אתחיל בסיפור אישי, בשנים האחרונות אבי, הפך להיות סיעודי. הכל התחיל בשנת 2011, אבי קיבל התקף לב בבית, לפני שיצא לעבודה. הפרמדיקים אמנם הגיעו מהר, אך מסתבר שלא מספיק מהר. אבי היה במצב של חוסר הכרה מוחלט, כאשר לא עובר לו כל חמצן למוח במשך כ - ארבע וחצי דקות. עוד שהגיעו הפרמדיקים הבנתי שקיימת כאן בעייה. הנזק לצערינו הוא בלתי הפיך. אמנם קיבלנו את אבי בחזרה, אבל הוא היה במצב של תרדמת במשך שלושים ותשעה ימים, לאחר מכן פתח את עיניו, אבל לא באמת יכל להגיב לנו. ראינו שהוא כן מכיר ומזהה אותנו, אבל לא באמת מגיב, בטח שלא במילים. עם המלצת צוות הבית חולים פנינו לחברת סיעוד בחיפה - שם אנו מתגוררים בכדי לקבל את הידע בהתמודדות עם המצב החדש.
חייב לציין כי תחילת הדרך הייתה קשה לכולם. תחילה, היה עלינו להתמודד עם כך שמעתה ואילך אנו מתמודדים עם מצב חדש לחלוטין. מעולם הרי לא ציפינו לזה. אז מסתבר שבמדינת ישראל, כחלק ממדיניות הרווחה שעוד נותרה פה, נותר חוק שנקרא פשוט כך: חוק סיעוד. מדובר בחוק, שהלכה למעשה קובע פרמטרים מי זכאי לגמלת סיעוד. (מדובר על תושב ישראל בעל תעודת זהות, שעבר את גיל הפרישה - 62 אצל נשים ו67 אצל גברים, המתגורר בביתו וזקוק לעזרה סיעודית בכדי לבצע את פעולות היום יום באופן עצמאי). אבי עומד בכל הפרמטרים, אמנם הוא עדיין עובד, אך מוגדר כגימלאי ועבר את גיל הפרישה -בן 68. הגשנו בקשה למוסד לביטוח לאומי, הבקשה אושרה לאחר שהגיע נציג מטעמם לביתנו וראה את חוסר תפקודו של אבי. בזכות חוק זה, הוריי מקבלים עזרה כלכלית וכל הנטל אינו נופל רק עליהם.
המלצתם של כל הרופאים, היא כי ככל הניתן, יש להשאיר את אבי בבית, מבלי להוציא אותו לסביבה שאינה מוכרת - דבר שיכול רק להואיל שיקומו. כמובן שבפרק הזמן שחלף ולפני שחזרנו הביתה, אבי עבר תהליך תחילת שיקום בבית לווינשטיין - ממש לימדו אותו הכל מחדש - ללכת - לדבר - לתפוס כדור ועוד. התפקוד במוטוריקה העדינה נפגעה כליל והמוטוריקה הבסיסית נפגעה חלקית - לכן גם כשהצליח ללכת מספר צעדים בכוחות עצמו - לא יכל לדוגמה להחזיק עט בצורה טובה בכדי לענות על תרגילי חשבון פשוטים (אבי אגב, היה כל חייו רואה חשבון). בשל כך, כשחזרנו לביתנו, נאלצנו (בדיעבד הדבר הטוב ביותר שיכולנו לעשות), לקחת עזרה חיצונית של מטפלת סיעודית.
גם פה ההתחלה הייתה קשה מאוד, בעיקר למשפחה. אמא, חשבה שלקחת מטפלת זה בעצם להגיד במילים אחרות שאנו מרימים ידיים בכל נושא הטיפול באבי. שוב, בדיעבד, ההיפך הוא הנכון. מדובר בצעד הטוב ביותר שעשינו. אבא, גם לא רצה להרגיש כמו נטל עלינו, אמא גם לא יכלה להתמסר רק בטיפול בו - היא בעצמה כבר אינה אישה צעירה. ודווקא אותה מטפלת בעצם הביאה את המענה הטוב ביותר שיכולנו לבקש מבחינת שירותי סיעוד. דבר ראשוןכל הטיפול הוא בבית. המטפלת מלווה את אבי לכל מקום - בין אם מדובר במעבר בין טיפול לטיפול (פיזיותרפיה, טיפולים רפואים, בדיקות ועוד), בנוסף, היא פשוט הפכה להיות חלק מהמשפחה. חייב להמליץ לכל מי שמתלבט. הדבר הטוב ביותר עבור הוריכם בעת הצורך (שלא נצטרך לעולם) הוא טיפול חיצוני ואישי!
לפרטים נוספים ניתן להיכנס לאתר מ.ס.ד שירותי סיעוד
