תשעה באב תשעז, אבל או צער?
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

תשעה באב תשעז, אבל או צער? 

מאת    [ 01/08/2017 ]
מילים במאמר: 455   [ נצפה 1916 פעמים ]

 
 

 

יום תשעה באב , צער ואבל, תשע"ז

 

אומר רבינו בחיי בעל חובת לבבות " הפרוש, צהלתו בפניו ואבלתו בליבו"

יום תשעה באב הינו יום אבל לחורבן בית מקדשנו. יום זה הינו גם יום צער לחורבן בית מקדשנו.

מהו האבל ומהו הצער ? מי המצטער ומי המתאבל? להיכן מוביל הצער ולהיכן מוביל האבל ?

כאבל והצער כך גם השמחה והצהלה.

ישנה שמחה וישנה צהלה, מהי השמחה ומה הצהלה ? מי השמח ומי הצוהל ? להיכן מובילה השמחה ולהיכן הצהלה ?

 

יש לחלק בין הצהלה והצער לבין השמחה והאבל.

הרגש של שמחה ואבל הינו רגש פנימי אשר ניזון האחד מהשני. הכוונה, האדם תמיד יהיה או ברגש של שמחה או ברגש של אבל. אין מציאות ביניים.

השמחה הינה מקור חיות חיי האדם. אומרת התורה "ושמחת בחגיך" ומוסיפה והיית "אך שמח".

אומר רבי נחמן מברסלב, "מצווה גדולה להיות בשמחה" ומוסיף "תמיד".

רבינו בחיי, מבקש להוציא את מצוות השמחה ומצוות האבל מהשכל ולהביאה אל הלב.

רגש השמחה ורגש האבלות הינם רגשות הנובעים מפנימיותו של אדם. כך נכון כאשר רגש זה נובע מפנימיות האדם ולא מהשכל אשר מצווה על הרגש.

 

האבל הינו צוער על אובדן, הצער אין בו אבל, הצער הינו לאובדן רגעי.

השמחה הינה קבועה, הצהלה הינה רגעית.

 

אבלות פרטית, אבלות על קרוב שנפטר, הינה אבלות רגשית, אשר אין בה מן השכל      

אבלות כללית, אבלות לחורבן בית המקדש, כיום, הינה אבלות שכלית, אבלות שכלית אשר אנו מבקשים להביאה לידי אבלות רגשית.

אבלות פרטית הינה על אובדן, אובדן מלא, אובדן רגשי אשר אין תקנה לאובדן.

אבלות כללית, לאומית הינה אבלות שכלית. אבלות אשר ברור לידוע לנו שאיננה אבלות על אובדן מלא, זוהי אבלות לאובדן זמני, אובדן אשר הינו חלק מתהליך גדול הרבה יותר, תהליך שסופו שמחה. למרות היות אבל זה שכלי יש לתת לו גם היבט רגשי, יש להביא את הפן השכלי והן את הפן הרגשי לידי ביטוי בו בזמן ובאותו אדם.

אומר רבינו בחיי, בספרו חובת הלבבות, הפרוש, אדם הנמצא במדרגה גבוהה של פרישות, הוא אשר צריך להביא את אבלו למציאות של  "צהלתו בפניו ואבלתו בליבו".

הפרוש צריך שיהיה בליבו, ברגש, אבל. האדם צריך שירגיש את האבל האובדן, החסרון בליבו. עליו לדעת בשכלו שאין זה אובדן, כי אם תהליך אשר שמחה בסופו. על כן צריך שתהיה צהלתו בפניו. בפניו אין שמחה, ישנה רק צהלה. הצהלה נובעת מהידיעה על היות השמחה "בדרך". בליבו, ברגש צריך שתהיה האבלות.

אומר השו"ע "ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש"

הנחיה זו הינה לכל ימות השנה כל עוד לא נבנה בית המקדש, אשר ייבנה במהרה בימינו.

הרי נאמר "עבדו את ה' בשמחה וגילו לפניו ברננה", כיצד יש להיות גם בשמחה ובגילה וגם מיצר ודואג ? אלו דבר רבינו בחיי "צהלתו בפניו ואבלתו בליבו".

דויד לקס - מאבחן ומטפל הוליסטי .מטפל בראיה יהודית ב: פסיכותראפיה גופנית, איזון גוף נפש, רפלקסולוגיה, מתמחה במצוקות על רקע נפשי, מטפל בחולים במחלות "סופניות". 052-6409251


 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב