האם מוצדק לבטל מכס ומס קניה על מוצרים באופן חד צדדי ומיידי? 

לאחרונה, בתאריך 13.12.17, במסגרת תכנית שכונתה "נטו הוזלות", ביטל שר האוצר ח"כ משה כחלון את מסי הקניה (בד"כ בין 6-30%) שהוטלו על מכשירי חשמל ואלקטרוניקה בידורית, כגון ממירים, טלוויזיות גדולות, צגי LCD, רמקולים, מקררים, תנורים, מערבלי מזון, אוזניות, מיקרופונים, נורות, ועוד.

מדובר בהוראת שעה שתעמוד בתוקף עד לסוף שנת 2018 ואז תיבחן ההצדקה להמשך מדיניות זו.

כמו כן, הודיע שר האוצר על כוונתו לבטל את המכס (ששיעורו נע בין 6-12%) שמוטל על מוצרי הלבשה, הנעלה, צעצועים ומשחקים, מוצרי קוסמטיקה, ועוד, בכפוף לשימוע שבכוונתו לערוך, על מנת לבחון האם קיימת התנגדות לביטול המכס הנ"ל.

מהלך זה של שר האוצר מהווה המשך למדיניות ביטול המסים העקיפים בה נקט במהלך כהונתו, אשר באה לידי ביטוי גם בביטול מיידי, בחודש אפריל 2017, של מס קניה בשיעור של 15% שהוטל על מכשירי טלפון סלולרי, כרטיסי סים, סוללות לטלפונים ומחשבי כף יד.

מטבע הדברים, מטרת מהלכים אלה של שר האוצר הינה להביא להוזלת יוקר המחיה, אך נשאלת השאלה, האם ננקטו אמצעים מידתיים או שמא היה צריך ליישם מהלכים אלה בדרך אחרת?

האם מוצדק לבטל מס קניה על מוצרי אלקטרוניקה וחשמל באופן מיידי?

מאחר ומס קניה הינו מס עקיף, אשר "מגולגל" על הצרכן ומגולם במחיר הקניה, ביטול מיידי של מס הקניה יעורר בקרב הצרכנים ציפייה להוזלת המחירים שעליהם בוטל המס.

בשל הביטול המיידי של המס, אזי ליבואנים רבים קיים מלאי שיובא עוד בטרם ביטול המס, ושעליו שולם המס. לכן, הפחתה במחירי המכירה לגבי מוצרים אלה, כדי לענות על ציפיית הצרכנים, בהכרח תפגע ברווחיות היבואנים ותביא לתוצאה כי היבואנים הם שיישאו בעלות המס העקיף, ולא הצרכנים.

האם ראוי היה לתת תקופת מעבר?

שינוי בשיעורים של מסים עקיפים נמצא בסמכותו של שר האוצר, אשר רשאי "בן לילה" להעלות או להורידם. כאשר מדובר בהעלאות, אלה טעונות אישור בדיעבד של ועדת הכספים של הכנסת, ואולם הורדה או ביטול של מס עקיף, אינו עובר אישור פרלמנטרי ונמצא בסמכות בלעדי של שר האוצר.

כשמדובר בשינוי רוחבי אשר צפוי להשפיע על בעלי עסקים רבים, עשויה לקום טענה כי היה ראוי לתת לעוסקים תקופת מעבר, כלומר להודיע על הכוונה לבטל את מס הקניה, ולתת לעוסקים תקופת התארגנות לכך.

במהלך תקופת ההתארגנות, יכולים היו העוסקים לנסות ולמכור את כל המלאי שנצבר להם ושעליו שולם המס.

כמו כן, אותם עוסקים אשר היו יודעים על הכוונה לבטל את המס, היו יכולים לדחות עסקאות רכש, להימנע מעסקאות חדשות עד אשר יבוטל המס, וזאת בכדי שלא לרכוש מוצרים שעליהם מוטל המס, ובכך להקטין את נזקם.

