משחר אבולוציית האדם היינו מכורים להשגת מידע.
בהיותו חסר כוח ו/או זריזות הסתמך האדם מאז ירידתו לקרקע הסוואנה על מידע תומך-הישרדות.
המידע נתן לנו "לחזות את העתיד" ואפשר לנו להתכונן טוב יותר, לתכנן אסטרטגיות בהתאם,
לשתף מידע ופעולה בחבורות וכך בסופו של דבר להפוך לגזע השליט בכדור הארץ.
בהיסטוריה (הקצרה יחסית) של ההומו סאפיינס סאפיינס (האדם הנבון) רק גבר צורך זה,
למרות שבשלב זה כבר נלחמנו בעיקר בינינו לבין עצמנו, על משאבים, שטח והשאיפה להגיע גבוה ככל האפשר בהיררכיה החברתית האנושית.
בין אם מדובר בסיפוק המדרגות התחתונות של "פירמידת הצרכים" (הישרדות פיזית והרגשת ביטחון)
ובין אם מדובר בסיפוק המדרגות הגבוהות יותר, אנו שואפים כל הזמן "לעלות גבוה יותר"
להשתפר ולהצליח, בהשוואה מול אחרים ומול עצמינו.
אנו מחפשים מידע חדש במודע ושלא במודע כל הזמן הן כמנגנון הגנתי (לא ליפול ב"בורות" לא מוכרים)
הן כאמצעי להתקדם ולהצליח והן כדי לספק את סקרנותנו הבלתי נדלית ל"חידושים והפתעות"
בחיינו הפרטיים, בקהילות החברתיות השונות וכמובן - בכל הארגונים העסקיים.
הבעיה שלנו במאה ה-21 היא, שכל כך שכללנו את היכולות הטכנולוגיות להשגת מידע ושיתופו,
שאנו "מופגזים" במידע בלתי נדלה בכל תחום, נושא ועניין, כמות מידע שאין שום סיכוי שנוכל לקרוא, לצפות או לשמוע את כולו ויותר גרוע מכך – רוב רובו הנו "מידע זבל" מידע שאין לנו שום שימוש פרגמטי בו.
להכביד על בעיה זו, נוספת העובדה שגם אם הצלחנו להפריד את המידע שאכן רלוונטי בשבילנו, מידע בו אנו רוצים/צריכים להשתמש שלפיו אנו מחליטים החלטות – חלק לא מבוטל ממנו הנו "פסבדו-מידע" (מידע שגוי המתיימר להיות מידע אמיתי)
או "מידע שגוי" (פרסום טעויות שלא מדעת) או אפילו מסולף ושקרי במזיד (להשגת אג'נדה כלשהי)
איך נבחין ביניהם? איך נדע לסנן את המבוסס והנכון מהשאר?
בעיות אלו כל כך נרחבות ומשפיעות כיום בעולם, שמאמצים ומשאבים אדירים מושקעים כיום בניסיון
לאסוף, לסנן, להפריד, לכמת ולנתח את אותה כמות מאסיבית של מידע ע"י מחשבים רבי עוצמה,
אנליסטים מומחים ל BIG DATA מנתחי מערכות מידע, מנהלי ידע ועוד מיני תארים וטכנולוגיות,
אבל במידה רבה – ללא הועיל.
חברות עסקיות מגיבות באופן שגוי לשינויים במציאות הכלכלית, בונות אסטרטגיה וטקטיקה המזיקות להן בסופו של דבר, עקב מידע שגוי, עודף "מידע זבל" וניתוח כושל של המידע וחוות קריסות כלכליות ניכרות.
אפילו הנשיאות בארה"ב, כך נטען לאחרונה – "נכבשה" על ידי מטה טראמפ הרבה בזכות הפצצה מאסיבית
של מידע שגוי, מידע מסולף ומידע שקרי באמצעות הרשתות החברתיות (שאת חלקו הפיצו סוכני ביון רוסיים)
מדוע? – מכיוון שרוב האנשים כיום (גם בישראל) לא יודעים להפריד בין מידע מבוסס למידע שגוי, שקרי, או פשוט "לא שייך"
אז מה עושים?
