הימים הנוראים וזוגות מעורבים
מציאות של זוגות שאחד מבני הזוג רואה את עצמו כדתי המחויב להלכה ואילו בן הזוג השני רואה עצמו כחילוני היא מציאות מורכבת ביותר, אתגר זוגי גדול מאוד.
בתקופת החגים ובמיוחד בימים הנוראים המורכבות עולה כפליים, ישנם זוגות אשר בסתר ליבם מתפללים שימים אלו יסתיימו בהקדם האפשרי.
במשך השנה הזוגות מצליחים לתמרן, אך בבוא החגים נוסף מימד הלחץ והחרדה ברמה הזוגית.
האם הספינה תצליח לעבור את גובה הגלים או שמא לא?
הפער נהיה חריף ומוחשי והשייכות למשפחות מוצא מעמיק את הפערים.
אני לא מתיימר במאמר זה לספק פתרונות פלא, אך אני מתכוון לנסות להאיר את התופעה ולתת כיווני מחשבה ומבט מקוריים היכולים לעזור בבעיות זוגיות ותחילתו של ייעוץ וטיפול זוגי.
באם הצלחתי להקל אפילו על זוג אחד והיה זה שכרי.
זוגות מעורבים מתחילים את מסע הזוגיות שלהם ממקום מורכב. כלומר, הנקודת המוצא שלהם היא פער מובנה בין בני - זוג פער ערכי.
הפער מציב בפני הזוגות הללו אפשרות להעצים את הקשר ביניהם בכדי שיוכלו לצלוח את הדרך המורכבת גם כך, אך מאידך, עלול הפער להעמיד את הקשר במקום כוחני כך שהחלטות נקבעות על ידי מי שידו חזקה.
האפשרות השניה לא בריאה מבחינה זוגית מן הסתם.
היא לא מחזיקה מעמד לאורך זמן, כלומר, באם ידו של אחד מבני הזוג חזקה דיה היא גורמת לכך שבן הזוג האחר ימצא את עצמו מוותר על עולם ערכיו בו הוא מאמין או שלחילופין יחליט שהוא אינו יכול יותר לוותר עד כדי פירוק הזוגיות.
ההחלטות הללו לפעמים מתקבלות לאחר זמן, כשיש כבר ילדים ואזי המפסידים העיקריים הם הילדים.
אני כמובן דוגל באפשרות הראשונה.
השאלה הנשאלת היא איך? באילו כלים צריך להשתמש בכדי להעצים את הזוגיות על אף הפערים.
ישנן כמה נקודות לתשומת לב וככל שהמודעות אליהן תגדל, ההתנהלות תהיה יותר קלה.
הנושא הראשון הוא כבוד הדדי.
כלומר ככל שבני זוג יבואו מעמדה של כבוד הדדי האחד כלפי השני אזי יהיה להם הרבה יותר קל למצוא את דרך האמצע.
לא כבוד נימוסי, אלא כבוד אמיתי לעמדת חיים שהשני נוקט בה.
יבוא השואל וישאל הרי כשמדובר בעמדה ביחס לטעם של מאכל או משהו דומה, אין בעיה לכבד את עמדת הזולת אך מה ביחס לימים הנוראים?
אחד היסודות בחיים זוגיים הוא ההכרה שמדובר בשני אנשים שונים.
האפשרות לחיים משותפים מבוססת על הכבוד שיש לדומה מן הסתם ואף לשונה.
הכבוד נובע גם מכך שאי אפשר לקחת אחריות על הזולת. כל אחד מבני הזוג ?הגיע להיות הוא? וכך לחיות את חיו, עקב כל נסיבות חייו ואת זה יש לכבד גם אם ישנה אי-הסכמה.
מכאן מגיעים לנושא השני: הבנה.
הבנה מאין נובעים ההבדלים והפערים, אפשר לקחת כל פער והבדל בין בני זוג למקום עקרוני ואז אין אפשרות לחיות ביחד. אך אם מבררים את מהות ההבדלים וחשיבותם, הרבה פעמים מתברר שיש עניין שהוא עקרוני לאחד ולעומת זאת לשני קצת פחות.
ההכרה ממקום מכבד מהו שורשם של דברים מאפשר למצוא מכנה משותף מעשי בין בני זוג ובנוסף מאפשר גם היכרות מעמיקה עם בן הזוג ועולמו.
זכור לי מקרה שהגיע אליי זוג לטיפול זוגי בתקופת הימים הנוראים, כאשר האשה הגיעה מרקע מסורתי ואילו הבעל בא מבית דתי.
כאשר הגענו לברר את שורשם של דברים, הסתבר שלאשה היה מאוד חשוב הפן המשפחתי הרחב בחג.
הם נהגו לעשות סבב בין כל המשפחה, לעומת הבעל שרצה לפחות בראש השנה לפקוד את בית הכנסת לשמוע את מנגינות בית אבא.
בירור מעמיק העלה שלאשה היה עקרוני להיות עם משפחה אך בהכרח לעשות סבב.
היא לא הבינה עד כמה חשוב ומהו המקום של התפילה עבור בעלה.
הפתרון שנבחר היה לשהות אצל משפחת האישה שם יתכנסו בני המשפחה ואילו האשה תתלווה לבעלה בכדי להכיר את חווית התפילה, כמובן שלא מדובר בכפייה, אלא הכירות עם סגנון חייו. כלומר, בירור מהו שורש הפערים ממקום מכבד.
