לאחרונה מגיעים אליי לטיפול וייעוץ זוגי זוגות שנמצאים בגיל השלישי.
התופעה הזו הזכירה לי חוויה מסדנה שעברנו יחד אשתי ואני.
כחלק מלימודי בסדנה נחשפתי למספר רב של זוגות, כאשר אחד הזוגות עורר את תשומת ליבי במידה רבה.
הם היו מאוד שונים בנוף הזוגות "המקובלת", הם היו מעל גיל שישים.
לאורך כל הסדנה תהיתי לעצמי מה להם ולסדנת זוגיות?!
חשבתי עם עצמי: ייתכן שהזוגיות שלהם טובה מאוד, הרי הם החזיקו מעמד לאורך השנים, אם כן, לשם מה הם זקוקים לסדנה?
וייתכן שהזוגיות אינה טובה ואם כן מה תועיל כעת סדנה, כעת לאחר שנים של קיבעון?
עסקתי במחשבות אלו עד לסוף הסדנה. כאשר בסוף הסדנה, הזוג הנ"ל ביקש את רשות הדיבור, הם שיתפו את כולם עד כמה דווקא בגילם הם נתקלים בקשיים זוגיים.
לאחר השיתוף שלהם הבנתי עד כמה "עץ הזוגיות" הוא מורכב, עד כמה כל שלב ושלב בחיים הזוגיים הוא מיוחד ומצריך התייחסות ייחודית. ולבסוף, אותו הזוג הסביר עד כמה הסדנה הועילה להם לראות את הזוגיות באור אחר.
במאמר זה אני מבקש לעמוד על המאפיינים של הקשיים הזוגיים דווקא בגיל השלישי והיחס אליהם.
ראשית, נבין מהי משמעות המונח "הגיל השלישי" בהקשר הזוגי?
הגיל השלישי הוא הגיל בו בני הזוג לרוב נמצאים עם עצמם, הבית אינו מלא בילדים הזקוקים להשגחה מתמדת. זהו שלב שמבחינה מקצועית וכלכלית רוב בני זוג מבוססים או נמצאים על סף יציאה לגמלאות.
זהו שלב שמבחינה פיזית לא מרגישים כבני עשרים.
למעשה זהו שלב מעבר בין התקופה של העבודה ההכרחית לקיום המשפחה לבין התקופה בה יש ציפייה לנוח וליהנות מהפירות שגדלו על העצים ששתלנו וטיפחנו במהלך השנים.
מאידך, זהו שלב שעלולים להיות בו הפתעות הן מבחינה בריאותית, ובהקשר למשפחה הרחבה כגון ילדים גדולים שכבר אינם בשליטת ההורים.
כך, שאפשר לסכם ולומר שזהו שלב בחיים בעל מאפיינים של קביעות ובטחון בקיים אך עם זאת ישנו גם חשש להתפתחויות לא צפויות ולכן קיימת תחושה של חוסר בטחון.
כל האמור לעיל לא מתייחס למצבים המאופיינים בחוסר תעסוקה או אבטלה בגילאים טרום השלב הזה דבר שכמובן משנה את כל התמונה.
בעולם המחקר יש ניסיון לתאר את הזוגיות כמשולש בעל שלושה קודקודים, הקודקוד האחד הוא קודקוד השותפות, הכוונה היא שכל זוג נבחן במידה שבה הם מסוגלים לעבוד כצוות, מתוך אמון ושיתוף פעולה.
הקודקוד השני הוא חברות, כלומר זוגיות נבחנת במידת החברות שיש בין בני הזוג - עד כמה הם רוצים האחד את חברת רעהו. עד כמה הם אוהבים לעשות פעילויות האחד עם השני, מרגישים צורך לשתף האחד את השני בכמוס בלבבם, ועד כמה הם מרגישים בטחון האחד בחברת רעהו.
הקודקוד השלישי הוא קודקוד האינטימיות, כלומר, עד כמה בני זוג מרגישים צורך להיות קרובים פיזית האחד לשני, לספק האחד את השני.
זוגיות בריאה כוללת את שלושת המרכיבים הללו יחדיו.
ישנן תקופות בהם קודקוד אחד משמעותי יותר מחברו אך שלושת הקודקודים נצרכים.
לדוגמא, ישנה תקופה בה השותפות היא מימד מאוד משמעותי בזוגיות - תקופת הטיפול בילדים, זו תקופה המאופיינת בעבודה מעשית רבה.
מניסיוני בגיל השלישי קודקוד החברות מאוד נצרך ומהווה רכיב משמעותי בזוגיות תקינה.
בגיל השלישי ישנה ציפייה זוגית ששארית החיים "שווים את עצמם" רק אם יש חבר טוב שאיתו שווה לחיות אותם, ישנה ציפייה ורצון לחוות הנאה ושמחה מהחיים ביחד. ישנו צורך, שלא נתפס כמותרות, לביטחון במישור החברותי. כלומר, רצון לא לחוות את החיים בבדידות.
ישנו הבדל בין להיות לבד לבין תחושת בדידות, אדם יכול לחוש בתחושת בדידות גם כאשר הוא מוקף באחרים.
