו להתחייל יהיו חוסרים במחסני החרום.
אלה שלושה סמלים בסיסיים לזחיחות של מטכ"ל 1973 שמעולם לא פגשנו מי מאנשיו בשטח .הלוחמים היו איכותיים .היחידה הייתה יחידת מתנדבים.
שברו של החלום. לוחם ששרד מיחידה זו מתאר במילים אלו: היה זה צהריו של 14לאוקטובר 1973 ברמה, באופק נראה היה חורבן מולדת אהובה .ואז, בדרך לרמה שריון נראה תקוע ,לפתע המטוס והירי הרועש, פתאום מטח גדול, רושף קנים גבוה וחיל ובעתה מתרחש. ממשיכה המלחמה הבין אז הכוח . מטח של אש ניתך, מטח בודד שלוח , מתחת לזחל"מ, והשקט הרוחש. בער הוא כלפיד ולא עמד בלי נוע, קפץ בוער כיבה גופו מאש ,הציל את עצמו מתופת הפצוע . בקור רוחו היה נחוש כאש. והוא נותר לבד, השדה פתוח, נפצעתי לא נורא ,הרהר אז הפצוע ותוך מספר דקות הגיע החובש. אחת ושלושים, הס הושלך במוח. אין מקום להתייאש גם אם זה תחת אש .חזק עד כלות כוחו-נשבע אז הפצוע. היום הוא יום כוחי בשטח הרועש. פתאום על רכב קל, פתאום נחת מסוע , וצל גדול על קרקע, והוא קרב, רועש. ניצלתי בזכותי שמח אז הפצוע, אך רק שמע הוא את הרוטור הרועש. טסנו שלווים ברקע נוף מולדת ,לעבר המנחת ולא תחת אש, סימן הוא וי גדול הצניע כאבים ,והנה היום הוא כבר סב לשישה נכדים חזק ומתרגש .
יעקב רוב
חוקר
Scientist
