האם אפשר היה למנוע את חורבן הבית?
שאלה זו אינה רק שאלה היסטורית כלפי חורבן בית המקדש ויציאת עם ישראל לגלות.
שאלה זו עולה כל פעם ששומעים על עוד זוג המפרק את החבילה.
על עוד משפחה שהילדים עומדים בפני השאלה הקשה מנשוא "אצל מי אתה ישן היום, אבא או אמא?"
מתוך ניסיוני, היום ישנה קלות ראש בלתי נסבלת ביחס לקלות בה מתייחסים לפירוק התא המשפחתי.
ישנה מגמה חברתית (שלא כאן המקום לנתח אותה) הרואה בפירוק מערכת יחסים משפחתית שעלתה על שרטון, יתרון על פני המגמה של תיקון וניסיון לבנות מתוך הקושי.
איני טוען שהאפשרות לפירוק לא נצרכת לפעמים, אך רק לפעמים ולטעמי לפרקים רחוקות.
היה ניתן למנוע את החורבן הבית.
חכמינו מונים בין הסיבות לחורבן את שנאת החינם.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט/ב "...אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים..."
הרב קוק בספרו אורות הקודש ג', כותב "...ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להבנות, והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חינם..."
כלומר, ישנה תרופה למחלה שגרמה את החורבן - זוהי אהבת חינם.
בעולם מאוד תכליתי ואינטרסנטי המושגים חינם הן שנאה והן אהבה לא מובנים.
אין דבר שהוא חינם, לכל דבר יש גורם, ישנה סיבה בגינה אדם שונא או אוהב.
מה זאת אומרת שנאת חינם?
לפני כמעט מאה שנה נפטר האדמו"ר החמישי לחסידות חב"ד האדמו"ר הרש"ב הר שלום דובער שניאורסון.
האדמו"ר הרש"ב ייסד את רשת ישיבות "תומכי תמימים".
באירוע ייסוד הישיבה הראשונה, רואה האדמו"ר התנהגות לא ראויה מצד אחד התלמידים.
בעקבות האירוע הוא אומר מאמר חסידות בשם "החלצו מאיתכם אנשים".
כל המאמר עוסק בברור המושג שנאת חינם והתיקון לשנאה זו.
האדמו"ר קובע ששנאת חינם היא שנאה לא על דבר מה ולא כלפי מישהו מסוים, שנאת חינם היא שנאה הנובעת מפני שהשונא מאוהב בעצמו. הוא כל כך אוהב את עצמו כך שכל מי שאינו משרת את האינטרס שלו מצמצם את המקום שהשונא תופס במרחב.
תחושה זו של צמצום המרחב זוהי שנאת חינם.
האדם המלא באגו לא יכול לסבול שמישהו אחר נכנס למרחב שלו ומשום כך הוא שונא אותו.
האדמו"ר מאיר בכאב שהבעיה/המחלה שמכונה שנאת חינם מופיעה בעיקר אצל מי שהאגו מכוסה באצטלה של אידיאולוגיה, יראת שמיים וכד'.
ממילא התיקון לאותה השנאה היא אהבת חינם. כלומר, ההכרה בכך שאדם חייב את הזולת בכדי להשתלם.
"איזהו עשיר השמח בחלקו".
"איזהו חכם הלומד מכל אדם".
התפיסה הזו נכונה ביחס לאומה, כשכל פלג באומה תפנים שהיא אינה לבד על הבמה יש צורך באחר, בזולת, אז יגיע התיקון כפי מאמרו של הרב קוק "נשוב להבנות באהבת חינם".
כשמדובר בבית הפרטי החורבן והבניין הרבה פעמים נובעים מאותו השורש.
שנאת חינם, כלומר, הציפיה שהכל צריך להסתדר לפי עקרון, מחשבה וציפייה של אחד מבני הזוג, היא שורש שנאת החנם. ככל שהמערכת הזוגית בנויה משני יחידים העומדים זה מול זה. לא מצוות, אלא מיחידים שהתעלו והפכו ל"אנחנו". אלא משני אינדיבידואלים שאינם מוכנים לצאת מקליפת האגו שלהם. אזי הזוגיות דומה לשדה קרב של שני ענקים הנלחמים מי צודק ומי יותר חזק.
זוהי תשתית לשנאת חינם, לחורבן הבית.
לאחר ש"אבק הרומנטיקה" שוקע אז זוג כזה סובל כל הזמן מתחושה שכל אחד מצמצם את מרחב המחיה של זולתו -מצב כזה הוא בלתי נסבל. הוא גורר כעסים, חוסר הקשבה, רצון להשלטת דעה האחד על הזולת, שיפוטיות וביקורת.
התיקון למצב הקשה הזה, הוא שינוי המבט על החיים, שינוי פרדיגמה.
אין שני אינדיבידואלים, ישנו צוות, "אנחנו". כלומר יישות חדשה המורכבת משניים המכירים שאם אין אני לי, מי לי, וכשאני לעצמי מה אני.
כל אחד כרת ברית עם חברו. הברית היא נאמנות. הביטוי לאותה נאמנות הוא שיח מתמיד בין השניים, לא השלטת דעה או השלטת ציפייה של האחד על זולתו, אלא דו-שיח מתמיד בין שניים. דו שיח ממקום מכבד, מוקיר ומקשיב.
דו השיח מגיע מפני שאין ציפייה וידיעה מראש איך דברים חייבים לקרות. אלא שיח ממקום הרוצה לבנות וליצור מציאות חדשה המורכבת משניים. זוגיות הבנויה מאהבת חינם, היא תמיד בעלת השראה ויצירתיות. תגובה או התנהגות שהייתה נכונה בעבר לא בהכרח נכונה בהווה. בני הזוג מתוך דיאלוג ביניהם יחליטו מה נכון כעת.
ניקח לדוגמא, את החופש.
זוגיות הסובלת ממחלת שנאת החנם בה כל אחד מבני הזוג עומד לעומת חברו, זוג כזה ביחס לחופש עלול להיות בעימות, מה יעשו, איך יעשו, ומי צודק וקובע.
לעומת זאת, זוג שהתעלה להיות "אנחנו", צוות, יפתח מיומנויות של שיח מכבד ויגלה את היחד לא ממקום שאחד צודק אלא ממקום ש"טובים השנים מן האחד".
זוגיות כזו תשאף לשכלל כל הזמן את ההקשבה הפתוחה ביניהם בלי ביקורת ושיפוטיות. מתוך ענווה ואהבה גדולה. החופש יכול להיות זמן של גילוי והנאה צרופה של עבודת צוות.
ככל שזוגות מזהים את התנועה הפנימית ביניהם, האם היא תנועה של "אני צודק" או של "אנחנו". הם מסוגלים לזהות את שרשי מחלת שנאת החנם וממילא זוג כזה יכול לשנות פרדיגמה וצורת חשיבה ולתקן. לבנות מבט של "אנחנו".
להחליט שהם מעוניינים להפסיק להילחם ולהתחיל להכיר ולבנות יחד. לפעמים הדרך היא ארוכה, אך עם הדרכה מתאימה וליווי, זה אפשרי.
מתוך ניסיוני בליווי זוגות בסדנת ייעוץ זוגי שהחליטו לעבור ממצב של "חורבן" למצב של בניה, זה אפשרי.
בהצלחה