בירור כזה פעמים רבות מאפשר פתרון להתפתחות זוגית. במקרה שלנו האישה הייתה מוכנה להתוודע לחווית התפילה ממקום שמכיר בחשיבות לגבי בעלה.
זה מביא אותנו לנושא השלישי הקשור מהותית לשני הנושאים הראשונים: אי-שיפוטיות.
ככל שבני זוג ינקטו עמדה שאינה שיפוטית כלפי הרקע של בני זוגם, כך ייטב הן במישור הפרקטי אך יותר מכך במישור המהותי.
לא לשפוט האם הזולת צודק, בני זוג לא נועדו להיות שופטים האחד של השני.
ובאופן עמוק יותר, הרי אי אפשר להגיד למי שלא יודע, לא חווה, לא מכיר, שהוא לא צודק.
העולם הדתי כלפי מי שלא מכיר את הקודים הפנימיים שבו, כלפי מי שלא מכיר את החוויה שבו זה לא רלוונטי לטעון כלפי האחר שהוא לא צודק כשהוא אוחז בערכים אחרים.
באותה מידה אי אפשר לטעון כלפי מי שאוחז בכבוד כלפי אורח חיים כזה שזה נראה פאגני וכדומה.
כל טענה כזו לא רק שהיא לא חכמה היא גם מזיקה ונובעת מעמדה לא מכבדת ומעמדה שלא יודעת על מה מדובר.
יבוא השואל וישאל ?הרי איך אפשר להיות כה ניטרליים כשמדובר ביום ייחודי זה, יש להתנהלות מסוימת השלכות? זה עלול להיות מסוכן? כבן זוג יש לי אחריות?
זוהי טענה כבדת משקל מחד, אך מטעה מאידך: ברמה הזוגית הדרך הנכונה להשפיע האחד על השני היא לא לקחת את האחריות מידי הזולת, אלא לאפשר לו להחליט ממקום אוהב.
באחד הסמינרים לזוגיות נתקלתי בזוג מקסים. כאשר הבעל הלך והתחזק מבחינה דתית וככל שהתחזק, נחרד מההשלכות כלפי בורא עולם מכך שאשתו עדין חיה בעולם חילוני.
מנקודת מבטו של הבעל, דאגתו הייתה כנה והגיעה מאהבה ומאכפתיות, כאן הדגשתי והבהרתי שאם אשתו תעשה שינוי בעקבות דאגותיו, שינוי מהשפה כלפי חוץ למרות השקפת עולמה השונה, יהיה זה שקר וההשלכות הזוגיות יהיו קשות.
תפקידו של הבעל אינו כולל לקיחת אחריות וזכות בחירה מאשתו, גם אם זה נעשה בשם באהבה.
כפי שלבעל יש מסע חיים, כך גם לאישה.
זוהי עמדה מורכבת אך חיונית במציאות מורכבת.
הנושא הבא בו נדון הוא: מכנה משותף.
זוגיות זקוקה באופן קיומי מכנה משותף, סביבו נאספים בני הזוג וכל המשפחה. ככל שישנם פערים גדולים יותר במכנה המשותף הפער הבין-זוגי גדל, לכן חייבים מתוך כל הנאמר עד כה לגבש מכנה משותף שכזה.
מכנה משותף נותן תחושה אמתית של ייחודיות לזוגיות ומספק כח זוגי בהתמודדות עם המציאות המורכבת.
לדוגמה, בני זוג יכולים לגבש כמכנה משותף שהם מסכימים לערוך שולחן שבת בלי להגדיר אותו כארוחת שבת על פי התורה או כארוחת ערב משפחתית, פשוט ארוחה שבה בני המשפחה מתאחדים ומתגבשים.
על אף הפערים ביניהם זהו המכנה המשותף של שניהם זה מייחד אותם זה ייתן להם כח אל מול כל מיני כוחות שעלולים לרצות להשפיע עליהם בעתיד.
המכנה המשותף גם נותן כח לילדים בבוא העת לגבש את זהותם.
הנושא הבא החשוב מאוד בעיקר ברמה המעשית, הוא גמישות.
זוג מעורב חייב להיות גמיש, כלומר לחשוב באופן יצירתי.
מה שמקובל אצל כולם כלפי זוג כזה לא תמיד רלוונטי, אי אפשר להיות מקובעים לא מחשבתית ולא מעשית, מה שהיה נכון לפני שנה לא בהכרח נכון כעת. מומלץ שבני זוג יקבלו על עצמם הסתכלות עניינית ויצירתית, העיקר לא להתקבע.
העמדה הזו מאפשרת לבני זוג לבוא זה לקראת זו, לא ממקום של "כניעה" אלא ממקום של "ריקוד".
כלומר, לא ממקום קשה אלא ממקום ענייני. הסתכלות רחבה הלוקחת את כל הנתונים המתאימים לרגע הנתון.
חשוב מאוד לא לשכוח למצוא את נקודות התורפה בזוגיות שצפויות מראש. ככל שבאים ממקום מוכן ישנם פחות קשיים ואכזבות זוגיות.
ולא פחות חשוב, צריך לבחור דמות שברגעי משבר יכולה להכיל, להבין ולתת עצה טובה.
שנה טובה ומתוקה שנה של אהבה אחווה שלום ורעות.
כתיבה וחתימה טובה
