קראתי ציטוט של מלקולם X אשר כתב "כאשר אנשים עצובים, הם מתכנסים לתוך העצב, עוסקים בעצב ואינם עושים דבר לשינוי. אבל כאשר הם כועסים, הכעס מביא לשינוי...".
מרבית האנשים אינם מקשרים בין כעס וזעם לחרדה. חרדה גורמת לדאגנות ייתר כרונית, צורך לרצות אנשים, שאיפה להישגים גבוהים, ביקורת עצמית נוקשה, פחד משינוי וכו'. אנשים חרדתיים נוטים להאשים אחרים או את עצמם בחרדה שהם חווים, הביטוי להאשמה זו הוא כעס וזעם. במרבית המקרים, הבסיס להתקפי כעס וזעם היא חרדה.
ישנה חשיבות רבה לטפל בחרדה אשר מתבטאת בכעס ובהשלכותיו. כעס ברמות השונות יפגע: במערכות היחסים הקרובות והרחוקות, ביכולת לקשר עם אנשים, בהתנהלות בעבודה וכדומה. בנוסף, לכעס וזעם עלולות להיות השלכות בריאותיות חמורות כולל פגיעה במערכת החיסונית, מחלות בדרכי הנשימה, החמרה של כאבים קיימים, סיכון גדל למחלות לב וכלי דם וכדומה.
כשמישהו מכעיס, עושה עוול או מתעלל בנו - כעס הוא תגובה נורמלית. הבעיה איננה תחושת הכעס אלא מה אתה עושה עם תחושה זו – זה מה שעושה את ההבדל.
אצל אנשים הסובלים מהפרעת חרדה כללית, הכעס הוא יותר מאשר רגש; זהו מנגנון המתעל להעצמת החרדה, בעיקר אצל אנשים אשר הכעס אצלם מופנם ומגיע לידי ביטוי בדרכים עוקפות ולא ישירות. ישנם אנשים חרדתיים שאינם מביעים כעס ונמנעים מקונפליקטים משום שכל ביטוי של כעס מעצים את החרדה. לא תמיד יש צורך לשנות התנהגות זו, בתנאי שמודעים להשלכות.
הקודים החברתיים אינם מתגמלים כעס. מגיל צעיר מאוד ילדים לומדים ומפנימים שכעס הוא רע, לא מקובל, חסר שליטה וכו'. מבוגרים המפנימים קודים חברתיים אלה פוחדים מהכעס של עצמם, הם נוטים להדחיק ולהכחיש את רגשותיהם ולא לתת להם תוקף. ביטויי כעס עלולים לגרום לבלבול, בושה ותחושת ערך עצמי נמוך.
מאידך, קשה להכחיש רגשות למשך זמן רב. לרגשות לא מבוטאים יש נטייה לתעל עצמם לנתיב אחר כלשהו. אנשים המתקשים לבטא את רגשותיהם מתנהלים ב"כאילו", לכאורה אין כמעט דבר הגורם להם לחרדה, כעס, זעם או כאב, מבחינתם "הכל טוב". הם נוהגים להכחיש ולשלול כל רגש שלילי המתחולל בהם. במקרים רבים, מדובר בפצצת זמן המתקתקת אש בסופו של דבר תתפוצץ בשל דבר מה אחר.
אחרי הכל, החיים מביאים עימם גם עוולות, כאב, אכזבה וצער אשר צריכים לבוא לידי ביטוי בדרך כל שהיא. אדם שאיננו יכול לבטא את כאבו, אכזבתו, חוסר שביעות רצונו, יהיה חייב לעשות דבר מה כדי להביע רגשות אלה. כאשר הוא איננו מביע אותם, הוא יחווה חוסר בטחון עצמי, סוג של פגימות או תחושת עליונות ושליטה לא מבוססים. יש לזכור כי תחושות הזעם, העלבון והתסכול אינם נעלמים מעצמם ולכן יש למצוא דרכים לבטא את הכעס באופן מווסת ולא תוקפני.
אנשים אשר גדלו על מסרים מבלבלים, הביטויים הרגשיים שלהם יהיו מבולבלים ומבלבלים. הם יאמצו כישורים בעייתיים ביחסים בינאישיים. כגון: ערנות ייתר (צורך באישור תמידי שהם במקום בטוח), תלות באישור של האחר ביחס למעשיהם ורגשותיהם, חוסר אמון בעצמם ובעולם לצד ספק עצמי תמידי, צורך לרצות את האחר כדי שלא ידחו – כפי שאולי היה בילדותם.
