טחורים - מדוע הם נגרמים ומהן דרכי הטיפול? 

טחורים – סיבות, תסמינים ואפשרויות הטיפול

מהם טחורים

הטחורים הם "כריות", המכילות כלי דם מרובים וממוקמים באזור פי הטבעת. הטחורים מחולקים לשתי קבוצות על פי מיקומם: טחורים חיצוניים הנמצאים בחלקו החיצוני של פי הטבעת מתחת לעור וניתן לראותם, וטחורים פנימיים אשר נמצאים ברקטום, אותם לא ניתן לראות מבחוץ. תפקיד הטחורים הוא לבצע אטימה טובה יותר של הרקטום. כאשר הם הופכים לגדושים בדם הם מאבדים את אחיזתם בדופן התעלה האנאלית ובעקבות כך תתכן צניחה אל מחוץ לפי הטבעת. לכל אחדישנן שלוש קבוצות טחורים בהיקף פי הטבעת. הימצאות הטחורים הוא דבר נורמלי והטחורים קיימים אנטומית אצל כל אדם. תסמינים בעקבות טחורים יכולים לנבוע ממאמץ מוגבר בזמן יציאה, ישיבה ממושכת בשירותים, שלשול או עצירות, בעקבות עלייה בלחץ בתוך הורידים במהלך הריון אך לרוב, הסיבה לסימפטומים אינה ברורה. תלונות הקשורות לטחורים הן בין התלונות השכיחות ביותר, וכאחד מתוך שלושה מבוגרים יסבול מטחורים במהלך חייו.

תסמינים

דימום מפי הטבעת בזמן יציאה אשר אינו כרוך בכאבים – ניתן להבחין במעט דם באסלה בשירותים או בניגוב על הנייר.

-          גרד בפי הטבעת – יכול להיגרם בשל קושי בהיגיינה מקומית הנובע  מהנפיחות סביב פי הטבעת והפרשת ריר.

-          נפיחות סביב פי הטבעת.

-          אי נוחות או כאבים בזמן יציאה.

-          טחורים חיצוניים יכולים לגרום לכאבים קשים ולנפיחות סביב פי הטבעת, וזה עלול להיות סימן לקריש דם הנוצר בתוך הטחור.

רבים מהחולים מייחסים תסמינים רבים לטחורים, כאשר למעשה ייתכן ומדובר בבעיה אחרת כגון: פיסטולה, פיסורה או גרד בפי הטבעת. פרוקטולוג יידע לאבחן נכון את הבעיה.

טחורים פנימיים – נמצאים בתוך הרקטום, לא ניתן לראותם מבחוץ או לחוש בהם. במקרה של מאמץ ניכר בזמן יציאה או יציאות מרובות, שטח הפנים של קבוצת הטחורים עלול להיפגע ולגרום לדימום.

לעיתים מאמץ בזמן יציאה עלול "לדחוף" את הטחורים לאזור החיצוני של פי הטבעת וניתן לחוש בבלט. דבר זה נקרא "צניחה". צניחת טחורים עלולה לגרום לכאבים בזמן יציאה, אי נוחות ודליפת ריר.

טחורים חיצוניים – טחורים הנמצאים בהיקף החיצוני של פי הטבעת ועלולים לגרום לדימום או גירוד. לעיתים יכול להיגרם קריש דם בתוך הטחור החיצוני ודבר זה עלול לגרום לכאבים עזים.

אבחון

האבחון נעשה על ידי מספר שאלות בנוסף לבדיקה גופנית הכוללת בדיקה רקטלית ואנוסקופיה (הסתכלות בתוך פי הטבעת על ידי מכשיר קצר).

טיפול

הטיפול בטחורים מותאם לדרגה של הטחורים ותלונות החולה. ברוב המקרים יספיקו שינויים תזונתיים כגון שתייה מרובה של כ- 8-10 כוסות ליום, אכילת סיבים תזונתיים (פירות ירקות ודגנים) ולעיתים גם תוספי תזונה או מרככי צואה יכולים להקל על הסימפטומים. בנוסף, מומלץ להימנע מישיבות ממושכות בשירותים, מעצירות או משלשול. משחות מקומיות ואמבטיות ישיבה יכולות להקל גם כן על הסימפטומים.

ישנם אנשים אשר זקוקים להתערבות כירורגית לצורך הטיפול בטחורים. קיימות מספר שיטות כירורגיות אשר יכולות להקל על הסימפטומים ועל הסבל שנגרם לעיתים קרובות לחולים.

קשירת טחורים – פעולה קצרה אשר יכולה להיעשות במרפאה, אין צורך בהרדמה והפעולה עצמה אינה כרוכה בכאבים. במהלך הקשירה מונחת גומייה על בסיס הטחור, גומייה זו גורמת לירידה באספקת הדם של הטחור, כיווצו ובשלב מאוחר יותר נשירתו. המקום נרפא לאחר כשבועיים. לאחר הפעולה יכולה להיות תחושת אי נוחות ולעיתים גם דימום קל, כאב או זיהום, אך אלה אינם שכיחים. יעילות פעולת הקשירה היא סביב 50% בהקלה על הסימפטומים. ניתן לחזור על הפעולה מספר פעמים.

ניתוח טחורים

ישנם מספר ניתוחים לצורך טיפול בטחורים:

HAL-RAR – בשיטה זו נעשה שימוש במכשיר דופלר, העוזר בזיהוי אספקת הדם לטחור ועל ידי כך תפירת כלי הדם במקום שזוהו. בנוסף נעשה קיבוע של הטחור למקומו למניעת צניחה. זוהי אחת השיטות המתקדמות היום ונמצאת בשימוש נרחב. השיטה מאפשרת ניתוח עם פחות כאבים והחלמה מהירה יותר, ומאפשרת שיעורי הצלחה הדומים לקשירת טחורים.

ניתוח PPH או ניתוח באמצעות מכלב – בשיטה זו נעשה שימוש במכשיר סיכות (סטפלר) על מנת לסגור את אספקת הדם לטחורים ולקבע אותם בחזרה למקומם. השיטה פופולרית וגורמת לפחות כאבים ולחזרה מהירה יותר לשגרה מאשר ניתוח מסורתי לכריתת הטחורים. עם זאת אם ישנם סיבוכים הם קשים מאד לטיפול.

כריתת טחורים – השיטה המסורתית והמקובלת ביותר היאכריתת הטחורים. זוהי שיטה שבאמצעותה ניתן להסיר את הטחורים הפנימיים והחיצוניים כאחד עם שיעורי הצלחה של כ - 95%. ניתן לבצע זאת בשיטה סגורה הכוללת תפירה של המקום, או בשיטה פתוחה שהיא ללא תפירה באזור הכריתה. הכריתה יכולה להתבצע ע"י שימוש במכשירי אנרגיה שונים. יש לציין כי הניתוח גורם לכאבים עזים ולהחלמה ממושכת של מספר שבועות, ויש לשקול היטב האם יש צורך בניתוח טרם ביצועו. לאחר הניתוח יומלץ טיפול במשככי כאבים,כלכלה נכונה ושימוש במרככי צואה.