ברמה האישית, תעזור קודם כל ההבנה של המצב. עלינו להיות הרבה יותר ספקניים לגבי "מידע" או "חדשות"
שאנו שומעים או רואים. למשל, בדקתם פעם את הקשר בין הכותרת הסנסציונית לתוכן המאמר? את הקישור (אם קיים כזה)
למאמר המקורי עליו מבוססת ה"חדשה"?
לדוגמא - מחקר מצומצם של חוקרים, שבוצע על עכברים (!!) מצא קשר בין חלבון מסויים במוח לחלק מתופעות האוטיזם,
לסיכום המחקר אומרים החוקרים ש"ייתכן שבעתיד יהיו השפעות על 1/3 ממקרי האוטיזם"
לאתרי החדשות הגיע המידע הזה כ"פריצת דרך - נמצא הגורם לאוטיזם" (שוב...)
לפעמים עדיף לנו לקבל החלטות, או להסיק מסקנות, על בסיס מידע מצומצם יותר שעבר סינון, בדיקה ואימות. בעידן זה, בו כל "אגדה אורבנית" או הלצה של "ספאמר" ברשת מועתקת, משוכפלת ומשותפת שוב ושוב עד יצירת "באז" תקשורתי ("כולם אומרים")
לבדוק את המקור למידע. מי פרסם? האם יש לו אג'נדה בפרסום? עד כמה מבוסס המידע?
להעדיף איכות על כמות. העובדה ש"כולם כבר יודעים על זה" הנה עקב מערכות ההפצה המיידית שהגיעו להיקף ומהירות שיא כיום
ולא מרמז כלל על נכונות ודיוק המידע.
ברמה העסקית – כאשר מעלים "תמונת מצב" המבוססת על מידע על מנת להחליט החלטות,
רצוי קודם כל ליצור מערכת אמינה של איסוף המידע –
איזה מידע מחפשים? איפה מחפשים? איזה שאלות שואלים? מה מודדים? איך מודדים?
ומערכת אמינה של ניתוח המידע לכלל "תמונת מצב" –
איזה מידע שנאסף רלוונטי? מה מידת המתאם בין סוג מידע אחד לשני? מהו הגורם ומה התוצאה? וכ"ו
כיצד נותח המידע? האם קיימות השפעות "לא רציונאליות" על המסקנות מהמידע?
גם כאן – עדיף להחליט על בסיס פחות מידע, באופן יותר זהיר, אבל שהמידע יהיה רלוונטי ומבוסס וינותח נכון.
מה לגבי הרמה החינוכית תרבותית?
איך נתמודד עם כמות הולכת וגדלה של "מידע זבל" "מידע שגוי" ו"מידע שקרי" מצד אחד
וכמות הולכת וגדלה של אנשים שלא יודעים להבחין בין סוגי מידע זה למידע מבוסס ומועיל?
אולי עלינו להוסיף למערכת החינוך (תיכון) 2 מקצועות חובה נוספים –
- מידענות (למידה על סוגי מידע וכיצד לחפש, לסנן ולבדוק אותם)
- חשיבה מדעית/פילוסופית ספקנית (מדוע עלינו להטיל ספק במידע ואיך לבצע זאת בכל חיינו)
במקום להישאר תקועים ב"העברת מידע ובחינה על השינון שלו",
ללמד את הנערים איך לסנן אותו, לבדוק אותו, לחשוב עליו ולהסיק מסקנות נכונות, ללא "פרדיגמות"
והשפעות לא רציונאליות. עם פחות שליטה והפרעה של תפישות תת הכרתיות רגשיות.
למרות שנדמה שהסיכוי לכך כיום קלוש יותר מאי פעם, אולי בכל זאת נופתע לטובה?
"דע עצמך, דע לאן אתה הולך ואז, לך"
בועז בש-מרץ'
