ניכוי מההכנסה לפי סעיף 47 לפקודה - יינתן בעד חלק הפיצויים החייב במס 

בשנת המס 2001 קיבל עובד פיצויים, חלק מהם חייב במס וחלק מהם פטור ממס; והוא קיבל פיצויים אלה נוסף על הכנסתו הרגילה משכר עבודה.

העובד דרש מרשויות מס הכנסה [להלן - "רשויות המס"] ניכוי מס לפי סעיף 47 ל"פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961" [להלן - "הפקודה"], גם מן השכר שבעדו לא הפריש המעביד לתגמולים וגם מן פיצויי הפרישה (מובן, עד לסך ההכנסה המזכה בלבד).

מודגש בזה: כי מענק הפיצויים נתקבל כולו בשנת 2001; כי בעד החלק החייב במס שולם מלוא המס בלי פריסה לשנים שיבואו; וכי הדרישה לניכוי המס לפי סעיף 47 לפקודה (התרת ניכוי התשלומים לתגמולים או לקצבה ממס על הפרשות העובד), כאמור, הוגשה לרשויות המס באותה שנת המס.

רשויות המס מסרבות להכיר בניכוי המס ממענק הפרישה לפי סעיף 47 לפקודה; וטענתן, בעניין זה, הוא כי ניכוי מס לפי סעיף 47 לפקודה ניתן רק על שכר עבודה, שהמעביד לא הפריש בעבורו לתגמולים, ולא על מענק פרישה.

טיעוני-נגד של העובד

א. העובד טוען, כי הוא פרש מעבודתו מרצון, כי את מענק הפרישה שילם המעביד מרצון,
וכי אין הבדל באיזה כינוי מכונה מענק זה. לפיכך, יכול היה המעביד להעניק לעובד
תוספת ניכרת לחופשה המגיעה לו ולכנות את המענק האמור בשם "פדיון חופשה" או בכל
שם אחר; ואילו כך נעשה - הרי, גם לפי גרסת רשויות המס, אפשר היה לנכות מס ממענק
זה לפי סעיף 47 לפקודה, אשר היה נכלל בשכר העבודה הרגיל.

מכאן המסקנה היא, כי עצם כינוי המענק בשם "מענק פרישה" אינו יכול למנוע את ניכוי
המס האמור לפי סעיף 47 לפקודה.

ב. העובד טוען, כי אין בפקודה איזכור מפורש, כי פיצויי פרישה חייבים במס. עצם חיוב
פיצויי הפרישה במס נובע מן העובדה, כי מדמים אותם לשכר עבודה, משום שניתנו בסיום
יחסי עובד-מעביד.

ג. העובד טוען, כי גם שיעורי המס המוטל על הפיצויים הם לפי המס השולי ועל פי מדרגות
המס לשכר העבודה. משום כך - יש להחשיבם כשכר עבודה גם לעניין סעיף 47 לפקודה,
ולפיכך יש לאפשר את ניכוי המס לפי סעיף זה.

ד. העובד טוען, כי ב"חבק" נאמר במפורש, שפיצויים מסוג כלשהו יש לחייב במס על פי המקור,
אשר על בסיסו הם שולמו. לפי זה - את פיצויי הפרישה יש לדמות למקור אשר על בסיסו
הם שולמו; דהיינו: שכר עבודה.

ה. סיכום הטיעונים: לאור כל האמור לעיל - טוען העובד, כי הוא זכאי לניכוי מס לפי
סעיף 47 לפקודה גם בעד פיצויי הפרישה, וכי טיעונן של רשויות המס בעניין זה אינו נכון.

השאלות הן:
1. לעיל מובאים טיעוני רשויות המס וטיעוני-הנגד של העובד; טיעוניו של מי, משני הצדדים
האלה, צודק ?

2. האם - בענייננו זה - יש הבדל בין חלק הפיצויים החייב במס לבין חלק הפיצויים הפטור
ממס ?



יניב גבריאל משיב:

פתח-דבר(*)

מענק פרישה / פיצויי פטורים / מענק מוות (להלן - "פיצויים") אינם נחשבים ל"הכנסת עבודה" לפי סעיף 2(2) ל"פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961" [להלן - "הפקודה"], לעניין סעיף 47 לפקודה.

ניכוי מההכנסה לפי סעיף 47 לפקודה - אפשר לבקש, ולקבל, גם בשל פיצויים (בין שפרישת העובד מעבודתו נעשתה מרצון, ובין שפרישת העובד מעבודתו נעשתה מכורח).

העובד רשאי לבקש, ולקבל, ניכוי מההכנסה לפי סעיף 47 לפקודה רק בשל חלק הפיצויים החייב במס. הניכוי יינתן לפי השיעורים המוגדלים בעניין הכנסה שאינה "הכנסת עבודה".

u

התשובה על פניית השואלים(*)


לשאלה 1:

עמדת "רשויות המס" כפי שהוצגה בפניית השואלים אינה משקפת נכונה את עמדת נציבות מס הכנסה [להלן - "העמדה"], כפי שהיא משתקפת בתיקצור הדוחות השנתיים ליחידים.

העמדה הרשמית היא, כי ניכוי מההכנסה לפי סעיף 47 לפקודה יינתן בעד חלק הפיצויים החייב במס; והכול, כמובן, עד לסך "ההכנסה המזכה" בלבד, לפי הכללים החלים על הכנסה שאינה "הכנסת עבודה".


לשאלה 2:

ישנו הבדל מהותי בין שני החלקים (בין החייב במס לבין הפטור ממס); שכן, ניכוי מההכנסה לפי סעיף 47 לפקודה יינתן רק בשל החלק החייב במס בלבד.


(*) הערת המשיב:
המובא ב"פתח-דבר" וב"תשובה" עצמה על פניית שואלים - מיוסד על הוראות סעיף 47 לפקודה ועל הפסיקה העוסקת בנושא זה.