להישאר, או לעזוב? 

אנשים רבים מתמודדים עם השאלה באם להישאר או לעזוב את מערכת היחסים בה הם נמצאים. חשים שהגיעו לצומת דרכים בה עליהם להגיע לכלל החלטה. מדובר בהחלטה משמעותית ממעלה ראשונה, ולכן ישנה חשיבות רבה כיצד נעשית החלטה משמעותית כל כך, באופן הנכון ביותר.

יחסים מחייבים כרוכים בעמידה באתגרים רגשיים ופסיכולוגיים בעת ובעונה אחת. יחד עם זאת ישנם זוגות אשר אתגרים אלה עשויים להוות הזדמנות לצמיחה אישית ולעיתים אף לצמיחה בתוך הזוגיות. בעוד שאצל אחרים אתגרים אלה עלולים לגרום לפירוק הזוגיות.

ההחלטה להישאר או לעזוב מעוררת קשיים רבים ומגוונים. בשני המקרים - להישאר או לעזוב - כרוך בקושי רגשי ומעשי. לכן, לא מעט אנשים נשארים בקשר, למרות חוסר שביעות רצון, חיים בקונפליקט ובאמביוולנטיות קבועה של ללכת או להישאר. הקושי בעזיבה הוא ברור: הדבר כרוך בשינוי מהותי בחיים. הקושי בהישארות גם הוא ברור - התמודדות חוזרות עם מציאות של חוסר שביעות רצון ביחסים. לכן, במקרים רבים, אנשים בוחרים להישאר במערכת היחסים ולא לקבל החלטה כלשהי, למרות הקושי (גם זו סוג של החלטה).

מחד הם אינם מוצאים בתוכם את הכוח והאומץ לקום וללכת ומאידך אינם מוצאים בתוכם את הכוחות הדרושים לשנות ולשפר. הדבר מביא אותם ואת היחסים לסוג של קיבעון. כמובן שאין מתכון ברור להחלטה מתי להיפרד. אך כאשר החוויה המרכזית הינה של סבל עקבי ומתמשך, זה הזמן לשקול אם להמשיך הלאה וכיצד.

על מנת לקבל החלטה מושכלת ולא אימפולסיבית, חשוב לבדוק נכוחה מה הוא המקום הרגשי ממנו מתקבלת החלטה. לדוגמא:

•  כעס ? לעולם אין לקבל החלטות משנות חיים ממקום של זעם וכעס. הזעם והכעס עשויים להיות מוצדקים לגמרי בנקודת זמן מסוימת, יש מקום להביע רגשות אלה אבל לא לקבל החלטה על סמך הכעס הרגעי. מתחת לכעס ישנם רבדים רגשיים עמוקים ואוטנטיים כמו פחד, עצב או כאב רב. הסתכלות פנימה ומודעות עשויים להביא להבנה מה למעשה תפקידו הרגשי של הכעס. לכן, יש לנסות ולומר לבן הזוג את מה שבאמת עומד מתחת לכעס הגלוי, גם אם הוא לא תמיד ירד לסוף דעתך ורגשותייך. זהו "סיכון" אשר שווה לקחת. אנשים רבים רואים חולשה בביטוי מילולי של רגשות. ההיפך הוא הנכון, בעיקר כשהאדם מדבר את עצמו באופן אוטנטי, כנה ואמתי. למרבה ההפתעה, דיבור רגשי כנה המדבר על תחושת קושי ופגיעות, עשוי לגרום להתקרבות ולאינטימיות רגשית. בעוד התגוננות מפני פגיעות, מחבלת בקשר ובאינטימיות וגורמת להתרחקות ולסוג של ניתוק רגשי.


אנשים המתקשרים זה עם זה את הצדדים הפגיעים שלהם, מגלים חלקים רגשיים שהיו נסתרים ומוגנים מפני עצמם והאחרים. הכחשת והדחקת הפגיעות אינה מאפשרת את גילוי העצמי האמיתי (האוטנטי), אשר חשוב שישמע ויבוא לידי ביטוי. אם וכאשר בן הזוג הוא האדם "הנכון", הוא יוכל להכיל מתוך הקשבה אכפתית ואמפטית, את הצדדים המורכבים והפגיעים. במידה ולא יהיה קשוב למקום האוטנטי שלך ? ייתכן והתשובה אם להישאר או לעזוב, תהיה ברורה יותר.

•  פחד - מרבית ההחלטות נעשות (או לא נעשות) מתוך פחד מתוצאות ההחלטה. ישנם לא מעט אנשים הנשארים בקשר נישואין או מחייב אחר, בשל פחדים, כמו: חוסר בטחון, פחד מבדידות, התמודדות עם חוסר ידיעה ביחס לעתיד, דאגה לילדים, השלכות כלכליות, אובדן סטטוס וכו'. הישארות בתוך מערכת יחסים בשל פחדים, מעמיקה את הפגיעה, מחבלת בסיכוי לחיוניות עתידית ביחסים. טינה, כעס, אדישות, מחשבות מרעילות וכאב הם תוצרי הלוואי של אלה הנשארים במערכת יחסים בשל פחד. התוצאה היא אובדן תקווה לשינוי, ייאוש והפסקת כל ניסיון לשיפור ותיקון הקשר. אדישות, תסכול וכעס הופכים להיות חלק אינטגרלי ממערכת יחסים כזו.

