מה בין חנוכה ונפשנו? 

"אין אור ללא צל" (לואי ארגון-סופר צרפתי).

חג החנוכה אינו ייחודי. ישנם חגים רבים ברחבי העולם שבהם חוגגים אור סביב האזור הזה של השנה שבו מתקיים גם היום הקצר בשנה –ה21 לדצמבר. כך למשל ישנו החג ההינדי דיוואלי (שדרת האורות) שבו מודלקים אורות, בתאילנד למשל, ישנם חגיגות הלוי קראטונג שבהם מושטים סירות העשויות מעלי בננה ובהן דולקים נרות. במקביל יש לנו את הקריסמס הנוצרי שבו הרחובות ועצי האשוח מוצפים באורות זוהרים.

 אולי דווקא כשהעולם מסביבנו הופך לקר וחשוך יותר אנו זקוקים להזכיר לעצמנו שהטוב יכול לנצח את הרע (כמו אצלנו שהמכבים ניצחו את הרומאים). שהרי מתוך הרע מזדקק הטוב וכך גם מתוך הסבל והכאב שכולנו חווים בחיים, אנו יכולים להעריך, ובעיקר לראות ולהחזיק יותר גם את החלקים האחרים בחיים שלנו שבהם יש תקווה, שמחה, צמיחה, בריאות, אהבה ואור. 

הצל נוצר דווקא מתוך האור. מי מאתנו לא זוכר את הסצינה המפורסמת שבה פיטר פן רץ לו אחרי צילו ומנסה לתפוס אותו. הצל עולה לתקרה ופיטר פן קופץ בעקבותיו רק כדי לגלות שהצל שלו ברח ממנו ועכשיו הוא עומד לו בפינת החדר. רק בסוף, בעזרתה של חברתו וונדי, שעוזרת לו לתפור את הצל שלו לעצמו הוא מצליח להחזיר לעצמו את צילו. אבל אפשר לשאול מדוע פיטר פן כל כך מתעקש לתפוס את הצל שלו? מדוע הוא אינו פשוט מניח לו לנפשו? אולי סצינה זו מבטאת היטב את ההשקפה כי אדם לא יכול להיות ללא צל. הצל שלנו, גם הצל הנפשי שלנו שמבטא את כל החלקים בנפשנו שאנחנו לא אוהבים, לא רוצים לראות, לא מוכנים להכיר בהם, הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו. 

 באופן דומה, גם התפתחות נפשית אינה יכולה להתרחש אלא דרך תסכול. התסכול מאפשר לנו חשיבה שכן כשאין שום תסכול אין לנו צורך להתמודד עם שום דבר. התסכול מאפשר לנו לחשוב באופן יצירתי על פתרון הבעיה, על דרכים אלטרנטיביות להשיג את מה שרוצים להשיג, על הצורך בויתור והרפיה, ועל היכולת להשלים עם החלקיות של החיים.   

 ברוח זו אפשר אולי גם להבין את דבריו של הרבי מקוצק- "דבר שלם יותר מלב שבור". או במילים שפתחתי בהם של לואי ארגון "אין אור בלי צל".

 מאחלת לכם חג אורים שמח.

מי יתן ומתוך המקומות הציליים שלכם יצמח ויתגלה אור ושמחה גדולים.