לכן יש צורך לאתגר את הדפוסים שהתקבעו בילדות ולשנות את ההפנמות שאסור לבטא כעס או זעם משום שיש סיכוי טוב שהוא יגרום לנזק בלתי הפיך, פיזי או רגשי. בנוסף לכך שהסביבה תדחה ולא תאהב אותך.
חשוב לזכור שבמרבית המקרים, כאשר מפרקים את הגורמים לכעס ולביטויים המגוונים שלו (קשים יותר או פחות), תמיד תהיה ברקע חרדה בסיסית, קיומית. הכעס הוא רגש זמין ולכן הוא עולה בקלות יחסית. לכאורה קל יותר לבטא כעס מאשר לבטא חרדה ההופכת אותך לפגיע.
ברור שבטפול בכעסים אין מצב של זבנג וגמרנו. אין דרך אחת לניהול כעסים, המתאימה לכולם. אך יש מספר מהלכים אשר עשויים לצמצם את החרדה סביב ניהול הכעס:
• לחוות את הרגשות ולא להימנע מהם. מאחר ולא למדת להתמודד עם כעס, חשוב לאפשר לעצמך להרגיש את סערת הרגשות הנלווית אליו. לעיתים, המטרה איננה "לתקן" את הבעיה, אלא ללמוד להישאר בתחושות הלא נעימות.
• למד לבטא את הכעס באופן שלא יפגע באחרים אלא יביא לידי ביטוי בכנות את מה שאתה מרגיש – באופן זה צרכיך יבואו לידי ביטוי ויגרמו לך לתחושת שליטה וניהול עצמי. למידה בשליטה בכעס וביטויו כראוי עשוי לעזור לך לבנות מערכות יחסים טובות יותר ולהשיג את מטרותיך בקלות יחסית.
• לנרמל את הכעס. זהו תהליך של שינוי שבו כעס הופך להיות נורמאלי ופחות מפחיד. כעס איננו רגש "רע" הוא בהחלט עשוי להיות מענה הולם לעוול. כעס עשוי להוביל לתוצאות טובות במשא ומתן . כמו כן, כעס עשוי לעורר מוטיבציה מוגברת לשינוי בסדר העדיפויות בחיים וביחסים הבינאישיים.
• ללמוד להעריך מתי עליך להתעמת ומתי לוותר (בחר את המלחמות שלך). חשוב ללמוד לפתח גבולות ברורים ועקביים אשר יסייעו לך להחליט באופן מושכל מתי ובאיזה מצבים אתה מתעמת עם מישהו שעורר את זעמך ומתי עדיף להימנע מעימות. יש ללמוד להתמודד עם המחשבה החזרתית-כפייתית של נושא הכעס, אלא להניח למחשבה זו משום שהיא איננה מועילה ומהווה "זולל אנרגיה" רציני. יש להישאר "בכאן ועכשיו" – עבר, ממשיכים הלאה.
שיטות מבוססות מיינדפולנס עשויות להיות מועילות במקרים בהם משתלטת על המחשבה, העדשה המעוותת של חוויות העבר. לאנשים חרדתיים קשה להתנהל במצבים מעורפלים, בחוסר וודאות. במצבים אלה הם נוטים להכניס עצמם לחשיבה קטסטרופלית, חוסר שקט עד קבלת תשובה וודאית.
• השלמה עם פצעי ילדות. זוהי משימה קשה מאין כמוה משום שההורים אשר הטמיעו בך דפוסים בעייתיים, אינם חווים את חייך כפי שהם בהווה. לכן, עמדה קורבנית איננה מסייעת בהתמקדות בחיזוק הכוחות והשגת המטרות בהווה. טיפול עשוי לסייע לך לנסח מחדש אמונות יסוד שליליות ולרפא חלק מאירועי עבר.
• יש לזכור כי אנו אלה המלמדים אחרים כיצד להתייחס אלינו. יש לנו זכות להרגיש כעס ואף אחד איננו יכול לבקר אותנו על רגשותינו. במקרים בהם אחרים מבקרים, אינם תומכים או מתייחסים באופן אותה חווים כפגיעה – יש לומר בכנות ובישרות את שאתה מרגיש. אך חשוב לזכור כי מה שאתה מרגיש והדרך בה אתה מגיב הם באחריותך המלאה.
המפתח להתמודדות יעילה עם כעס, הוא לדעת איך לבטא אותו בזמן הנכון, בכמות הנכונה וכלפי האנשים הנכונים. משמעות הדבר הרבה יותר שקט נפשי.
מנהלת פרוייקטים בחברת מורנו'ס שיווק באינטרנט ועורכת ראשית באתר מאמרים