הבדידות תלויה בחוויה נפשית עמוקה של שותפות וקרבה.
הצורך החזק לביטחון בחברות מתנגש הרבה פעמים עם החיים השגרתיים שהזוג הסתגל אליהם משך השנים.
כלומר, הזוג פיתח דפוסי התנהלות של "צוות לעניין" עד כדי כך שהם יכולים להתנהל ימים בלא לדבר - הם מבינים איך להתנהל בלא דיבור.
המחיר שזוג כזה משלם הוא שהם אינם משתפים האחד את השני במה שמתרחש בעולמם הפנימי, הם אינם יודעים מהם השינויים שכל אחד עובר ביחס לנושאים רבים שאינם קשורים להתנהלות המעשית של החיים.
קושי נוסף מתגלה בכך שישנם צרכים שונים באינטימיות, זוג התרגל לחיות באופן מסוים ופתאום יש רצונות שונים להתחדשות של אחד מבני הזוג.
זוג שלא פיתח את היכולת לשתף האחד את השני בעולמו הפנימי, שזהו תמצית קודקוד החברות, אינו יודע כיצד להחיל שינויים אלו.
כאשר הבדלים אלו נחשפים לרוב זה קורה באופן מתואם אצל שני בני הזוג, האחד יכול לחוש חסך לעומת חברו שאינו חש שמשהו חסר.
אחד הזוגות שהגיעו אליי לטיפול וייעוץ זוגי היה תקופה קצרה לאחר יציאתם לגמלאות.
לפתע חשקה נפשו של הבעל לפתח תחומי עניין חדשים, הוא רצה ללמוד תחום עניין הקשור לאומנות. ובמקביל חש רצון לשתף את בת זוגו בכך.
לעומתו היא הייתה ממש כבויה ולא גילתה שום עניין לא ברצונות שלו ולא בעצם תחום העניין החדש ששבה את ליבו.
הבעל חש שאיבד את ה"חברה" שלו, את השותף שהוא חשב שנים שלצידו, הוא חש בדידות.
לאור כל מה שתיארנו מתפתחים תסכולים ומרירות בין בני הזוג.
אם חסרה לזוג היכולת לשוחח ולבנות מערכת חדשה של תקשורת, הזוגיות נמצאת בסכנה.
הסכנה בעלת עוצמה כה גדולה עד שאחד מבני הזוג עלול לרצות "לפרק את החבילה" או לחפש את מה שחסר לו מחוץ למערכת הזוגית.
מה אפשר לעשות?
השלב הראשון שזוג חייב זו ההכרה באפשרות להתפתחות מצב כזה ובהזדמנות שמצב זה טומן בחובו.
ככל שזוג יהיה מודע לכך שזהו מצב שיכול להתפתח, לא מפני שמישהו "אינו בסדר", אלא מפני שאנשים משתנים - ההכרה הזו מאפשרת לצאת ממצב של חרדה למצב של תנועה לקראת שינוי.
השלב השני הוא הכרת הזוג בהזדמנות החדשה שנפתחת בעבורם מתוך קשיים אלו.
השלב השלישי הוא האפשרות לגשת ללמוד האחד את השני מחדש מתוך הליך מקצועי בו גורם חיצוני מלווה את הזוג בהיכרות המחודשת שלהם ובדרכם החדשה - ללמוד איך לבנות חברות עמוקה הנותנת מקום וכבוד לכל אחד מבני הזוג , ללמוד שפה חדשה המבוססת על הקשבה עמוקה, ולא רק למה שנאמר אלא בעיקר למה שלא נאמר - לכוונות המסתתרות מאחרי המילים.
ניסיון של שנים רבות הוכיח לי שתהליך כזה, למרות הקשיים הטמונים בו, הוא תהליך אפשרי, מרתק ומבריא.
זכור לי זוג שהגיע לפגישות להכוונה זוגית, כאשר הבעל היה מתוסכל מאוד והאישה הייתה בדיכאון עמוק.
ובעזרת ההכוונה והייעוץ הזוגי המתאים, הזוג החל להשיל מעליו את מה שהיה נכון לאתמול, והיו מוכנים להתבונן האחד בפני חברו לגלות מה חדש כעת? מה התחדש?
האישה הגיעה לפגישה השנייה עם הארת פנים והחלה להתאפר, לבעל חזרה "הגבריות" לפנים והרגיש שהוא יכול להגיע אל אשתו ולענות על צרכיה. זכורה תחושת ההצלחה של כולנו כאשר כבר לאחר המפגש הראשון התוצאות לא אחרו להגיע.
לסיכום, כשזוג מגיע לגיל השלישי וחש שיש ביניהם מרחק בלתי נסבל, אל ייאוש, כיוון שכשיש רצון ומוכנות ללמוד אפשר לחדש את החברות ולבנות בטחון עמוק בקשר, אפילו עמוק יותר וחזק יותר מאשר לפני כן.
יש צורך להתחיל במסע משותף של למידה זוגית, למידה של שפה, שפה המאפשרת הכלה הדדית והקשבה עמוקה לצרכים של כל אחד מבני הזוג.
בהצלחה.