איזה פתרון ניתן להציע ליבואנים כדי להקטין את נזקם?

סעיף 156 לפקודת המכס [נוסח חדש], קובע:

"טובין שיובאו.. והם מיוצאים תוך ששה חדשים מיום סילוקם מפיקוח רשות המכס, יותר עליהם הישבון של תשעים אחוז מסכום המכס ששולם עליהם, ובלבד שהוכח להנחת דעתו של גובה המכס כי לא היה בטובין כל שימוש בישראל, או אם היה שימוש, לא היה זה אלא השימוש שגרם לגילוי אי התאמתם לתנאי המכר או לגילוי הליקוי שהיה קיים בהם בשעת סילוקם ואילולא אותו שימוש לא היו אי-ההתאמה או הליקוי ניתנים לגילוי".

בהתאם לסעיף זה, רשאי יבואן לייצא מישראל טובין שנמצאים בה עד שישה חודשים ולא נעשה בהם שימוש, ולבקש הישבון של 90% מן המס ששולם ביבוא.

האם יוכלו יבואני מוצרי החשמל והאלקטרוניקה לעשות שימוש בסעיף זה בכדי לייצא מוצרים שיובאו טרם ביטול המס?

לדעתנו, על פי לשון החוק, יבואנים לכאורה יוכלו לעשות בו שימוש. 

יחד עם זאת, חשוב לציין כי בעת שבוטל מס הקניה על מכשירי טלפון סלולרי באפריל 2017, התנתה רשות המכס את השימוש בסעיף זה בכך שהיבואנים יתחייבו שאותם מכשירים סלולריים שיוצאו מישראל, לא ישובו אליה לאחר מכן ולא יתבקש בגינם פטור ממס. נציין כי אנו מייצגים יבואנים של מכשירי טלפונים סלולריים אשר עומדים בפני מצב זה.

לדעתנו, בנסיבות שנוצרו בהן היה ביטול מיידי של מס עקיף והיבואנים לא היו יכולים להיערך לכך, יש מקום להפעיל את סעיף 156(ג) לפקודת המכס, ולהתיר הישבון של 100% במקום 90%, על מנת לצמצם עד כמה שניתן את נזקם של היבואנים.

האם מוצדק לבטל באופן חד-צדדי מכס על מוצרי הלבשה, הנעלה, צעצועים ומשחקים, ומוצרי קוסמטיקה?

מכס, מטבעו, הינו מס המוטל רק על היבוא, ומטרתו העיקרית הינה להגן על התעשייה המקומית הישראלית מפני יבוא מתחרה.

יחד עם זאת, חשוב לזכור כי מעבר להגנה על התעשייה המקומית, נימוק נוסף להטלת מכס, אשר גם מדינת ישראל עושה בו שימוש תכוף, הינו להוות "קלף מיקוח" לצורך משא ומתן עם מדינות זרות לצורך כריתת הסכם סחר חופשי.

על פי פרסומים באתר משרד הכלכלה, מקיימת מדינת ישראל כיום משא ומתן עם מספר רב של מדינות לצורך כריתת הסכמי סחר חופשי, וביניהן אוקראינה, הודו, פנמה, ויטנאם, סין, דרום קוריאה.

משא ומתן לכריתת הסכמי סחר חופשי המתנהל בין מדינות, אינו עוסק רק בתכלית או בעקרונות על, אלא גם נכנס לפרטים מדויקים, כגון בגין איזה מוצר תקבל מדינה הטבת מכס ביבוא, ואיזו תמורה של הטבת מכס היא תעניק למדינה השנייה.

לכן, עשויה לקום טענה כי כאשר מדינת ישראל מוותרת באופן חד צדדי על מכס המוטל על מוצרים מסוימים, היא מאבדת קלפי מיקוח במשא והמתן העתידי עם מדינות ביחס להסכמי סחר חופשי, ואולי היה רצוי לשמור קלפי מיקוח אלה בידי המדינה.