האם צעדי תינוק יכולים להוביל אותנו להישגים גדולים באמת? 

האם צעדי תינוק יכולים להוביל אותנו להישגים גדולים באמת?

כאשר אחד המתאמנים שלי אמר שהעסק שלו תקוע, ושהוא בקושי מצליח להשיג לקוחות, נראה היה כי התמונה עגומה. היה נדמה כי כל כך הרבה דברים לא הסתדרו שם, שהוא לא ידע מהיכן להתחיל. וגודל המטלה היה מפחיד, ומצב הרוח מדוכדך.

אחרי אימון ההיכרות הראשון, ולאחר שהגדרנו את יעדי האימון ואת התוצאות אותן הוא רצה להשיג, באחת ההזדמנויות שאלתי אותו איזה "צעדי תינוק", דהיינו צעדים קטנים הוא יכול לנקוט, ממש בקטן, מבלי להירתע, על מנת לשנות את תמונת המצב?

לאחר מעט מחשבה, הפור נפל תחילה על ניהול יומן. משום מה, קודם לכן האיש לא השתמש כלל ביומן, וניסה לתמרן בין הרבה משימות מבלי לתכנן, מבלי להקצות לכך זמן, ומבלי לקחת בחשבון דברים כגון זמני נסיעה, הכנות, סידורים וזמן איכות עם המשפחה. כך, הוא מצא עצמו, פעם אחר פעם, נכנס ללחץ זמנים בלתי אפשרי, להתנגשויות בין עבודה לעבודה, בין עבודה למשפחה, והיה רץ ממקום למקום, תמיד עם תחושה של "לשון בחוץ".

לקוראים אולי הדבר נראה טיפשי או מובן מאליו, אך לעיתים אנו לא מצליחים לראות דברים פשוטים כאלה משום שהם נעשו להרגלים. מהצד, קל להתבונן, בבחינת "מה שרואים מכאן לא רואים משם". תחילה, עניין השימוש ביומן נראה היה גדול עליו. אז התחלנו בלתכנן יום אחד בשבוע. כאשר זה הצליח, עברנו לתכנון של יומיים, ומשם הברז נפתח. אחרי מספר ימים, חלה פריצת דרך של ממש, ומשק הזמן של האיש נעשה שפוי. לא חוכמה, תגידו?

במקרה אחר, האתגר של מתאמן מסוים היה לנהל עשרות שיחות טלפון עם לקוחות, ושמירת הנתונים באיזשהו סדר. לאחר שקבענו לקיים חמש שיחות מסודרות, לפי תסריט שיחה עקרוני, החל העסק לזרום. כשהוספנו לכך גם את ארגון הלקוחות בגיליון אלקטרוני אחד, עם עמודה המציינת את סטטוס הטיפול, ומעקב אחר פעולות ההמשך הנדרשות, נהיה שקט בראש. הסדר החל לתפוס את מקומו של הרעש שהיה שם קודם לכן. לאחר מעשה המתאמן לא הבין איך הוא יכול היה לנהוג כפי שנהג לפני כן. התמונה התבהרה, והפתרון, וזה חשוב מאוד, הגיע ממנו, לא ממני.

במקרה אחר, צעדי התינוק היו בעלי אופי שונה. אחת המתאמנות שלי הייתה צריכה להתרגל לומר "לא" לדרישות ולהפרעות מסביבת העבודה שלה, דרישות והפרעות אשר גרמו לכך שהיא לא מספיקה את המטלות שלה, אולם הייתה מקשיבה בנימוס לקיטורים ולהפרעות של הסובבים אותה. מאחר והיה לה חשוב להיות "בסדר", ולרצות את האחרים, היא שילמה את המחיר בכל יום באמצעות הישארות עד שעה מאוחרת ועייפות מצטברת. בתכנית מסודרת, היא נדרשה לומר מספר פעמים ביממה "לא", לסרב לכמה מהדרישות של "אוכלי הזמן" שלה, מעשה שבאמצעותו יכלה לומר לעצמה "כן" לדברים אחרים, ולשפר הן את הביטחון העצמי שלה והן את תחושת המסוגלות, שלא לדבר על להגיע מוקדם יותר הביתה ולהספיק קצת יותר בעבודה.