כאמור, חוסר החלטה או עשיה גובה מחיר אותו יש לקחת בחשבון. כאשר מצליחים "לעבור" דרך הפחדים המגבילים שלנו, ההחלטה תהיה ברורה ובהירה יותר.

•  האם אני הבעיה או חלק ממנה? האם האדם יכול לומר בישרות לב שהוא בדק את את חלקו ו"תרומתו" לקשיים במערכת היחסים, האם ניסה לראות עצמו גם דרך העיניים של בן הזוג? האם בדק את האמונות והערכים שלו ביחס למה "נכון" או "לא נכון" וכיצד הם משפיעים על המערכת הזוגית? האם בדק כיצד בן הזוג מרגיש בנוגע לערכים ואמונות אלה? האם האדם מחויב לשינוי או רק מבקש שבן הזוג ישתנה? האם ניסה לעשות בעצמו את השינוי המתבקש, או שמצפה שרק בן הזוג יעשה שינוי? כאשר התשובות לשאלות אלה הן חיוביות ? כנראה שהאדם מוכן לעשות את הבחירה שלו.

אבני היסוד בזוגיות הינם: מחוייבות הדדית המקנה בטחון, תקשורת טובה, תשוקה, אינטימיות המעוררת תחושת קרבה, הערכה, חום, חיבה, פירגון והזדהות. תכונות אלה נבנות בהדרגה למרות שלעיתים כאשר ישנם משברים, תחושת האינטימיות נעלמת, בעיקר כאשר האדם מרגיש מאויים כאילו מאבד את קיומו. קורה שאבני היסוד מתערערים בעקבות קונפליקטים יומיומיים או עקרוניים.

בעצם בבחירה הראשונית בבן הזוג היה פוטנציאל להעשיר ולגדול יחד בתוך הקשר הנבנה. ככל שחלף הזמן והתמודדויות מציאותיות חדשות נכנסו לחיים, הדברים נעשו מורכבים יותר והביאו עימם קונפליקטים חדשים אשר לווה, לא אחת בתחושת תסכול, כעס, אכזבה וירידה בשביעות הרצון מהיחסים.

ישנם מקרים בהם ניתן להסיט את הגאות השלילית המציפה את מערכת היחסים, למקום אחר, טוב יותר. בתוך המדרון החלקלק של תגובות שליליות, וביקורתיות ניתן לערוך שינוי סמנטי ותפיסתי. לא אחת מטופלים משתפים ביחס לתחושות חיוביות שיש להם כלפי בן הזוג למרות שהוא גורם להם לכעס, זעם, תסכול ומחשבות פרידה. כאשר אני שואלת אם הם משתפים את בן הזוג לא רק בכעס ובתסכול אלא גם במחשבות ובתחושות החיוביות - התשובה היא בדרך כלל לא. ביקורת והאשמה הדדית הן התנהגויות מוכרות ומקובלות בקרב בני זוג. אך באופן אירוני כאשר עולים רגשות חיוביים וטובים ביחס לבן הזוג, לרוב ישנה שתיקה והימנעות מדיבור על רגשות אלה. אנשים חוששים מבלבול הרגשות ומהמחשבה שאפשר להרגיש "גם וגם" כלפי מישהו.

ישנן דרכים להיחלץ מהמבוי והתקיעות שבו נמצאים ולהגיע למסלול בו החלקים הטובים בזוגיות יבואו לידי ביטוי. כאשר בן הזוג שלך "נכון" לך, הוא יעשה את אותו הדבר. לכן, חשוב לברר את הדברים בטרם עושים החלטה דרמטית, כלשהיא.

זוגות המגיעים לטיפול, נראים עייפים ומותשים מהקשיים איתם מתמודדים. התלונות העיקריות הם ב בנושא תקשורת זוגית לקויה, תוקפנית ומתסכלת ואובדן תחושת הביטחון בקשר. אנשים מתעלמים מכך שתקשורת קשה נובעת מסיבות מהותיות כמו מחשבות ה"מרעילות" את המערכת הזוגית. מחשבות המתחילות לרוב עם המושג "צריך". ישנה ציפייה שבן הזוג "צריך" לדעת, להבין, להבחין, לרגיש אותך ? גם אם לא אמרת דבר אודות צרכיך. לא תמיד אנו מבטאים את הצורך בקול, אלא חושבים אותו בינינו לבין עצמנו ומתנהגים את הרגשות במקום לדבר אותם.

זה מדהים בכל פעם מחדש כיצד מחשבות "מרעילות" מתרחשות תדיר וללא מודעות אמיתית לקיומן. לוקח זמן להבין ולהיות מודע שהן נוכחות בתוך מערכת היחסים ואורך עוד יותר זמן ליישב את הדברים או לשנותם. עבודה על תפיסות שליליות בזוגיות עשויה להביא את המערכת היחסים למקום הרבה יותר טוב, שממנה תצא החלטה מושכלת אם להישאר או להיפרד.