בנו של החכם מכל אדם, הינו הטיפש מכל אדם, רחבעם, מלך ישראל - נסיך האיוולת 

בדרך כלל הסיפורים שסיפרתי לאורחים שהגיעו אלי מחו"ל היו ממדינת ישראל המתחדשת ומהזמן האחרון,  לפעמים האורחים היו שואלים אותי על תקופת התנ"ך וארץ התנ"ך, על אחדות ועל חילוקי דעות בעם, על חכמת המנהיגים ועל טיפשותם, וכתשובה הייתי מספר להם על מעשיו של רחבעם, בנו של שלמה המלך, החכם באדם, סיפור המראה עד כמה לפעמים "התפוח נופל רחוק מהעץ".

בסיפור זה אני משתמש בשני מקורות: התנ"ך, ו"מצעד האיוולת" ספרה של ברברה טוכמן, שהינו אחד הספרים האהובים עלי.

סיפורו של רחבעם, בנו של שלמה המלך, מביא לשיא את המציאות שלא תאמן, ומדגים את התכונות האנושיות שהביאו לאיוולת בשלטון מאז  החלה ההיסטוריה להיכתב.

רחבעם מלך ישראל, בנו של שלמה המלך עלה למלוכה לאחר מות אביו שלמה, בשנת 930 לפני הספירה בקירוב.

בהיותו בן 41 עשה המלך החדש את מעשה האיוולת שהוביל להתפלגות עמו ולאובדן עשרת שבטי הצפון, שהיו חלק מממלכת ישראל בימי שלמה.

בקרב שבטי הצפון היו רבים שנאנקו תחת עולה של עבודת הכפייה שהוטלה עליהם בימי שלמה וכבר בתקופת מלכותו ניסו למרוד בו ולפרוש.

הם התלכדו מסביב לאחד משרי צבאו של שלמה, ירבעם גיבור החיל אשר נטל על עצמו להנהיגם במרד, מתוקף נבואה כי יירש את השלטון על עשרת השבטים לאחר המרד.                                                                                  גם לנביא אחיה השילוני שאלוהים דיבר מפיו, היה חלק בפרשה זו, אבל תפקידו בעת ההיא וגם לאחר המרד איננו ברור.                                                      נראה כי זוהי תוספת מאוחרת שהוסיפו סופרים שחשבו כי ל"כל יכול" חייבת להיות יד בדבר. כאשר המרד בשלמה נכשל, ירבעם ברח למצרים. במצרים קיבל מחסה משישק המלך.

רחבעם אשר שני שבטי הדרום יהודה ובנימין הכירו בו ללא עוררין כמלך ואשר אי השקט בישראל לא נעלם ממנו הלך מיד לשכם שהייתה מרכז שבטי הצפון לקבל את אמון העם.

בשכם פגשה אותו משלחת של נציגי שבטי ישראל שדרשה ממנו להקל את עול העבודה שכפה עליהם אביו. המשלחת הודיעה כי אם יעשה זאת ישרתו אותו כל השבטים כנתינים נאמנים.

בין הנציגים היה ירבעם, שנשלח במהירות ממצרים מיד עם מות שלמה.

רחבעם ביקש מהמשלחת לשוב כעבור שלושה ימים, בינתיים נועץ מלך בזקנים יועצי אביו, שיעצו לו להסכים לדרישות העם והוסיפו כי אם ידבר אליהם דברים טובים "והיו לך עבדים כל הימים." רחבעם שכבר היה אחוז בתשוקת המלכות החליט שעצה זו כנועה יתר על המידה.

 הוא פנה אל הילדים אשר גדלו אתו. אלה ידעו את נטית ליבו וכמו יועצים בכל הזמנים השואפים לבסס את מעמדם ב"משרד הסגלגל". נתנו את העצה שידעו שתערב לאזנו. עליו לא לעשות שום ויתורים אלא לומר כי שלטונו לא יהיה קל - אלא כבד משלטונו של אביו. הם ניסחו בעבורו את המילים המפורסמות העשויות להיות סיסמתו של כל רודן: "כה תדבר אליהם: קטני עבה ממתני אבי. ועתה אבי יסר אתכם בשוטים, ואני אייסר אתכם בעקרבים."                 רחבעם מאושר בנוסחה נחרצת זו, ניצב מול פני המשלחת וענה להם מילה במילה כדברי הצעירים.

האפשרות שאולי לא יהיו נתיניו מוכנים לקבל תשובה זו בשפלות רוח כלל לא עלתה על דעתו. לא לשווא ניתן לו בהיסטוריה העברית התואר "רב איוולת". בו ברגע למשמע תשובה זו הודיעו  אנשי ישראל על פרישתם מבית דוד בקריאת הקרב "לאוהליך, ישראל! עתה ראה ביתך, דוד!"

בטיפשותו צווה רחבעם על האדם השנוא ביותר על העם, המשגיח על גיוס עובדי הכפייה, לכפות את מרותו, כמובן בלא שסייע לו בכוח הצבאי הנדרש.        העם רגם אותו באבנים למוות. הישראלים המליכו עליהם את ירבעם שמלך עשרים ושתיים שנה, ונלחם ברחבעם מלך יהודה שמלך שבע עשרה שנים.

מלחמות אלו והחלוקה למדינות נפרדות, החלישו את שתי הממלכות והביאו לסוף המר.

שנים עשר השבטים שוב לא אוחדו, ולבסוף נכבשו ע"י אשור ובבל והוגלו מארצם.