רעיון ה"בייבי סטפס" הוא רעיון פשוט. על מנת להשיג תחושת הצלחה, לחזק את הביטחון העצמי, מתחילים בצעדים מאוד קטנים, לפעמים עד כדי שהם נראים מגוחכים. ככל שמתמידים יותר, מעלים את דרגת הקושי ואת המורכבות, ושומרים על מומנטום ועל מחויבות. לפעמים אנו צריכים להתחייב בפומבי, או לפחות כלפי אדם משמעותי אחד על מנת ש"נעמוד בדיבורנו". הכי קל הוא להפר הבטחה או התחייבות שעשינו כלפי עצמנו בלבד. הרי איש לא יידע על כך, רק אנחנו. אולם השופט הפנימי שלנו, והוא קשוח, רואה ויודע הכל, והוא מוריד לנו נקודות בלי רחמנות.

צעדי התינוק מקלים עלינו את המסע בעוד דרך. כל אחד יכול לעשות צעד קטן, כשהוא נדרש, אבל אם מתבקשים לעשות שינוי דרמטי, הדבר מרתיע ומפחיד בהחלט. לאט לאט, ובביטחון, ניתן לשנות הרגלים והתנהגות באופן משמעותי.

לפעמים, צעדי תינוק משמעותם לאו דווקא פירוק המשימה הגדולה לחלקים קטנים יותר. למשל, אם התחייבנו לעצמנו שכל יום שבת נקום מוקדם ונצא לריצה, אבל איננו עושים זאת, כשהשבת מגיעה, "צעדי תינוק" יכולים לבוא לעזרתנו בדרך אחרת. אם ביום אחר נעשה מעט פעילות גופנית, וביום אחר נקום מוקדם יותר, על מנת להספיק דווקא משימה אחרת, ובשבוע שלאחר מכן נעשה טיפה ריצה, אפילו לא בבוקר, ונתחיל לאט לאט להרגיש ש"לקום בשת בבוקר ולרוץ" הוא לא משימה ענקית שתחילתה רק נדחית ונדחית, נתחיל לחוש לאט שבסך הכל השד לא נורא כל כך, ואם הצלחנו פעמים בשבוע, במשך כמה שבועות, להזיז את עצמינו, ועוד פעם או פעמיים לקום מוקדם, יהיה לנו קל יותר להתחיל לממש גם את משימת השבת בבוקר. נשמע הגיוני?

בייבי סטפס הוא טכניקה פשוטה ומוכרת, ומאמנים אישיים עושים בה שימוש בדרכים מגוונות. ככל שהדרכים מגוונות יותר, פשוטות יותר, והמשימות לביצוע קטנות יותר, כך קל יותר ליישם שינויי הרגלים המביאים בסופו של דבר לשינוי גדול. אימון הוא חוויה אינטימית ומרתקת, לפעמים משחק, בעיקר משחק מוחות. המסע המשותף עם המתאמן הוא המרתק, ומי שלוקח את האימון ברצינות, אזי כמו בריצת מרתון, הוא יכול להפתיע את עצמו ביכולות החדשות אותן הוא יגלה בעצמו. וכן, גם ריצת מרתון, אפשר להתחיל בצעדי תינוק. כמאמר האימרה הסינית העתיקה, המיוחסת לפילוסוף הסיני לאו דזה, מייסד תורת הטאו, בן המאה השישית לפני הספירה (לפי מקורות אחדים) "גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן". צאו וצעדו!

ובאשר לשאלה שהיא כותרתו של המאמר הנוכחי, דעתי האישי היא, שכן – צעדי תינוק לא רק יכולים להוביל אותנו להישגים גדולים ומשמעותיים, הם אולי בהכרח הדרך הנכונה להתחיל הישגים אלה.