איך לנהל את הקונפליקטים הפנימיים שלנו בהקשר של לעשות את מה שנכון לי או לקבוצה? 

לעשות את הדבר הנכון לך או את הדבר הנכון לקבוצה שאתה משתייך אליה? כמה מקום נותנים לצד המוסרי וכמה לאחריות האישית שלך, לדאוג לעצמך?

אנחנו נתקלים בשאלות כאלה כל יום וכל פעם מחדש זה מעלה קונפליקט פנימי ..

הקונפליקטים הפנימים שלנו הם אחד הגורמים העיקריים לזלילת האנרגיות שלנו, לחוסר התפקוד, למצב רוח ירוד, לאכילה עודפת, להתמכרויות...אז ממש כדאי שנדע לנהל את הקונפליקטים שלנו

התחלתי איזה פרויקט עם קבוצה מסוימת, והתחייבתי אליהם בע"פ, ואני מוצאת שזה לא ממש מה שחשבתי. לא מספיק נהנית, לא מספיק מתפתחת.

אני מגיעה לשם לאחרונה ורואה שאני עייפה, ומרגישה שמבזבזת את הזמן שלי. הפרויקט אמור להסתיים בעוד כחודש, האם למשוך עוד קצת או לעזוב באמצע בידיעה שזה יכול להפיל את הפרוייקט??

"הדבר הנכון" ע"פ התרבות שלנו אומר "אם התחלת תסיים", כמה מקום יש לנו לשנות את ההחלטות שלנו למרות שכבר התחלנו? לשנות את דעותינו?

האם זה בסדר להתמזמז עם גבר ולהחליט פתאום באמצע שלא מתאים, למרות שהוא מצפה? האם אפשר להתחיל ללמוד תואר ואחרי שנה/שנתיים לעזוב? לסיים לימודים של תואר /התמחות לגלות שזה לא זה, ולעשות הסבה? אפילו אם למדת /14 שנים רפואה? לקבוע עם חברה לצאת ולהגיע לערב ולגלות שאת גמורה ולבטל?

כמה מההחלטות שלנו נקבעות מראש וכמה מחוברות לרגע הזה?

כשאנו עושים החלטה מראש יש לזה יתרונות, אנחנו נתפסים בעיני עצמנו ובעיני אחרים כאנשים אחראים, שניתן לסמוך עליהם, אנחנו נסיים דברים שהתחלנו, נסיים תהליכים ונרגיש טוב עם ה-V שיתווסף לרשימה. אנשים לרוב ירגישו נוח יותר איתנו, נהייה צפויים.

כמו כן, יש לזה גם חסרונות. שאנחנו פועלים על סמך החלטות העבר, אנחנו גם חיים בעבר. אנו פועלים בניגוד לרגשות ולצרכים העכשוויים שלנו, אנחנו יוצרים ניתוק מעצמנו. אנחנו לא נהנים, המצב רוח הכללי יורד, זה גולש לעוד מקומות בחיינו, האנרגיה הכללית יורדת ונהיה סוג של "ריקבון". לא טוב לנו, אנחנו משמרים אי הנאה משדרים לעצמנו שאנחנו לא חשובים. ובעצם פוגעים בעצמנו.

פעולות ממקום כזה לאורך זמן וגם במיידי ייצרו תחושה של "מגיע לי פיצוי" הרבה פעמים זה בא לידי ביטוי באכילה עודפת. מגיע לי משהו מתוק, סבלתי, הייתי בסדר...

כשאנו קשובים לעצמנו בכל רגע ורגע ומעיזים מסכימים לשנות את ההחלטות שלנו גם לזה יש יתרונות וחסרונות.

החסרון- אנשים לא יסמכו עלינו, נהייה בלתי צפוים ומצד שני היתרון הוא להיות מחובר לעצמך, לחיות חיים של הקשבה והנאה. כל רגע לשאול מה יעשה אותי מאושרת? מה יעשה לי טוב? ומשם לזוז בחיים, זה מדהים. יתרון נוסף ענק הוא לעורר השראה. שאנו מעיזים לבטל, גם אחרים מעיזים לבטל ולעשות את מה שנכון להם, ונוצר חופש במערכת היחסים. חופש בתקשורת, חופש בעשיה, מה שמבטיח לטווח ארוך קשר עמוק ואיכותי יותר.

וזה ממש מפחיד לאכזב אנשים, ממש לא נעים לבטל לחברה שקבענו איתה. פחד שתעלב, פחד שתכעס, פחד לייצר עימות....

וזה מפחיד גם לאכזב קבוצה שלמה, לא לדעת אם ואיך יסתדרו. חוששת להוריד להם את המורל הקבוצתי שגם ככה די נמוך.

אז מה אני עשיתי? 
אחרי כיווצי בטן וחששות איך יקבלו את זה וכמה אני לא רוצה לאכזב...החלטתי לשתף אותם ברגשות שלי. והסברתי למה אני שוקלת לעזוב. מה שזה יצר היה מרגש ומפתיע, הם שאלו אותי מה אני זקוקה לו על מנת להשאר. חשבתי פנימה, אמרתי להם מה הצרכים שלי. ועכשיו אנחנו עובדים על זה יחד לנסות להיענות לצרכים. אין עוד פתרון.

ולמרות שסימן השאלה גדול ונשאר תלוי באויר, האם צרכיי יענו? ליד חוסר הוודאות, ישנה גם תחושה של הקלה, שאני דואגת לעצמי, זה מייצר שמחה, הערכה עצמית, וגם נעים בלב שהם מוכנים להתגמש על מנת שאשאר,

במקרה הזה התקשורת יצרה פתרון. התקשורת היא תמיד קודם כל פנימית, להסכים להרגיש ולהיות כנים עם מה שאנו מרגישים. ואז לתקשר את זה ולפעול לפי זה בעולם החיצוני...

הרגשות הם המצפן שלנו לחיים מאושרים

מותר לעזוב באמצע, מותר לא לסיים, מותר להשאר כי לא נעים, מותר להשאר ולסבול, להשאר ולגלות שנהנים מותר הכל

תתמכו בכם בבחירה שלכם תהיו עם כל בחירה עד הסוף, בשלמות ובלי קונפליקטים, ותלמדו ממנה, אם למדתם זה בכלל לא משנה את התוצאה, את המתנה כבר קיבלתם.

למשל להשאר בקבוצה כי לא נעים לי- ללמוד מזה שזה לא עושה לי טוב ולהחליט לפעם הבאה שלא ארצה. לתמוך בעצמי ובילדה הפנימית שבי שבחרה מתוך מקום שרצתה שיאהבו אותה. תרגול לאהבה עצמית, לחמלה, תרגול להיות איפה שלא נעים ולהרחיב את הגבולות ....ואם הייתי בוחרת הפוך גם לזה יש תרגולים ולמידה. במידה ובחרתי לעזוב, למדתי ותרגלתי לתמוך בי ולהגיד לא, להתמודד עם חוסר שביעות רצון של אחרים ולתמוך בי מקרה, למדתי להאמין שהכל בסדר שאני עוזבת ושהתפנה לי זמן ואנרגיה לדברים חדשים...

תסמכו על עצמכם,

המון אהבה, גאיה