CBT מול דינאמי 

למיטב הבנתי, אם נניח שההפרעות הנפשיות הן שילוב בין תורשה וסביבה, אזי הטיפול הפסיכו-דינאמי מנסה להכחיד את הנטייה של אישיות המטופל לפתח את סימני ההפרעה. הוא אינו מתיימר לטפל בסימני המחלה של ההפרעה עצמה בזמן אמת, בשביל זה יש תרופות פסיכיאטריות.

אך הנטייה להישאב למשל לדיכאון, נובעת מחולשה בסיסית של אישיות המטופל (שהרי אם לא הייתה חלשה לא היה נכנס לדיכאון בתנאים "נורמאלים" או אפילו מעט קשים יותר). על פי התיאוריה הדינאמית חולשה זו נוצרת במהלך ההתפתחות (ראה גם תיאוריות התפתחות שונות).

לכן תפקיד המטפל הדינאמי הוא להביא לחיזוק קבוע ובלתי הפיך באישיות המטופל. כלומר, לגרום לצמיחתה והתבגרותה בקטע החלש והלא מפותח על ידי תהליכים פסיכו-תרפויטיים דינאמיים.

ההתבגרות המאוחרת - שלא בזמנה הטבעי - היא תהליך לא קל שאכן מתרחש בין שתי אוזניו של המטופל וגורם למטופל להשתנות. השינוי אמור להתרחש גם ביחס לסביבה וגם ביחס של המטופל לעצמו, אך המחולל הוא המטפל. אף "החיים עצמם" יכולים לגרום לשינוי טיפולי כי "החיים" מטפלים בנו כל רגע ורגע מקיומנו, אך בדרך כלל אינם ממוקדים בנקודות החלשות שלנו דווקא אלא הם פועלים עלינו באופן אקראי (רנדומאלי).

הנחת העבודה של הטיפולים הדינאמיים לגבי דיכאון למשל היא: שברגע שהאישיות תתבגר במקומות הנכונים ותהיה בשלה וחזקה יותר, המטופל לא יכנס עוד לדיכאון בתנאים הנ"ל, או שייכנס בכל זאת אך לדיכאון מוחלש ואיכות חייו תשתפר באופן בלתי הפיך (הכול בהתאם למצב כוחות האישיות אחרי הטיפול).

לעומת זאת למיטב ידיעתי ה-CBT - טיפול התנהגותי-קוגניטיבי הוא טיפול שנוגע בעיקר בהתנהגות עצמה שהיא תוצר של האישיות. טוענים כלפיו שהוא אינו פותר אחת ולתמיד את הבעיות ברמת השורש ואינו בעל תוצאות בלתי הפיכות, ולכן לעתים צריך לחזור עליו אחרי מספר שנים כאשר השפעתו חולפת. עם זאת הוא טיפול פחות מייסר ופחות מסוכן בהרבה.